השיר של@יהדות=דרך חיים

סתם, נו, זה פשוט יהודי כזה...

א. משום המצווה לא להשחית... אמנם אין בעיה לקצר ולהשאיר כשיעור, אך נהגנו להשאיר בלי לקצר...

ב. סימן יהדותינו.. סימן ההיכר... להבדיל אותנו משאר גויי הארץ...

ג. נראה שזה מנהג עתיק יומין ואף היה במקדש... 

וכן למדנו במסכת זבחים (כו. בוילנא) שצריך הכהן העובד במקדש להיות כולו בעזרה בשעת עבודה וכך פסק רבינו הרמב"ם בפסולי המוקדשין (פ' א הלכה יב') - "הכניס ידו וקיבל - קבלתו פסולה. אפילו הכניס ראשו ורובו, אפילו היה העובד כולו בפנים וציציתו בחוץ - עבודתו פסולה" ע"ש...

הגר"י קאפח העיר שם (הע' ח') ש'ציציתו' היינו שיער ראשו... רש"י שם כותב "והיכי דמי? אם בגידל כל שיער ראשו הרי הוא במיתה" כמו שכתב רבנו בהלכות ביאת המקדש פ"א ה' ח...

מכאן נראה ש'ציציתו' היינו הפיאות בצידי הראש...

על כל פונים...

לי יש פיאות קצרות מאוחרי האוזן שמגיעות עד הקצה של האוזן ואולי טיפטיפה קצת אחרי..

למה כן?כי זה מאוד מאוד מוסיף ביראת שמיים.

למה לא?אולי כי לפעמים זה קצת חם ולא נח.

אבל בגדול מאוד מאוד ממליץ.

יש איסור דאורייתא [לבנים] לגלח את פיאת הראש.

לכן, יש להאיר שיעור שהוא "כדי לכוף שערה לשרשה" שהוא כ5 מ"מ, מכיוון שהיום המכונות מכוונות בכפולות של 3 יש להסתפר על לא פחות מ2 היינו 6 מ"מ, באיזור הפיאות.

ישנה מח' שו"ע רמ"א לגבי גודל מקום השיער שנקרא פיאות, אם ממפרץ עליון או ממפרץ תחתון (@ניגונא. @ניגונא).

רמ"א סובר- מפרץ עליון (מה"שפיץ של המצח")

ומרן סובר- ממפרץ תחתון. כל זאת עד החלק הגבוה של איזור השיער שמאחורי האוזן.

וכתבו הרבה פוסקים שיש אף לספרדים להחמיר כרמ"א ולא לגלח את השיער מ"מפרץ עליון".

הגרז"ן הורה בישיבה בה למדתי מפורשות שהמנהג הוא גם לא לגלח את השיער לכדי "מרובע" בערך. 

(תרשים הסבר- די השקעתי... בערך-

)

(- זה יותר נכון אצל הספרדים נראלי, הקו התחתון...)

בכ"א, כל זה מצד מצות לא תעשה שלא לגלח פיאת הראש.

כמו"כ. נהגו האשכנזים זה מכבר מאות שנים לגדל את פיאת ראשם ששערותיה תהיינה ארוכות.

אצל הספרדים אמנם לא נהגו כן, ובאמת בעל הבן איש חי (כמדומני בספרו מקור חיים) מוכיח על זה (משהו בסגנון ה" ראוי שתהיינה פיאות עבות וגסות, לא דורש כמו האשכנזים, אבל לא כעשב של פתח הבית")

ואמנם! כידוע, תנועת המוסר התפצלה לג' שיטות- קלם, סלובדוקה ונובאהרדוק בשיטת ישיבת סלובודקה, (כיום, ישיבת "חברון", @נגרינסקי) הדגש הוא גדלות האדם, האדם כבחיר הבריאה וכו'. ולכן גם האופנה היתה בהתאם, הם דרשו מהתלמידים להיות הכי באופנה עם הלבוש הנאה ביותר וכו' קיצור, מטופחים כאלו.

ישיבת נובהרדוק קרסה לגמרי ולא נשאר היום זכר לשיטתה בעולם הישיבות (אולי שלומבא.... ) שיטתם היתה הפוכה משיטת סלובודקה- האדם הוא בזוי וכו'.

ומה שממש התפשט בעולם הישיבות (הליטאי לפחות) זו שיטת סלובודקא.

חלק מהעניין האופנתי שדברנו זה אי- גידול הפיאות, וכך התופעה צברה תאוצה גם בקרב האשכנזים. נשוב לדבר על זה בהמשך.

