נתחיל בזה, שאני יכול לנחש שהוא לא מבסוט על זה, כלומר לא טוב לו עם זה, ממש לא טוב לו עם זה. (אאכ הוא החליט להפסיק להיות דתי או משהו).

 

ולכן, איומים והפחדות לא יעזרו, אלא להיפך, רק יהרסו, כי גם הוא לא רוצה את זה, הוא גם מפחד ממה שהוא עושה.

 

אז הדבר האחרון שלענ"ד צריך לעשות, זה לתקוף אותו, (לצעוק עליו, להעניש אותו , וכו').

 

הוא גם לא רוצה את זה, יש לו יצרים סה"כ..

 

ברמה הטכנית הפשוטה- לדאוג שהוא לא יוכל להגיע לשם- לשים סינון, לדאוג שהוא לא נמצא עם מחשב לבד, וכו'.

 

ברמה היותר עקרונית- לדבר איתו על זה בנחת (אם יש קשר מספיק טוב עם ההורים וכו),
ולראות איך אפשר לעזור לו..

 

מקווה שעזרתי.

 

 

חסימה קיימת, ככה שתכלס למקומות שפלים ממש הוא לא יכול להגיע, אבל חסימה לא חוסמת הכל...

לשים לב שהוא לא יהיה עם המחשב לבד זה לא אפשרות כי אני לא נמצאת בבית ביום, והוא בחופש אז יש לו מלא זמן פנוי...

מה שבטוח נכון זה שבטוח לא יבואו בקטע של עונשים....

אבל לומר להורים שלי או לא?

 

 

 

 

סורי שנפלתי עליך...

דבר ראשון, לא להגיד להורים. זה רק יסבך אותו.
לדבר איתו בעצמך, להראות לו שזה מאהבה וכי את רוצה בטובתו.
תראי לו שבסוף זאת בחירה שלו, הוא יחליט מה נכון ומה לא, תכלס להכריח לא יעזור. אף פעם.
אם לא יתנו לו לעשות את זה בהית, לא יהיה חסר לו איפה לעשות את זה.
תסבירי לו את הבעיה ככה שזה בסוף יגיע ממנו. שהוא בעצמו לא ירצה.

או שהוא מודע לזה ורוצה להמשיך עם זה.
אם הוא רוצה להמשיך אם זה, אין ככ מה לעשות. הוא ימצא דרכים לעשות את זה וזה סתם יגרום להם למריבה. זה באמת לא התפקיד שלה.
אם הוא מודע לזה ויש לו איזשהו חשק להפסיק עם זה, אז היא יכולה לעזור מאד.
לפעמים קשה להפסיק לבד וצרעך מישהו חיצוני.

ואת צודקת.

הוא לא ילד רע, ולא ילד נזק. הוא לא אחד שרוצה לעשות רע, אז זה לא שהוא מודע ורוצה להישאר שם...

אבל הוא גם לא מודע עם חשק להפסיק עם זה.....

הוא יודע שזה לא טוב, מן הסתם, אבל כמה אני אסביר לו שזה לא לענין הוא לא יקשיב לי..

למרות שאנחנו באמת חברים טובים, אבל הוא בן 15, ומתבגר... אז לא יודעת עד כמה יזיז לו....

אוף איתו.

דברי אתו על זה והסבירי לו את ההשלכות שבעניין.

הוא סקרן, ומי מאיתנו לא סקרן?מיניות קיימת.אי אפשר להעלים אותה גם אם נרצה.אני לא מתבייש בה, פשוט לא נותן בה לשלוט בי.

לדעתי אין לך מה לדבר עם ההורים, דברי אתו כאחות אל אח.

זה כמו שאני אהיה חבר של מישהו 10 שנים,החבר הכי טוב שלו.ואז אגלה שהוא גנב 2,000 ש''ח מאיזה חברה.אסגיר אתו למשטרה או שאנסה לדבר אתו ולשאול אתו למה הוא עשה את זה, אסביר לו את ההשלכות שבעניין?

אהיה אתו כל הזמן,ואזרוק אתו לשוטרים ברגע שהוא עובר על החוקים?

זה באמת סוג של בגידה לספר להורים.. במיוחד כשאנחנו באמת חברים טובים,

אבל אם אני אספר להם, הם יתחילו לשים לב שהוא לא ישאר עם המחשב לבד לדוג' או שישימו סיסמא...

ואז יהיה לו יותר מסובך לגלוש..

כמובן שהוא יוכל לעקוף הכל ולגלוש אצל חברים, אבל גלישה בבית למקומו האלו וגלישה מחבר לשם, זה לא אותו דבר מבחינת הנפש שלו.....

 

לדבר איתו כשיחת אחות אל אח,
ולהציע לו לשים ססמא וכו

שטכנית אצל חברים הוא יוכל לגלוש פחות מאשר בבית.

גם החברים שלו גרים רחוק...

 

למרות שתכלס, עוד קטע שקשה לי, זה שאי אפשר לבדוק מי החברים שלו..

הישיבה שלו בירושלים, החברים משם, הוא ישן אצליהם לפעמים ויוצא איתם, ואין לי איך לדעת מה הם עושים ולמה...

וזה מלחיץ. כי אני מהזה דואגת לו. כמובן שהכל מאהבה באמת, כי הוא ממש חשוב לי, אבל אין מה לעשות עם זה....

לא מבינה איך הורים יכולים להתמודד עם הדאגה העמוקה הזאת לילדים שלהם ולהצליח גם לשחרר אותם ולא ללחוץ.

מעריצה את אלו שמצליחים.

מאד חשוב לדמיין.הדמיון הוא תצוגה לדברים שניתן להשיג בחיים.

