אני חושב במה שכתבת בשורה הראשונה אני הכי מסתבך..

מצד אחד יש בי קול שאומר "תדבר על הדברים הרעים כדי שידעו"    

אבל מצד שני זה איפשהו מעכיר את האוירה אחרי הכל,  

ואני רואה אנשים שאיכשהו בכלל לא רואים את הרע שאני מדבר עליו..

ואני לא יודע אם אני הלא בסדר או הם. 

חוץ מזה שאני שם לב דווקא אליהם

חוץ מזה, יש לך איזה תשובה?

האמת שקצת קשה לי להעביר את זה למילים אבל אני אנסה..

(ולא מבטיחה שזה יהיה מסודר)

בתור מישהי שעברה שינוי מאד גדול בנושא הזה,

קודם כל- תדע שזה אפשר. אנשים עושים את זה.

דבר שני-

תדע שזה ענין של הרגל.

והרגלים אפשר לשנות.

אבל זו עבודה, הרבה הרבה עבודה ואימון.

יש בעולם כ"כ הרבה דברים טובים, גדולים וקטנים,

אם רק נהיה מודעים אליהם...

אתה צריך לעשות את השינוי באופן מעשי, ולא סתם לחשב על זה שאתה רוצה לראות חיובי. איך אפשר?

אני אנסה כמה רעיונות:

*כל לילה לפני שאתה אומר קר"ש על המיטה (פשוט כדי שיהיה לך זמן קבוע) תחשוב על דבר טוב שקרה לך היום, ועל דבר טוב שעשית היום.

תשתדל שזה לא יהיה משהו גדול (הרווחתי בלוטו..) אלא דווקא משהו קטן ויומיומי- הגעתי לתחנה ובדיוק הגיע אוטובוס שיש פעם ב20 דקות. איזה חיוך מאלוקים!! נחסך לי 20 דקות של צליה בשמש הקופחת..

*להקדיש מספר דקות כל יום- לראיה חיובית בלבד. אסור אסור לחשוב דברים שליליים. להנות מהעצים, מהשמיים, מילידם קטנים, מטוב לב של אנשים..

*לכתוב לעצמך את כל כל הדברים שאתה רוצה להודות עליהם לה'.

אפשר לפתוח בשביל זה מחברת, ולכתוב את כל הדברי הטובים, וכל פעם להוסיף.

ולכתוב גם את הדברים הכי יומיומיים ופשוטים (רואה, שומע, יש לך מיטה, יש לך אוכל..)

*הכי קשה-

לעשות את הנ"ל על סיטואציות שליליות במוצהר.

הפסדת את האוטובוס? הגעת בזמן לאוטובוס הבא.. על המשקל הזה..

לנסות לנתח סיטואציות שליליות ולראות איזה מתנות קבלת בהן מה'..

אני אתן פה דוגמא שקרתה להורים שלי כשהיו צעירים.

בערב, 4 אחיות שלי היו ילדות קטנות, והתעוררו מהשינה- כולן מקיאות! וצריך לרחוץ את כולן, ולהחליף מצעים, ופיג'מות ולכבס.

ואמא שלי מצאה כ"כ הרבה מתנות בערב הכ"כ כ"כ מתסכל ומעצבן הזה:

יש לה בעל- שהיא יכולה איתו ביחד לטפל בילדות המקסימות שלהם. היא לא צריכה לעשות את זה לבד.

ו4 בנות בריאות. פסדר הן מקיאות, אבל ביננו יכול להיות הרבה יותר גרוע

וגשם בחוץ, וקר- ויש לנו בית, ומיטות חמות בשביל כולן

ויש לנו מספיק כסף בשביל שיהיה לכל אחת עוד פיג'מה נקיה בארון, ומספיק מצעים כדי להחליף לכולן- זה לא מובן מאליו..

ויש לנו מכונת כביסה שתכבס את כל המצעים והפיג'מות ולא צריך לעשות את זה בעצמינו..

כל המתנות האלה שהיא מצאה-

הן נכונות!!

הן מתנות שאלוקים שלח לה!!

רק צריך להתסכל ולמצא...