מקור המנהג מבחינה הלכתית לא ברור. שכן אף אם יאמרו שזו חומרא באיסור גילוח פאת הראש- לא מצינו חומרות באיסורים, היינו ב"לא תעשה" מצינו סייגים, ואולי זה סייג מסויים שלא לקרב שום דבר שאפי' כעין תער לאיזור הפיאות, אך לא כך התייחסו לזה הפוסקים שאני ראיתי..

כן יש לומר, העניין שבו מדבר ה"בן איש חי" למה לגדלם דוקא לכדי "עבות וגסות" כלה"ק. והוא- מראה יהודי, אין זה עניין של מה בכך, קוד הלבוש היהודי מורכב מכמה עניינים, צניעות הגוף, צניעות הלבוש (צבעים עזים לעומת צבעים המורים על ענוה ושפלות וכד') וכמו כן גם סביב מצוות התורה בנוגע למראינו, אלו מנהגי ישראל.

אמרו על אבותינו שיצאו ממצרים מפני שלא שינו את לבושיהן, צביון העם נמדד גם באופנה שלו, ובזה ששמרו על טיפוח מראה שונה משל הגויים- זכו להגאל.

בעצם- עניין של היכר., מנהג ישראל לגבי פיאות הוא מנהג של היכר בחזות היהודי, (כמובן שזה סביב, ומבוסס על המצוה שלא לגלח אבל העניין הוא היכר.)

וכמו שאמר הרצי"ה שהזקן הוא "שלימות המראה היהודי" (זה מצטרף לעוד עניין שהציגו בעצם המראה של המגולח- איסור לא יילבש, אבל לא נכנס לזה עכשיו)

כן אומר גם הבן איש חי שהפיאות הם כ"שני עדים" על היות האדם יהודי, (יש לו סיפור-משל על יהודי ש"הביא שני עדים" לפחה שחשד שהוא נוצרי ורצה להורגו מפני שאינו מאמין ביחוד, אז הוא הציג את הפיאות, הפחה שועשע ותלה על פיאותיו כל מיני תכשיטים.).

נחזור לסלובודקה, סלובודקה קבלו ביקורת מכמה צדדים על העניין הזה של הפגיעה במראה היהודי.

בין אלו שלא נחה דעתם מהפגיעה הזו במראה היהודי היה מרן הרב קוק זצ"ל. אע"פ שגם בישיבה המרכזית העולמית דאז- כמעט כולם היו מגולחי זקן, דעת הרב לא היתה נוחה מזה...

והנה סיפור מזעזע מופיע ב"לשלושה באלול" המורחב (ק"נ)-

אחר הטבח הנוראי בשנת תרפ"ט בישיבת חברון (סלובודקה לשעבר) בו נהרגו בחורים רבים ודם נשפך כמים. הודיעו זאת למרן הרב. ומרן הרב בכה ואמר 'אולי זה משום שגלחו את זקנם וגדלו את בלוריותיהם'.

ע"כ

א"כ, מנהג גידול הפיאות, שנפוץ אצל האשכנזים זה מאות בשנים וכיום משתמר בעיקר בקרב החסידים, ואילו אצל הליטאים הוא משתכח לצערנו אט אט. כמו גם גידול הזקן מהוה מראה יהודי.

לכן- ספרדים לא נהגו בו אך הבן איש חי כתב כן לנהוג. ואני ראיתי בשו"ת SMS לא מזמן ששאלו את הרב שמואל אליהו שליט"א בעניין גידול פיאות לספרדי והוא הביא שאצל הספרדים לא נהגו כן ולא הביא את דברי הבן איש חי אע"פ שהוא כידוע כשיטתו של אביו שמקבלים את דעת הבן איש חי. וכן אביו, הגר"מ אליהו זצ"ל זיע"א לא גידל את פיאותיו. אך הוסיף ואמר הרב שמואל אליהו יבדלחט"א שמי שיוסיף לא הדבר להסתובב עם מראה המוכיח שהוא נדבק לדרך היהדות כמראה הפיאות, יראת שמים- מומלץ לגדל לאיזו תקופה, כגון לצבא.

אשכנזים- אני יודע שאצל הליטאים כבר לא כ"כ נוהגים אצל אלו ההולכים לפי החזו"א מקפידים על זה וכן שמעתי מכמה מחבריי שהיו אצל הרה"ג כת"ר מרן רבי חיים קנייבסקי שליט"א שהוא מעודד אף להעביר את הפיאות קדימה ומי שמגיע אליו עם פיאות מאחוריה- הרב בעצמו מעביר לו אותם קדימה, ג"כ שלא להתבייש במראה היהודי.

