באש אהבתי.
אני לבד יושב לי
וחושב לי
היכן אהבתי?
היכן טעיתי?
מה לא נכון עשיתי?
שכך פגעה היא בגאוותי.
ואל נא תחפשיני
כשאת תביני, אני אהיה רחוק.
עוד יום עובר לי ורק יותר כואב לי.
הלב נשבר לי
כשאת איתו.
באש אהבתי.
אני לבד יושב לי
וחושב לי
היכן אהבתי?
היכן טעיתי?
מה לא נכון עשיתי?
שכך פגעה היא בגאוותי.
ואל נא תחפשיני
כשאת תביני, אני אהיה רחוק.
עוד יום עובר לי ורק יותר כואב לי.
הלב נשבר לי
כשאת איתו.
למה הכול חייב להיות שחור?
את הרגע הזה
אתה לקחת ברצינות מדי.
הלכת בוקר אחד
ומאז לא חזרת אליי.
איך השארת לי לב שבור, כן,
נשמה פצועה.
השארת לי בית הרוס
ויונה לבנה בגינה.
איך השארת לי ילד קטן בוכה,
וילדה קטנה עצובה.
השארת לי בית הרוס
ברחוב קטן.
מעניין אם זה עובד
מעניין אם זה יעבוד

ישקפיץחייב דחוף.

הרבה התחיל כאן.
כתיבה ופריקה ודברים חדשים, אנשים חדשים
מסגרת שונה לתקשורת.
לילות קרים, שיחות ארוכות שעוברות בהרבה מקומות אבל בסוף משאירות טעם מר של אכזבה וכמיהה.
ציפיות, בלי מקור. פרשנות, רצונות ודמיונות.
נגמר מהר או לאט, אבל בעצם בכלל לא התחיל.
או לא נגמר באמת, עד שנגדע. ואז שוב, מבליח, מצפה-מתאכזב-שוקע, נשאר לבד.
ובסוף הכל חוזר לאותה הנקודה, אותה הכמיהה, אותו החוסר.
מה שמילא אך ייסר ובכל פעם היה בלב חצוי, רק הגביר את הרצון בכל פעם.
קוראים לזה בכל מיני שמות - בדידות, חוסר בחום ואהבה...
רכבת הרים של רגשות, חיים שלא ממשיכים בשום כיוון למשך תקופה ארוכה.
בכל פעם משהו אחר בא ומתחיל הכל מחדש.
אין סוף. בסוף זה רק אני.
שלום בנצי 👋)