תזכור שכדי להגיע לשינוי הרגל-

זה הרבה עבודה

ויש נפילות בדרך וזה בסדר.

ולפעמים באמת קורים דברים מעצבנים מעצבנים ואנחנו לא מצליחים לראות את הטוב, וזה גם בסדר שזה קורה לפעמים...

אה-

ואחרי שמצליחים לשנות את ההרגל,

צריך לתחזק אותו, הוא לא ממשיך מעצמו..

בהצלחה!!

זו דרך,

אבל היא כ"כ כ"כ שווה!!

כתבת דברים יפים ממש.      בעזרת ה' אני אנסה לאמץ את הדברים האלה..

רק בקטע של הכתיבה אני עצלן מכדי ליישם.   אבל השאר אני באמת לקחתי..

נ.ב. 

לקחתי גם את הקר"ש על המיטה, זה נשמע כמו   crash על המיטה  

העיקר שסוף סוף אתה מתחיל לומר קר"ש על המיטה

ובהצלחה לך ביישום!! זה יהיה שווה!

תודה, כבר התחלתי 

משתדל לפחות

כידוע לך, כתלמיד של רבנו הקדוש מברסלב,

על חשיבות הדיבור כמביא לאמונה,

האמנתי כי אדבר וכו'.

זה נכון גם לגבי רפ"ב וכו',

פשוט להחמיא יותר,

להשתדל לומר רק דברים טובים,

להשתדל לדבר על הדברים הטובים שסביבנו ובנו.

לקרוא ספרים כאלה

(רן ובר, דוד בן יוסף או משהו בסגנון,

נראה לי גם אוהב ימים של צבי אייל,

וגם לרב ארוש, בטוח יש איזה גן על זה).

המון הצלחה צדיק!!

ובכלל אפשר לחפש מאמרים ושיעורים על עין טובה

וואו באמת היה אסור לכם להגיד "אוף"  "ובא לי"?   איזה משפחה מגניבה 

אף פעם לא חשבתי בכלל בכיוון הזה, אבל פתאום זה נשמע כל כך הגיוני 

לומר כל יום תודה על מה שיש, וגם על מה שאין!! בלי לבקש שום בקשה.

פשוט ללמד את עצמנו לראות טוב, גם בדברים שנראים ממש רחוקים משם.. ומתוך שמבינים שההנהגה של ה', היא טובה, מצליחים לראות טוב גם בברואים שלו..

ברגע שהנפש מתרגלת לומר תודה, ממילא העין נעשית טובה

אין לי מושג איך אני ארדם הלילה...

שמעתי בשם הרב גינזבורג שליט"א (ואני לא חבדניקית!)

כשיש לך נפילה, תגיד "חבל" ותמשיך הלאה. לא להתחמק ולא לחפש תירוצים למה הייתי בסדר. 

מצד שני, לא להתבוסס בייסורי מצפון. 

אחרי 10 פעמים כאלה, תרגיש שינוי משמעותי.

את זה הוא אמר על מידת הכעס, אבל זה בטח מתאים לכל התמודדות מהסוג הזה.

בהצלחה לכולנו!!

והלוואי שיתעוררו מחשבות

אם הוא סיים את התיכונית לפני 7-8 שנים ולא כל כלך שמר על קשרים משם, יכול להיות שזו התדלדלות טבעית של חברויות מהתיכון.

היינו פעם בחתונה של חבר של בעלי, ובעלי הרגיש צורך מיוחד שנבוא למרות שזה היה באיזה כרם נידח על איזו גבעה, כי הבחור הזה לא מאוד חברותי במיוחד וצריך לשמח. בסוף היו חוץ ממנו עוד 2 חברים, ושלושתם היו היחידים שרקדו לחתן. לכלה היו בערך 4-5 חברות. אחרי החופה בשעה 9 וחצי בערך הם עוד לא יצאו מהחדר ייחוד, ובעלי ממש התלבט כי הוא הרגיש שהוא חייב לשמח בריקודים, אבל הטרמפ שלנו (הרב שקידש בחופה) רצה לצאת, וידענו שיש לנו נסיעה של שעתיים וחצי לפחות, ושום טרמפ אחר כי אנחנו לא מכירים אף אחד שם, ומתוך אולי 50 האנשים שהיו שם חצי כבר יצאו. בסוף נסענו עם הרב.

