והרבה רצון לברוח. וחיבוק.
המשיך בטיפה טוב יותר. מישהי שימלה אותי מדבר קטן וחמוד.
המשיך בבאסה ממש. ממש.
ירושלעם לבד בפעם השלישית זה לא כיף.
והבאסה הכי גדולה, כן היחתי אמורה להיפגש עם מישהי וחיכיתי לה שעות ובבוף היא לא הגיעה, ראיתי אותה רק לעשרים דקות.
בגללה לא אמרתי לבנות אחרות.
אבל לא נורא.
קניתי חולצה, ואווינס מהממות.
ושוקולד, כי הייתי מבואסת וזה חובה.
ועכשיו.. עכשיו היא התקשרה.
ואני לא יודעת מה המצברוח שלי.
התגעגעתי. כל כך.
דיברנו יותר משלוש שעות. הרגשתי זייהוקית.
ועדיין לא גמרנו להשלים פערים.
אני אוהבת אותה, ומתגעגעת. וכל כך הרבה זמן לא נפגשנו. חודש. זה המון.
אני חא יודעת איך לסכם את היום הזה, אהל טוב שהוא נגמר ככה. הוא יכל להסתיים גרוע בהרבה.