אז ככה-- פעם בעיירה אחת היה שען,הוא היה מתקן ת'שעונים של אנשי העיירה.
יום אחד,מת השען,ולא היה לו מחליף.
אנשי העיירה לא ידעו מה לעשות כשהתקלקלו להם השעונים.
חלק מאותם אנשים שהתקלקל להם השעון,היו מותחים כל שבועיים ת'קפיץ(אין לי מושג מה זה אומר),זה היה עוזר בזה שהשעון היה פועל לעוד שבועיים - היה חי בין מתיחה למתיחה.
והיו עוד אנשים שפשוט שמו את השעונים המקולקלים במגירה.
יום אחד בא שען חדש לעיירה. אלא שהיו מותחים ת'קפיצים,הוא תיקן להם את השעון והכל טוב ויפה. אבל אלא ששמו במגירה,הקפיצים החלידו וכבר לא היתה תקנה...
עכשיו,ככה בתפילה,אנחנו לא חייבים להתחבר אבל כן חייבים להתפלל! וללמוד על התפילה ולהיתחזק,ואז כשנרגיש מחוברים,תיהיה לנו את הגישה בכלל להתפלל..
עוד משהו-- אני לא בטוחה,אבל נראה לי שהיהדות וכל דרכיה,היא לא פועלת רק כשמתחברים או רק כשמרגישים אותה וכיף לקיים ונוח לקיים - כי אלו דברים,שבלי עבודה עליהם,הם חולפים מהר,מהר..אנחנו מחוייבים במשהו - תפילה,קיום מצוות וכו', שלפעמים לא נוח לנו לעשות אותם,ולא בא לנו.. ואולי אם נקיים את המחוייבות הזאת,אוליי ככה נשמר את הרגשת הקרבה וההתחברות,ונהפוך אותה ליומיומית...שנזכה כולנו!!!