בס"ד
הירושלמי בתענית אומר: "לוי בן סיסי באו הגייסות לעירו נטל ס"ת ועלה לראש הגג אמר רבון העולמים אין בטלית חדא מילה מן הדין ספר אורייתא ייעלין לון ואין לא ייזלון לון מיד איתבעון ולא אישתכחון. תלמידיה עבד כן ייבשת ידיה ואזלון לון. תלמיד תלמידיה עבד לא יבשת ידיה ולא אזלון לון לומר שאין שוטה נפגע ולא בשר המת מרגיש באיזמל".
[תרגום- כאשר באו גייסות של צבא לעירו של לוי בר סיסי נטל ס"ת ועלה לראש הגג ואמר: "רבון העולמים, אם ביטלתי דבר אחד מספר התורה הזה שיכנסו לעיר, ואם לא- שילכו", מיד הלכו ויותר לא ראו אותם. בדור הבא שוב הגיעו גייסות ותלמידו של לוי בר סיסי גם התפלל כך, יבשה ידו כעונש משמים על החוצפה, אבל הגייסות הלכו. בדור שלאחר מכן שוב הגיעו גייסות, ותלמידו של התלמיד התפלל כך, הוא לא נפגע והגייסות לא עזבו. והסבירו זאת החכמים במשל, שכאשר שוטה עושה מעשה שטות לא טורחים להעניש אותו, ובשר המת לא מרגיש באיזמל החותך אותו].
ואני שואל - מה עדיף, להיות כמו התלמיד או כמו התלמיד של התלמיד?