וכן החסידים נהגו במנהג הפיאות בהמון חצרות (אמנם יש כמה חצרות שלא נהגו ונהגו כמו הליטאים פיאות דקות מאחורי האזניים שלא יוצאות מאורך האוזן)

ובכל התמונות וציורים של גדולי יהדות אירופה עד לפני 50 שנה- רואים בפירוש שהיו להם פיאות עבות וגסות.

(תמונת מורנו הנצי"ב מוולוז'ין-

 לדוגמא)

וכן בקהילות תימן לי ידוע שנהגו ונשאיר את ההסבר בקהילות קדש אלו לחברינו נגרינסקי.

לסיכום- אני חושב שיש לחלק בין אשכנזי לספרדי

אשכנזים- ראוי ונכון לגדל פיאות ארוכות (מסודרות, אמנם. אין להיראות מוזנח. ות"ח עם רבב בבגדו וכו'..) אמנם אין איסור בלקצרם עד 5 מ"מ.

ספרדים- לא נהגו בכך, והמהדר לגדל את פיאותיו- תבוא עליו ברכתו של הרי"ח הטוב הבן איש חי.

תימנים- לכא' גם ראוי לגדל את פיאותיהם.

לי אישית יש פיאות מהחלק שאסור מדא' לאשכנזים לגלח באורך ובשאר הראש אני מסתפר מדי פעם על לא פחות מ6 מ"מ. נכון לעכשיו.

*יאמר לזכות המקוריות שלי שהתחלתי לכתוב ב16:20 כך שזה לפני כל מה שהשאר כתבו.

@גיבעוננח, אני יכול לנחש שציטוטי הבן איש חי- הם הציטוטים שכיונת אליהם, אני זוכר שראיתי אותך לומד אותם כמדומני עם דו"צ שליט"א אבל אולי זה היה ספר אחר של סלאם ספרים ממורנו הרי"ח הטוב.

בברכת שנזכה ל"תרומננה קרנות צדיק"

ול"וראו כל עמי הארץ כי שם ד' נקרא עליך"

רציתי לכנס ואז נזכרתי שבין הזמנים הארור...

אה, ו

@Masterpiece, מה שאת חושבת על מראה לא באמת מעניין'תנו, סתם כי כשזה משהו שהוא לא כ"כ נורא (סה"כ פיאות מקדימה זה לא כזה שיואו מי ישמע) מול עניין גדול של מראה יהודי וכו'- זה הרבה פעמים מטעה מה שאחרים חושבים (בלחש- בפרט מה שבנות חושבות) על המראה שלי.

סתם אני אומר את זה כי בדיוק היום דברתי אם אמי מורתי והיא דרשה שכל פעם שאני לידה אני מחזויר את הפיאות אחורה הבעיה היא שאז השערות נמתחות לאחורה במקום לקדימה ולסדר את זה כל פעם זו פורצדורה.... אבל, צער גידול הורים... אין מה לעשות...

מזכיר לי....

אוקיי חברים... - נסיונות פעילים....

הרעידה הכי חזקה לשנת 2016. כבוד!

2026 Mindanao earthquake - Wikipedia

למה אני קוראת הודעות מפעם

למה כבר בשני ספרים גדליה הוא גבר חסון גבוה ומושך שכל קוראת רוצה כמוהו ואז באמצע הספר הוא מאכזב למה

למה אני מרגישה שהכל עליי 

למה קשה להיות עצמאית (לא בעסק)

למה אני לא הולכת לישון בכאלה שעות

איך החיים הולכים להשתנות מסוף השבוע הזה ואני מקווה ממש שישתנו לטובה

למה תמיד אבא עוזר ועוזר ועוזר ואז בסוף אני כועסת עליו

למה הוא כאילו עוזר לי אבל באמת נראה לי שהוא עושה את זה בשבילו

למה כל התהיות שהיו לי בראש שבשבילם נכנסתי, כדי להוציא ותם, נעלמו פתאום וחוץ מגדליה אני לא זוכרת מה עוד הפריע לי

למה החיים כאלה עליות וירידות

ולמה גם דברים פשוטים מסתבכים לפעמים

לא תמיד, אבל לפעמים כן

למה אי אפשר להרוויח 20 אלף שח לגדל ילדים בנחת לאפשר לבעלך לגדול בתורה להיות רגועה עם בית מסודר בגדים מקופלים בארונות כיורים ריקים בלי שימוש בחדפ ארוחצ מוכנה חמה כל יום למה

איך יכול להיות שכל כך הרבה הודעת ורק אחת שלי

אני זוכרת שהיו הרבה יותר

ללכת ביישוב בלילות מזכיר לי את פעם

מעניין

אולי בקיץ יהיה מעניין יותר? אולי לא

למה הפסיקו לייצר נוקיה208

למה לא המציאו עוד טלפון חדש בדיור כמו נוקיה 208

למה אני בטלפון הרביעי או החמישי ב7 שנים האחרונות זה לא תקיןןןןן

ואין לי מספרים של אנשים מפעם ואין איך לשחזר

אפילו בנות מפה שפעם היו לי

מה שלומך?

