כשהייתי ילד בכיתה א-ב טסתי לחוץ לארץ עם משפחתי.
וחשבתי על זה שמבאס שיצאתי מהארץ ואפילו שהייתי ילד וכו..
ועל כך שעל מצבתו של הרב חרל"פ כתוב
"ומעולם לא טעם אויר של חו"ל"
וחשבתי על כך שעל מצבתי שלי זה לא יהיה כתוב 
ואחרי התעמקות הבנתי שאולי מזל שיצאתי מהארץ בילדותי
כי אחרת הייתי מתגאה הרבה בזה ואומר שאני מעולם לא יצאתי מא"י
בדבר שבכלל לא תלוי בי, במקרה הזה...
"האוהב את ארץ ישראל באמת יזכה לשנא את הגאוה" (מדות הראיה)
כניראה שעוד לא הגעתי לכזאת מעלה של אהבת הארץ
אבל יש לאן לשאוף בעזה"ית, ובכלל מדות הראיה וואו
בעז"ה אני אלמד את זה יותר
- לקראת נישואין וזוגיות