הלוואי עלי כמיהה כזאת למקדש כמו שיש לכם!

אשריכם... 

@מתיישב בנשמה

@קשה זה טוב

@פוסעת

את פועל המון למען זה.

יש רגעים מדהימים שזה מתעורר ב"ה!

בסיבושים וכאלה. אבל בשגרה של היום יום שלי זה נמצא בתודעה שלי המון ב"ה, אבל לצערי חטא השגרה פוגע בי גם. אני לא מספיק משתוקק...

אתה לא חושב שכל השתוקקות היא טהורה ואמיתי? אחרת היא לא השתוקקות?

תלוי באדם...

קמים לפנות בוקר בחול המועד ויוצאים לעלות להר בהסעה של היישוב ואת יודעת שכל הדרך זה לימוד לימוד לימוד על ההר ועל החג ועל הכל.. זה לחלוטין מעורר קנאה.

(חוץ מזה שחשבתי על זה אתמול.. אני באמת אעלה ביום החתונה להר? זה לא לקחת סיכון מיותר? כלות בד"כ עולות כבר מאורגנות לחתונה, עם השמלה והכל.. ואם חלילה הערבים יידלקו על ז שכלה מופיעה בהר? אולי לא כדאי.)

לי ידוע שעולות מאורגנות כבר.

ואני לא אחת שפוחדת מלעלות להר או סיבוש סתם ככה.

אבל בזמן שהשטן גמככה פועל שעות נוספות..

ווווואווווו תחשוב יתנו חופה על ההר!!!!

יאלללה עד אז כבר יהיה מקדש.

כבר חשבת על ניק להחליף?

בעז"ה כשיהיה בית מקדש נחליף ניק. צריך לחשוב באמת!

בעז"ה המלווים שלי בחתונה יעלו איתי להר. ובעז"ה גם אשתי...

@יהדות=דרך חיים

מישו יצטרך לעלות בצהריים

בעז"ה

@יהדות=דרך חיים, נכון אתה תלווה אותי ותעלה איתי להר?

זו שאלה רטורית...

הרב שמואל אליהו מעודד מאד עלייה, ואמר שהוא חושב כל יום להתיר. 

הרב מרדכי אליהו פעל להקמת בית כנסת בהר הבית.

רק אגיד שגם המסלול שאנחנו הולכים בו היום אין בו שום חשש אפילו ספק דרבנן.

כי אסור להורים לבטל ממך מצוות עשה.

אבל אסור לך לעלות לפי חלק מהרבנים המתירים בכל מקרה כי את אישה...

צריכות לעלות.

ואם לא, אז מה זה משנה שהרב ישראל חושב שמותר לעלות ללא ידיעת ההורים? 

עד עכשיו הרב שלי לעניני המקדש וכו היה הרב דב ליאור שליט"א אתמול החלטתי שרבי יהיה מו"ר הרב ישראל אריאל שליט"א. ההחלטה נבעה בעיקר בגלל היחס של הרב ליאור לעליית נשים

וגם זה עזות להיות תלמיד של הרב אריאל ולא לפסוק כמותו...

בקיצור אז מעכשיו מותר לי להסיט נשים לעלות  

מותר וגם הרב ליאור מודה שמעיקר ההלכה מותר, ואוסר מאותם טיעונים שמשתמשים בהם אלו שאוסרים לעלות לגמרי,

נכון זה יותר מסובך, אבל זה אפשרי לגמרי לגמרי. 

צודק.

שהלכתית גרידא עליית נשים מותרת...

כי אולי הם יסתבכו בהלכות נידה המסובכות ויפלו... 

אז העיניין הוא שלהתחתן בוודאי זה דבר שבצורה כזאת או אחרת הוא נצרך,

השאלה היא האם אתה רואה עלייה להר הבית כדבר נצרך? והאם אתה רואה צורך שגם נשים יעלו, הרי בסופו של דבר שניהם מסובכים קמעא הלכתית.

אף על פי שהטהרה אצל נשים לעלייה יותר מסובכת מאצל גברים היא אפשרית. 

ואם רואים צורך בכך שגם אשה תעבוד את ה' יתברך ותקח חלק מעשי בהליך הגאולה של עם ישראל

חובה להתיר, אז נכון לא להפיץ פלאיירים בכל העולם על עליית נשים, אבל נשים פרטיות שיקפידו על ההלכות הקשורות בעלייה, באיזה זכות תמנע מהם לעבוד את ה'?!?! 

