פליז לא לערב את אלוהים,
את הטוב שיגיע
או כל דבר שדומה לכאלה דברים
יוואווו הדרה
פליז לא לערב את אלוהים,
את הטוב שיגיע
או כל דבר שדומה לכאלה דברים
יוואווו הדרה
ואני לא אתווכחכי אני חסרת כוחות
אבל תדעי שאני חושבת אחרת ממך
יופידו לי
באלי שירשור הידעת
זה יחכה או לעבר
או לשבוע הבא
אני אתייג כשזה יקרא.
אבל בלי תגובות בשירשור!
פה מותר
ואפילו רצוי
למה אני נגד מה שעושים בכותל
אזהרה!
אין לנצלש!
בגלל שהופכים את זה למאבק מיותר,
אם היו נותנים להן לעשות מה שבא להם בלי לשים לב הם היו מפסיקות.
עכשיו הן נהנות כי זה תקשורת, ואקשן.
זהו
שהוא הלך לישיבה וניהיה לי קווצ' בלב
ויואו שזה שימח אותי
והפתיע
כי זה אומר שזה טוב
בעצם בואו לא
אני כועסת עליו שמה בכלל עבר לו בראש
מה עובר לו בראש
ואיך הוא הכניס אותנו לתסבוכת הזאת
אני כועסת עליה שטוב לה והיא פשוט מתכחשת לזה.
כלומר די לבכות שלא טוב לך שם, את פורחת וכל היום מחייכת. זה לא מגניב להגיד שרע לך.
אני כועסת על אבא
על אמא
עליה
אני כועסת וזה עושה לי רע.
מבחן בעוד שבועיים
יאיי לי
מטומטמים
כלומר גם אני מטומטמת, לא התחלתי ללמוד. ואני פשוט לא יודעת.
אני חייבת מעל 85
חייבת להוכיח לה
לעצמי.
דסייייייי
אויש איתה
בואי רגע לפאלפון
חייב דחוף.

הרבה התחיל כאן.
כתיבה ופריקה ודברים חדשים, אנשים חדשים
מסגרת שונה לתקשורת.
לילות קרים, שיחות ארוכות שעוברות בהרבה מקומות אבל בסוף משאירות טעם מר של אכזבה וכמיהה.
ציפיות, בלי מקור. פרשנות, רצונות ודמיונות.
נגמר מהר או לאט, אבל בעצם בכלל לא התחיל.
או לא נגמר באמת, עד שנגדע. ואז שוב, מבליח, מצפה-מתאכזב-שוקע, נשאר לבד.
ובסוף הכל חוזר לאותה הנקודה, אותה הכמיהה, אותו החוסר.
מה שמילא אך ייסר ובכל פעם היה בלב חצוי, רק הגביר את הרצון בכל פעם.
קוראים לזה בכל מיני שמות - בדידות, חוסר בחום ואהבה...
רכבת הרים של רגשות, חיים שלא ממשיכים בשום כיוון למשך תקופה ארוכה.
בכל פעם משהו אחר בא ומתחיל הכל מחדש.
אין סוף. בסוף זה רק אני.
שלום בנצי 👋)
אתם אולי מכירים את המנהלים של פורום ישל"צ? אני רוצה להכנס אליו והוא נעול