ואת עדיין כותבת באותו סגנון שהיית לפני מאה שנה.

ללכת עם אילה בלילה ולדבר על חשופיות ישר הזכיר לי את האולפנא

למה אני האישה היחידה בגילי שעדיין מתגעגעת לאולפנא

למה אני אומרת בגילי וזה נשמע שאני זקנה אני לא זקנה

אני רוצה להיות קשורה לבנות המתוקות הצדיקות קדושות צנועות האלה

אני רוצה לחזור לאולפנא ואני מוכנה להתפקשר גם אם זאת לא ה- אולפנא

אני רוצה להיות עצמאית

אני רוצה שירים זמינים בלי לפתוח מחשב

מספיק לי די והותר מה שעובר עליי

והעומס הזה שמגיע

מכל מיני סיפורים שקורים מסביב

עושה לי אדרנלין לתקופה ואז בבת אחת ריסוק עז מלווה בדכאון לא ברור

עד שהבנתי שהוא ברור

אסור לי להיות שם יותר מידי

ואני מוגבלת

אני יכולה להיות נחמדה

להתעניין בשלום

להביא משהו נחמד אם מסתדר לי

אני לא יכולה לתת את הבית שלי

או את האוכל שלי

או את הלב שלי

וזה גם לא יעזור

עכשיו צריך להתפלל

ואיפה אני ואיפה להתפלל

ויערה עושה לי פה 3 תפילות ביום מעמידה אותי במצב שאני מרגישה הכי לייטית בעולם

אבל יש לי תפקיד

כרגע במסגרת התפקיד אני נותנת תנאי חיים לאלה שבאחריותי

הלוואי שאצליח גם לתת להם תנאים רוחניים מיטביים

הוי טאטע רחמים עלינו

אנחנו רוצים להתפלל

חסרים לי כמה ימים בשבוע להספיק כל מה שצריך גם ככה אני בעומס לא יאומן

מתלבטת אם לישון או לאכול או ללכת לשיעור

בקיצור גאולה עכשיו

זה בוודאי יפתור את כל בעיותינו

ובלי הנחת של אביגייל

אנחנו רוצים בית דוד

מהר עכשיו אין זמן לחכות

חיכינו מספיק אביגייל

טאטעעעעעע רחמיםםםם עלינו

ותן לנו שמחה!

קוראים לזה מובחנות

אולי יום אחד אהיה פסיכאטרית

אולי בגלגול אחר כשיהיה לי יותר הבנה בשפה האנגלית

צריך פשוט להכיר את הנפש לחיות איתה בשלום ולא לתת לה לנהל אותנו למקומות אסוניים.

מובחנות היא היכולת של אדם לזהות ולהחזיק בזהות, במחשבות, ברגשות וברצונות שלו, מבלי להיות תלוי באישור, בלחץ או בציפיות של אחרים.

אדם בעל מובחנות מסוגל לשמור על עמדתו ועל גבולותיו האישיים, ובמקביל לקיים קשרים קרובים ומשמעותיים עם הסובבים אותו.

אגב, רגישים לפעמים מתקשים בזה. הם ממש מרגישים פיזית את הסביבה שלהם.

לא שאני תלויה באישור ובציפיות. פשוט לוקחת ללב כאבים של אחרים וחושבת שראוי שאעזור להם כמה שאני יכולה.

כאילו אם זאת היתה אחותי, לא הייתי מארחת אותה?

אבל כאן בדיוק הנקודה, היא לא אחותי ואני באמת לא יכולה ארח אותה.

ואז לשחרר את זה והלבין שלמרות שזה נשמע אגואיסטי וגם בתיה אמרה לי מה פתאום מה פתאום ולאה אמרה זה לא שייך איפה תשימי אותה

אז למרות שבהתחלה חשבתי איזה אנוכיות זו לדבר ככה

להבין שזה המצב ואין לי ברירה אלא לשחרר

כי לחשוב עליה בלי  יכולת לעזור זה קשה

ולעזור זה לא אפשרי

אז מה נותר?