בעוד שאתה יודע שזה מותר הלכתית... ולפי גישה זאת בוודאי גם צריך לאסור על גברים לעלות להר

יש הרבה יותר סיכוי שבחתונה לא יסתבכו כי חייבים להתחתן ברבנות וחייבים לעבור הדרכה הלכתית לפני. 

בהר לא הרבה  מכירים את ההלכות וכו'.

אני אישית רוצה שנשים יעלו ומכיר בתרומה הענקית שלהם!

אבל אם הרב ליאור טוען שגם מסיבות הלכתיות יש בעיה אני לא מטיל בו ספק.

זה שני דברים מאוד שונים, בוודאי שאני עפר לרגליו של הגר"ד ליאור שליט"א. אבל הפסיקה הזאת פשוט אוף לא מצליח לאחוז אותו.

וגם מסיבות אחרות.

כי זו הלכה שאינה ידועה לציבור ויכולות לקרות תקלות, ולרווקות, כדי שלא יוביל למעשים אסורים.

זה לא טענה הלכתית...

ובכל מקרה הרב ישראל הוא הרב שלי אז אני מסודרת

וזה קורע אותי שבנים מטיפים לבנות על עליית רווקות, ועל זה שממש חשוב שבנות יהיו חלק ממהלך הגאולה וכו'.... לא יודעת, זה לא קשור אליכם, אז מה 'כפת לכם?

ב"ה שרוב הרווקות היום כן, אז עד המקווה לא עולים.

יש רבנים שמתירים לטבול לפני חתונה.

צניעות.

טומאת נידה זה משו שהם גם לומדים עליו וזה לחלוטין הגיוני.

אני לא סתם מדברת על זה להנאתי.

גם צכה להתבאס לך על משו.

אבל לא פה.

אז חקרתי אותה לגמרי.

אז אני כבר יודע את הדברים האלה. 

חוץ מזה שאנחנו לומדים את זה גם בגמרא וכו'...

בנים יודעים. בעיקר ביינישים. 

כי הדברים האלה כתובים בגמרא ובספרים שלומדים אותם... ככה זה...

והילכתי אז בכיף.

זה למה אני בסדר עם זה.

כשזה בא ממקום לא טהור (ויצא לי שזה הגיע, לא פה.. אנשים חצופים..) אז זה היה להוריד לבחור כאפה. רק באסה שאני שומרת נגיעה

ותשיגי אותי דרך אמא שלי כי גנבו לי את הטלפון...

הרעידה הכי חזקה לשנת 2016. כבוד!

2026 Mindanao earthquake - Wikipedia

למה אני קוראת הודעות מפעם

למה כבר בשני ספרים גדליה הוא גבר חסון גבוה ומושך שכל קוראת רוצה כמוהו ואז באמצע הספר הוא מאכזב למה

למה אני מרגישה שהכל עליי 

למה קשה להיות עצמאית (לא בעסק)

למה אני לא הולכת לישון בכאלה שעות

איך החיים הולכים להשתנות מסוף השבוע הזה ואני מקווה ממש שישתנו לטובה

למה תמיד אבא עוזר ועוזר ועוזר ואז בסוף אני כועסת עליו

למה הוא כאילו עוזר לי אבל באמת נראה לי שהוא עושה את זה בשבילו

למה כל התהיות שהיו לי בראש שבשבילם נכנסתי, כדי להוציא ותם, נעלמו פתאום וחוץ מגדליה אני לא זוכרת מה עוד הפריע לי

למה החיים כאלה עליות וירידות

ולמה גם דברים פשוטים מסתבכים לפעמים

לא תמיד, אבל לפעמים כן

למה אי אפשר להרוויח 20 אלף שח לגדל ילדים בנחת לאפשר לבעלך לגדול בתורה להיות רגועה עם בית מסודר בגדים מקופלים בארונות כיורים ריקים בלי שימוש בחדפ ארוחצ מוכנה חמה כל יום למה

איך יכול להיות שכל כך הרבה הודעת ורק אחת שלי

אני זוכרת שהיו הרבה יותר

ללכת ביישוב בלילות מזכיר לי את פעם

מעניין

אולי בקיץ יהיה מעניין יותר? אולי לא

למה הפסיקו לייצר נוקיה208

למה לא המציאו עוד טלפון חדש בדיור כמו נוקיה 208

למה אני בטלפון הרביעי או החמישי ב7 שנים האחרונות זה לא תקיןןןןן

ואין לי מספרים של אנשים מפעם ואין איך לשחזר

אפילו בנות מפה שפעם היו לי

מה שלומך?

ואת עדיין כותבת באותו סגנון שהיית לפני מאה שנה.