זה כנראה אחד האירועים הכי מוזרים שהייתי בהם, ובאמת הרגיש מאוד לא נעים שלא היו חברים.

סיימנו תיכון לפני 3 שנים

ואני יודע שהוא שמר על קשר עם כמה מהקרובים אליו ואפילו הציע להם שידוכים

אני הייתי אחראי על ההרשמה פרסמתי בקבוצה של הכיתה שלחתי לקרובים שלו תזכורות ונאדה אפחד לא בא או אפילו נרשם

וגם, למה מכנים את מה שזה לא יהיה, כך.

אבל אני לא דוגמא...

עוגייה (אינטרנט) – ויקיפדיה

עוגיות זה משמין (את בקשת ה http)

ונועד להיות כזה.

אני לא מסוגל להיות בהם. הרעש הורג אותי.

אבל כשאני צריכה כמה דברים מכמה חנויות אז זה המקום המתאים. פשוט להיות ממוקדת, להגדיר מראש מה אני צריכה

נתתי את ההקבלה כי יש על הקניון פרק של חיות כיס אאלט. וזה אחד המאפיינים שהם מונים שם

אני מבין שלאנשים נוירו-טיפיקלים המקום הזה הוא מקום בילוי.

אצלנו באמת יש חנות לבעלי חיים, עם בעלי חיים מקסימים וזה משמח להיכנס לשם,

לדבר עם התוכונים , להנות מהארנבות הגמדיות הפרוותיות והרכות, מהאוגרים הסיביריים

הרצים כמטורפים על הגלגלת....

ואאלט זה "אם אני לא טועה".

התכוונתי לומר שבפודקאסט חיות כיס יש פרק על קניונים ועל המחשבה שעומדת מאחוריהם, אם אני לא טועה במה שאני זוכרת.

בני אדם לא כל כך שונים מזה כפי שלפעמים חושבים...

סביב life style, סטיילינג, אופנה, שופינג, טיפוח

מנשים מצפים יותר

ומכאן הקניון כמודל אופנה וסטייל וכמקום שבו "הופכים" אישה להיות "אישה לפי הציפיות" עם כל מה שפ.א כתב

אני מבין בין המילים שאת לא בדיוק מנסה להיצמד אליהן.

(גם אני לא, בצד הגברי של העניין).

מה יש באינטרנט שגורם לך לשרוף זמן ?

(אלא אם כן התכוונת אינסטגרם טיקטוק וכזה ואזיותר מובן)

– המוח האנושי לא אוהב להתמקד כל־כך במשהו אחד לאורך זמן רב. זה מאוד קשה לשבת במשך כמה שעות ולהתעסק במשהו רצוף כמו ציור או כתיבה, למי שלא רגיל לזה. באינטרנט יש הרבה גירויים קצרים והמוח שלנו מת על זה (זפזופ בין אתרים, חדשות).

פעם הייתי אוהב לשחק במשחק מחשב מסוים אבל זה היה קשה לשבת עליו הרבה זמן בלי הפסקות של דברים אחרים (כמו קריאת מאמר).

– אני חושב שהאור במסך מרגיע/ממכר. המחשב/אינטרנט/UI בנוי בצורה מאוד מאוד כיפית ונוחה לעין והמוח די נרגע מזה.

– אתה תמיד יכול לעבור לטלפון בלי דפדפן או למחוק את הדפדפן מהטלפון שלך (אפשר לחפש מדריך), אם הבעיה שם.