תמיד דמיינתי לעצמי שכאשר אהיה על הבמה,בעזרת השם...ויקרה לי כך ויקרה לי כך. איך אנהג?מה אעשה?איך אצא מהמצב הזה?כך שלא היה מצב שלא התכוננתי אליו, ברוך השם.(ובעזרת השם לא אגיע למצבים שבהם אני לא יודע מה לעשות)

נסי לדמיין את המצב הזה עכשיו

את מספרת להורים שלך. ההורים שלך דופקים עליו צרחות,אולי מוסיפים גם עונשים או פשוט לא מדברים אתו מרוב כעס, אכזבה ומבוכה. תדברי אתו על זה בהיגיון, תסבירי לו את כל העניין הזה. זה הרבה יותר עדיף מאשר שההורים שלך יגיבו בצורה כזאת...אני יודע שאת בטח חושבת לעצמך ''אבל עזיהו,ההורים שלי הם המחנכים...הם בטח יעשו עבודה טובה יותר ממני'' - ברוב המקרים זה נכון, פה, לדעתי זה לא נכון.אחיך יהיה מובך יותר מההורים שלך מאשר ממך. זה כמו שאח שלי יתפוס אותי שובר שמירת נגיעה(חס ושלום, לא עלינו)...יהיה לי הרבה יותר נוח לדבר אתו על זה מאשר עם ההורים שלי.אנחנו בגילאים יותר קרובים והוא מבין אותי יותר מאמא שלי או מאבא שלי, לפחות בקטעים האלו...את יכולה לשים לו בעצמך הגנה למחשב...

ההורים שלי לא יאכלו אותו.

זה יפריע להם, ויכעיס אותם אולי, ויכאב להם נורא, אבל הם לא יהרגו אותו על זה, מהסיבה הפשוטה שנראלי שהם גם מבינים שהוא מתבגר עם יצרים ושאינטרנט זה נסיון קשה...

אני גם לא בדיוק מצליחה לדמיין את עצמי ניגשת אליו עם זה.

חוצמיזה, שפעם ניסיתי ממש בקטנה לומר לו ברמז, אמרתי לו שהוא לא נורמלי שהוא גולש מהמחשב כי אם אבא או אמא יעלו על זה הלך עליו, לא דיברתי בכלל על אם זה טוב וכדאי לו. הוא אמר לי שמה פתאום שיראו והוא לא מפחד.

לא יודעת.

את הצדקת את ההתנהגות שלו, ואמרת לו שעלולים לתפוס אתו?עכשיו ברור שהוא לא מפחד לצפות בזה.את צריכה לבוא בגישה חמורה מאד. הוא אחיך הקטן!את רוצה לספר להורים שלך?לכי על זה. אני מאד לא ממליץ .אשמח לשמוע מה עשית ומה היו התגובות

אם אני מספרת אני מרגישה בוגדת איכ.

לא הצדקתי שום התנהגות. ח"ו.

באתי אליו כאילו אני יותר איתו מאשר איתם, שיבין, שלא באתי בתור אמא שלו ולא בתור מחנכת לומר לו אתזה, סתם מתוך דאגה קטנה.

יש מן שותפות כזאת לאחים, שאני לא מגלה עליך מה שאתה לא רוצה ואתה לא מגלה עלי..

זה היה כאילו מן חלק מיזה.. אמרתי לו אתזה כאילו אני עומדת עכשיו במקום שלו, אבל הוא הבין שאני ממש לא בעד, ואפילו נגד.

 

לא רוצה לספר להורים, אבל מצד שני אם אי לא אספר והוא יגיע אח"כ למקומות שפלים אחרים, לא רק באינטרנט אז זה יהיה עלי.

חוצמיזה, שאולי אני אוכל למנוע אתזה ממנו.

הוא ילד טוב. בפנימיות שלו הוא צדיק ממש. אבל הוא לא מרבה לגלות את הצדיקות הזאת, רק פלעמים כשאני מדברת איתו הוא פתאום מגלה לי עד כמה בפנימיות שלו הוא טוב.

בגלל זה זה כ"כ כואב לי.

ואם השיחה תתקדם בכיוון הרצוי-אז להציע לו כפיתרון שתגידי להורים. להגיד להורים בלי הסכמתו נראה לי הרבה פחות כדאי.

 

רק שאצלי זה אח בן 12....

שאפילו לא מבין מה הבעיה בזה

וחושב שהוא מלך העולם מינימום.

על אמת

אפשר לאסור, לדבר, להסביר עד כמה זה חמור, דופק תנפש וכו

לא הכי עוזר...

אל תעירי עליו. גמככה קשה לו. לרוב הסיכויים שאת בכלל לא מבינה מה הוא מוצא בזה... לא לערב הורים.. רוב הסיכויים שהם שמו לב כבר..

הם היו עושים עם זה משהו.

 

בכללי הוא בחור שאכפת לו מהתורה?

אכפת לו מהכל נורא, אבל לא כשהוא ליד חברים וכו'..

כשהוא לידי ואנחנו מדברים אני רואה עד כמה חשוב לו הכל....

גם עם חברים הוא לא רדוד כזה... רק לא מחצין את הרמה הגבוהה שלו ואת הרצון האמיתי שלו לעבודת ה' אמיתית..

לא דיברתי איתו עדיין, רק ראיתי שגם היום הוא היה על המחשב.

למה? שונאת את העולם הזה.

אוף.

זה דוחה אותי. דוחה אותי לחשוב עליו ככה.

לא רוצה לומר להורים.

אבל אין לי איך למנוע ממנו אתזה.

אני מתחרפנת.

 

מה לעשות?

 

אשכרה.