אבא אני רוצה לעמוד מולך

להאמין שאתה אבא טוב

אבא אני צריך לדעת שאתה אוהב אותי

ככה סתם, אבא טוב

ופתאום המילים האלה נכנסים לי לתודעה

ופתאום אני מתחיל לקלוט את זה בצורה יותר מובנית

ופתאום אני באמת באמת צריך לדעת את זה

ופתאום יש לי מלא התלבטויות

ופתאום יש לי הרבה הצלחות

ופתאום יש לי הרבה חששות

ופתאום יש לי הרבה תקוות

ופתאום יש לי הרבה לחץ

ופתאום אני מוצא המון המון טוב

ודווקא אז השיר הזה נכנס עמוק ללב ולראש

אין לי הסבר, זה פשוט ככה

אבא אני רוצה לחזור אלי

למצוא אותך שם איתי

במקור שלי אני טוב גמור, אבא

ושם אני מאמין בעצמי

חייב דחוף.

(בייניש)

הרבה התחיל כאן.

כתיבה ופריקה ודברים חדשים, אנשים חדשים

מסגרת שונה לתקשורת.

לילות קרים, שיחות ארוכות שעוברות בהרבה מקומות אבל בסוף משאירות טעם מר של אכזבה וכמיהה.

ציפיות, בלי מקור. פרשנות, רצונות ודמיונות.

נגמר מהר או לאט, אבל בעצם בכלל לא התחיל.

או לא נגמר באמת, עד שנגדע. ואז שוב, מבליח, מצפה-מתאכזב-שוקע, נשאר לבד.

ובסוף הכל חוזר לאותה הנקודה, אותה הכמיהה, אותו החוסר.

מה שמילא אך ייסר ובכל פעם היה בלב חצוי, רק הגביר את הרצון בכל פעם.

קוראים לזה בכל מיני שמות - בדידות, חוסר בחום ואהבה...

רכבת הרים של רגשות, חיים שלא ממשיכים בשום כיוון למשך תקופה ארוכה.

בכל פעם משהו אחר בא ומתחיל הכל מחדש.

אין סוף. בסוף זה רק אני.

אתם אולי מכירים את המנהלים של פורום ישל"צ? אני רוצה להכנס אליו והוא נעול