להגביר שליטה ע"י

צמצום טריגרים

(לשים את הטלפון בחדר אחר/ לצאת החוצה בלי טלפון)

מציאת חלופות

(תחביבים/ לדבר עם אנשים/ לצאת לטייל)

אימון

(לשים יעד ריאלי ולהוסיף עליו כשמצליחים להשיג אותו)

אגב זה לא קשור רק לגלישה אלא לכל שליטה עצמית אחרת

(אוכל/ כעסים/ זמנים/ תקשורת תקינה/ גבולות)

כשמשפרים שליטה בנושא אחד

הוא יכול להשפיע על עוד נושאים

אחרת היו לך עיסוקים אחרים שהיו יותר חשובים לך, מעניינים אותך, התחייבת לעשות אותם כי אחרת תיפגע…

והוא קשוח בעיקר בגלל שהתוכן שיש בו הוא תוכן באיכות טובה ממש. כלומר, אני יכול לצרוך זבל (ואז לי אישית יותר קל להפסיק, רילס למינהם).

ואז מגיע איזה מישהו שאני מעריך עם סרטון שיש בו חכמה שאולי אני צריך לחיים שלי. ועוד אחד. ועוד פוסט עם טקסט מעניין, ועוד שרשור בפורום רגישים שאני מתעניין בו כי הוא באמת מקדם אותי בחיים.

והופס, עברו שעתיים.

אם אני לא אצרוך שעה ביום מדיה חברתית אני אבוד והמקצוע שלי מת ובעוד 3 שנים לא יהיה לי במה לפרנס משפחה.

אם אני נכנס לטוויטר כדי לקרוא חדשות AI כי זה מקור המידע הנכון אני נסחף לרעל של החדשות הרגילות ומבזבז עליהן את הזמן.

שעה טוויטר צריך.

שעתיים?

שלוש שעות?

ארבע?

אולי בשעה השלישית או הרביעית אני אמצא כתבה שתשנה לי את החיים (קרה במוצ"ש לפני שבועיים, עם Laguna AI)?

ובדורות קודמים, וגם היום למי שרלוונטי, יש הרבה שמבלים זמנים מאוד ממושכים בספריות וארכיונים לצרכי עבודתם.

גם בצורה הזו הרבה מהזמן "מתבזבז" עד להגעה למידע הרלוונטי.

שכחת לכבות את האור יערית, ונרדמת עם הספר ביד יערית...

ובכל זאת, ממכר פחות מאשר הדבר הויזואלי

רק לקריאה.

להגדיר זמן מסך ואז הוא יכול להגביל אותך בזמן.

אפשר גם להגדיר מצב ריכוז בשעות מסוימות שתצטרך אקטיבית ללחוץ על פסק זמן כדי להיכנס והוא יעיף אותך אחרי זמן קצוב.

תהיני בכייף משעות הפנאי שלך.

אבל אז הוא דווקא היה מפחיד קצת לילדים

ממש ממש מהלב. באמת, גרם לי לחלישות הדעת. איזו נפש, נשמה, יפה ונקייה!

ישב כמה שנים בכלא, שוחרר כמיטב המסורת של מערכת המשפט הישראלית המלאת חמלה והגנה על אלו שהרסו חיים.

מסתבר שתוך כמה שנים יחזר להסתובב עם פמליה וחסידים שוטים, בדיוק כמו מוטי אלון...

היו מחאות, דיבורים, ואז השתקה.

אולי צריך להציף את הנושא הזה שוב.

צריך לעקוב, לבדוק מה הסטטוס של הרוע הזה

מי מסוגל לחזור לכזה איש? להאמין בו?

מדובר על אנשים אינטלקטואלים... לא לבושי שחורים שנוהרים אחרי כל כת מזדמנת וכל איש אשר בשם רב יכונה, אשר כל רדיפה שבעולם וכל פיצוץ פרשייה לא תרחיק אתם ממנו אלא תוסיף ותעצים את אהבת והערכתם אליו..

איך יש עדיין אלפי חסידים לברלנד?!

אם אתה מכיר שמישהו שמתפתה לשם, תציל אותו. זהו.

שהיכולות שהביאו אותו למקומו הקודם עדיין שם. ספויילר: זה אכן דבר שלא מסובך מדי ללמוד. אבל רוב האנשים המערביים לא מאמינים בזה ואז כשזה עובד להם זה שוק חייהם.

הלואי שכל המתעללים/אנסים/פדופילים היו מקבלים יחס כזה לתמיד. יש יוצאים מהכלא וממשיכים במעלליהם וגורמים כאב וצער לעוד קורבנות.