ואני קרציה אל השבט שלי
והם נראלי שונאות לי ת'צורה.
אני חושבת עלייך.מתנחלת גאה!איך הולך בנתיים?
כאילו לא חברה,
מדריכה.
וממש באלי לדבר עם השבט שלך ולצעוק להם באוזניים שתותים היא ילדה מתוקה ושיפסיקו לשפוט אותה ולשנוא אותה כי היא רק עכשיו במצב רוח רע אבל באמת תותים שלנו ילדה מהממת!!!
ובאלי להגיד להם שיזהרו! כי אם הם יעצבנו אותך הם ישמעו ממני!!!
גם את, יפה שלי! ![]()
פנים אחרות.
מתנחלת גאה!איפה המדריכה שלך לומדת?
מעניין אם זה עובד
מעניין אם זה יעבוד

ישקפיץחייב דחוף.

הרבה התחיל כאן.
כתיבה ופריקה ודברים חדשים, אנשים חדשים
מסגרת שונה לתקשורת.
לילות קרים, שיחות ארוכות שעוברות בהרבה מקומות אבל בסוף משאירות טעם מר של אכזבה וכמיהה.
ציפיות, בלי מקור. פרשנות, רצונות ודמיונות.
נגמר מהר או לאט, אבל בעצם בכלל לא התחיל.
או לא נגמר באמת, עד שנגדע. ואז שוב, מבליח, מצפה-מתאכזב-שוקע, נשאר לבד.
ובסוף הכל חוזר לאותה הנקודה, אותה הכמיהה, אותו החוסר.
מה שמילא אך ייסר ובכל פעם היה בלב חצוי, רק הגביר את הרצון בכל פעם.
קוראים לזה בכל מיני שמות - בדידות, חוסר בחום ואהבה...
רכבת הרים של רגשות, חיים שלא ממשיכים בשום כיוון למשך תקופה ארוכה.
בכל פעם משהו אחר בא ומתחיל הכל מחדש.
אין סוף. בסוף זה רק אני.
שלום בנצי 👋)