התכוונתי לכתוב שיש פורומים שקטים יותר.

את מוזמנת.. תמיד..
וגם.. הרבה פעמים, פשוט אנלי מה להגיד..

אני לרוב קורא. לפעמים מגיב. ויש עוד.

אם תשרשרי אני מבטיח הפעם להשתדל במיוחד.

לא תמיד יש מה להגיב.
סתם אמרתי שזה פשוט מתחיל לא להוות פתרון, וחבל. אבל תמיד כתיבה משחררת. ננסה לתמלל את עצמי.

אשמח לתיוג

אני אוהבת אותן ככ.

בזכותן לא בכיתי הערב.
בזכותן אני מרגישה יפה והערב בכלל.
בזכותן צחקתי והייתי אני.
אחיות שלי. אתן יהלום.

די, דמעות. די.
נמאס לי לכאוב.
תפסיקו, מעצבנות.
יש לך משפחה מחבקת ואוהבת, אנשים אוהבים אותך, את באמת סהכ בסדר. אז למה להטפס לאנשים שמסתבר שלא שווים אותך?
למה לבכות בגללם?!
למה הימים נהרסים לך בגללם?!
את חזקה מזה. והם לא שווים אותך, נקודה. תתעלי.

יש מי שיאהב אותי באמת.
יש מי.
תתקדמי, את חייבת.