בקריאת פרשת זכור אנו מקיימים מצות עשה מן התורה: "זכור את אשר עשה לך עמלק". ומבארים חז"ל שאין מצות זכירה זו על הלב שיזכור במחשבה, כמו שאר הזכרונות שנצטוינו עליהם, כגון: "למען תזכור את יום צאתך מארץ מצרים" "זכור את יום השבת לקדשו" וכדומה, שבהם המחשבה היא על אותם המאורעות (-מצרים, שבת) ועצם קביעתם בלב היא קיום המצוה. אולם במצות "זכור את אשר עשה לך עמלק" נצטוינו גם באיסור לא תעשה: "לא תשכח", שהיא המזהירה אותנו לזכור את מעשי עמלק. אם כן, כבר מחויבים אנו לזכור בלב, ומה באה מצות זכור ללמדנו? במצוה זו נצטוינו לא להסתפק במחשבת הלב ולצרף אליה את דיבור הפה.
כיצד מקיימים את האמירה בפה? קבעו חז"ל לקרוא את פרשת "זכור" מתוך ספר תורה כשר, כפי שנאמר בענין זכירת מעשה עמלק: "כתוב זאת זכרון בספר"-. והיות ואין קריאה בספר תורה פחות מעשרה אנשים, קבעו כבר חז"ל לקרוא פרשה זו בשבת ברוב עם. הקורא צריך להתכוון להוציא ידי חובה את כל השומעים כאילו הם קוראים בעצמם, והם מצדם יתכוונו לצאת ידי חובת הקריאה כאילו הם עצמם קוראים, ולא רק שמיעה ככל קריאה רגילה בתורה.
יש לברר מדוע נקבעה קריאת פרשת זכור בשבת הסמוכה לפורים? הגמרא במסכת מגילה כתבה את הטעם: כיון שבמגילת אסתר, העוסקת במלחמה עם עמלק בדמותו של המן, אנו קוראים: "והימים האלה נזכרים ונעשים" . אם כן, צריך לסמוך זכירה לעשיה ולכן תקנו פרשת זכור (-זכירה) סמוך לפורים (-עשיה) שבו נעשתה המלחמה בעמלק.
ניתן לקרוא את המשך הדרשה:
http://www.yeshiva.org.il/midrash/Shiur.asp?id=1316