כבר 3 שעות רצוף אני שומעת מוזיקה קלאסית ואני לא מצליחה להפסיק
כבר 3 שעות רצוף אני שומעת מוזיקה קלאסית ואני לא מצליחה להפסיק
, נכון!זריחהאני חולמת להיות מנצחת כמו זובין מהטה
או פסנתרנית כמו חטיה ביאנחושטבילי או כמו יאני,
להיות מלחינה כמו ליסט אני אפילו לא מעזה לדמיין אבל כן לפחות כמו מוצרט לא היה אכפת לי
מעניין אם זה עובד
מעניין אם זה יעבוד

ישקפיץחייב דחוף.

הרבה התחיל כאן.
כתיבה ופריקה ודברים חדשים, אנשים חדשים
מסגרת שונה לתקשורת.
לילות קרים, שיחות ארוכות שעוברות בהרבה מקומות אבל בסוף משאירות טעם מר של אכזבה וכמיהה.
ציפיות, בלי מקור. פרשנות, רצונות ודמיונות.
נגמר מהר או לאט, אבל בעצם בכלל לא התחיל.
או לא נגמר באמת, עד שנגדע. ואז שוב, מבליח, מצפה-מתאכזב-שוקע, נשאר לבד.
ובסוף הכל חוזר לאותה הנקודה, אותה הכמיהה, אותו החוסר.
מה שמילא אך ייסר ובכל פעם היה בלב חצוי, רק הגביר את הרצון בכל פעם.
קוראים לזה בכל מיני שמות - בדידות, חוסר בחום ואהבה...
רכבת הרים של רגשות, חיים שלא ממשיכים בשום כיוון למשך תקופה ארוכה.
בכל פעם משהו אחר בא ומתחיל הכל מחדש.
אין סוף. בסוף זה רק אני.
שלום בנצי 👋)