אם תביטו רגע לתוך הלב הקטן הזה; תתבננו היטב, לא במבט שטחי, במבט עמוק יותר.
תופתעו לגלות ערימות של פחד. ערימות ערימות,
שאין להן מקום יותר.

הלב צר מלהכיל את כל הפחד הנורא הזה. הוא כמעט ומאיים להתפוצץ.
הפחד הזה; שהצטבר לו בשקט מחריד.

פחדים קטנים וגדולים שהתאגדו אט אט, ונהיו לגוש גדול ומאיים, גוש ענק של פחד.

הלב הקטן ניסה להתעלם מהפחד הזה; להדחיק. והוא אכן הצליח, לא להרבה זמן.

בסוף זה התפוצץ.

הגוש הזה, שהיה תקוע במעלה הגרון, וחסם את הנשימה.
הגוש הזה, שהעיק כ"כ והתנחל לו בלב.
הגוש הזה, שלא יכל לו יותר, לפחד.

הגיע הזמן לרפא.
לנקות.
לטהר.
לחדש.

ובלב הקטן הזה, סוף סוף, יהיה קצת מקום.)