לא יודע, אני לא סובל במיוחד. להפך, אפילו.

אאלט, קוראים לזה תסמונת שטוקהולם..

אני מנסה להתנער קצת מהרגשי נחיתות...
תזרום

אתה פשוט צריך לשנות גישה לצהל

לא משנה מה תעשה בו
את תבכה על דברים שאין לך מה לעשות כדי לתקן אותם
ותהנה מהשטויות הקטנות של החיים

לא. זה לא מה שהתכוונתי.

וזה יש רק בצהל

אולי הוא ייתן לנו כוונות טובות יותר

<צ> האיתי חייב לעצבן

ימים קשים?

|בורחת|

ואת יכולה בקלות, עם קצת רצון, להגיע להיות אחת מהן

כאילו, אם כבר להיות לוחמת, לכי לאיסוף קרבי ולא לגדוד מעורב כלשהו. גם שירות נפרד (יחסית, הכוונה היא שבצוות יש רק בנות) וגם היו הלוחמות היחידות שבאמת עושות משהו מעבר ללמלא מקום של חיר בשמירות או להשגיח על חורים באמצע הארץ מפני אזרחים.
ואז זה שמונה חודשי הכשרה ולא ארבע.

תרקבי בבונקרים חסרי משמעות לנצח

הלוחמות של איסוף קרבי לא נרקבות בבונקרים ושמירות, הם רוב הזמן עסוקות בפעילות מבצעית.

ואוספות מידע על האויב/תופסות מבריחים/מסתננים.

דווקא שמעתי שהן לא כאלה...
אבל זו שמועה

כל שבוע, כמעט כל לילה

ממה שעשיתי בשירות

ויש אחלה יציאות, אבל פחות וואסח כי כולם עדיין בטוחים שאנחנו אוספים גופות.

לא, זה מעניין בכל מקום. זה חיל שמפעיל ועושה דברים שאינם שמירות גם כשאין מלחמה