להתפלל

והוא זה שמוביל אותי לרצות לעזור ולהיות קשורה ולהתעניין

ההיא התגרשה, בא נהיה איתה בקשר אולי ככה נדע מה הסיפור שהיה שם

ההיא בודדה, נהיה איתה בקשר אולי נבין משהו על הנפש. אולי נקבל כבוד כי היינו שם בשבילה.

ההיא בעלה עובר מה שעובר, בא נעזור לה, ואז תכנס בפנים והיא תפתח את הלב.

אולי, אני לא יודעת.

בינתיים לא קיבלתי שום מידע על שום דבר וזה גם לא ייתן לי שום דבר, וגם כבוד לא קיבלתי חחח

איזה יצר הרע יש בעולם הזה! לרצות לעזור כדי לקבל כבוד. אז זאת האנוכיות האמיתית בעצם. עכשיו הבנתי.

זה סקרנות בלבוש אחר. ואולי את בסוף באמת נותנת את הלב שלך (ואז נשארת מרוקנת). ולגבי כבוד - אולי. אבל לא מקבלים ככה כבוד. גם הצד השני מרגיש אותך כמו שאת מרגישה אותו ולפעמים הוא נרתע בלי לדעת למה.

(אגב, נשים, ובמיוחד דתיות, הרבה פעמים אומרות "הוא הטריד אותי" על כל שיחה שהיה שם אנרגיה לא ברורה שהייתה לא נעימה להן ולא היה להן טוב שם, כלומר - הוא פעל בסדר לפי הכללים אבל האנרגיה שלו הייתה מרוקנת ולא נעימה והן מרגישות את זה, רק שבהעדר מילים לתאר את זה הן אומרות "מטריד")

לא חושבת שהן הרגישו אותי ככה, כי באמת עשיתי את מה שעשיתי לא בשביל הכבוד, באמת באמת באכפתיות.

בסדר 

אנחנו גם וגם וגם וגם. גם רוצים (כבוד, סקרנות,...) וגם רוצים להביא טוב לעולם. שני הגורמים האלה חיים בתוך הגוף ביחד. לא תמיד הם סותרים אחד את השני.

אנחנו צריכים להציב גבול רגשי.

הדבר הכי חשוב.

אם אני יכול לעזור או לעשות משהו. בשמחה. אבל סתם לכאוב אותם ולסבול יחד איתם? למה? למה זה מועיל?. אותו כנ"ל אגב חדשות ואקטואליה שהייתי מכור כבד וקצת נגמלתי במידה ואני רואה מהצד מכורים אחרים. זה נוראי.

צריך לדעת חדשות. צריך להתעדכן. צריך לפתח דעה. אבל לא צריך להתכווץ בגוף על כל דבר שקורה בעולם.

לא חדש, כבר חודש. אבל חדש. אולי אפשר לומר: הבחור החדש.

והוא אמר לי תודה רבה.

יותר מששמחתי על התודה שמחתי על עצם זה שהוא אמר לי משהו.

כאילו, חמודים, אני אוהבתתכם והכל אתם ב"ה טפו טפו יחידי סגולה בדור הזה

ואשריכם לגמרי כמו שנאמר

אבל

לומר תודה למי שהכין לך אוכל וטרח בשביל שיהיה לך נעים ונחמד זה דבר בסיסי

ואם האדם הזה הוא אישה אז כן

צריך לומר תודה גם אם זו אישה

עכשיו אני דנה לכף זכות וברור לי שהם בסדר ואף פעם לא הקפדתי עליהם בעניין הזה

(למעט שבועות? אולי)

אבל פתאום כשמישהו פונה אליך ומכיר בעצם קיומך ובעצם זה שנתת מעצמך בשבילו

וואו

אשריך לגמרי

והוא הזכיר לי את יהודה פתאום זה היה לי כזה אווץ

אבל יהודה אומר שהוא לא אותה בחינה אז כנראה שלא

להבדיל בין החיים, כן.

(יהודה זה מי שאני חושב שזה?)

הבחור שאמר תודה הזכיר את יהודה שכנראה אולי אתה חושב. לא שהכרתי אותו מידי בחייו אבל נדמה לי שהוא היה מהסוג של האנשים שיגידו תודה לאישה למרות שהיא אישה והוא בחור. נכון?

אחרי שהוא נרצח, פתאום התחילו לחפש שיחות איתו. גם נשים וגם גברים.

אח"כ אם זוכרים אותך

אולי בהודעה הנעוצה של נוג"ה יש משו על סרטים