ללכת עם אילה בלילה ולדבר על חשופיות ישר הזכיר לי את האולפנא

למה אני האישה היחידה בגילי שעדיין מתגעגעת לאולפנא

למה אני אומרת בגילי וזה נשמע שאני זקנה אני לא זקנה

אני רוצה להיות קשורה לבנות המתוקות הצדיקות קדושות צנועות האלה

אני רוצה לחזור לאולפנא ואני מוכנה להתפקשר גם אם זאת לא ה- אולפנא

אני רוצה להיות עצמאית

אני רוצה שירים זמינים בלי לפתוח מחשב

מספיק לי די והותר מה שעובר עליי

והעומס הזה שמגיע

מכל מיני סיפורים שקורים מסביב

עושה לי אדרנלין לתקופה ואז בבת אחת ריסוק עז מלווה בדכאון לא ברור

עד שהבנתי שהוא ברור

אסור לי להיות שם יותר מידי

ואני מוגבלת

אני יכולה להיות נחמדה

להתעניין בשלום

להביא משהו נחמד אם מסתדר לי

אני לא יכולה לתת את הבית שלי

או את האוכל שלי

או את הלב שלי

וזה גם לא יעזור

עכשיו צריך להתפלל

ואיפה אני ואיפה להתפלל

ויערה עושה לי פה 3 תפילות ביום מעמידה אותי במצב שאני מרגישה הכי לייטית בעולם

אבל יש לי תפקיד

כרגע במסגרת התפקיד אני נותנת תנאי חיים לאלה שבאחריותי

הלוואי שאצליח גם לתת להם תנאים רוחניים מיטביים

הוי טאטע רחמים עלינו

אנחנו רוצים להתפלל

חסרים לי כמה ימים בשבוע להספיק כל מה שצריך גם ככה אני בעומס לא יאומן

מתלבטת אם לישון או לאכול או ללכת לשיעור

בקיצור גאולה עכשיו

זה בוודאי יפתור את כל בעיותינו

ובלי הנחת של אביגייל

אנחנו רוצים בית דוד

מהר עכשיו אין זמן לחכות

חיכינו מספיק אביגייל

טאטעעעעעע רחמיםםםם עלינו

ותן לנו שמחה!

קוראים לזה מובחנות

אולי יום אחד אהיה פסיכאטרית

אולי בגלגול אחר כשיהיה לי יותר הבנה בשפה האנגלית

צריך פשוט להכיר את הנפש לחיות איתה בשלום ולא לתת לה לנהל אותנו למקומות אסוניים.

מובחנות היא היכולת של אדם לזהות ולהחזיק בזהות, במחשבות, ברגשות וברצונות שלו, מבלי להיות תלוי באישור, בלחץ או בציפיות של אחרים.

אדם בעל מובחנות מסוגל לשמור על עמדתו ועל גבולותיו האישיים, ובמקביל לקיים קשרים קרובים ומשמעותיים עם הסובבים אותו.

אגב, רגישים לפעמים מתקשים בזה. הם ממש מרגישים פיזית את הסביבה שלהם.

לא שאני תלויה באישור ובציפיות. פשוט לוקחת ללב כאבים של אחרים וחושבת שראוי שאעזור להם כמה שאני יכולה.

כאילו אם זאת היתה אחותי, לא הייתי מארחת אותה?

אבל כאן בדיוק הנקודה, היא לא אחותי ואני באמת לא יכולה ארח אותה.

ואז לשחרר את זה והלבין שלמרות שזה נשמע אגואיסטי וגם בתיה אמרה לי מה פתאום מה פתאום ולאה אמרה זה לא שייך איפה תשימי אותה

אז למרות שבהתחלה חשבתי איזה אנוכיות זו לדבר ככה

להבין שזה המצב ואין לי ברירה אלא לשחרר

כי לחשוב עליה בלי  יכולת לעזור זה קשה

ולעזור זה לא אפשרי

אז מה נותר?

להתפלל

והוא זה שמוביל אותי לרצות לעזור ולהיות קשורה ולהתעניין

ההיא התגרשה, בא נהיה איתה בקשר אולי ככה נדע מה הסיפור שהיה שם

ההיא בודדה, נהיה איתה בקשר אולי נבין משהו על הנפש. אולי נקבל כבוד כי היינו שם בשבילה.

ההיא בעלה עובר מה שעובר, בא נעזור לה, ואז תכנס בפנים והיא תפתח את הלב.

אולי, אני לא יודעת.

בינתיים לא קיבלתי שום מידע על שום דבר וזה גם לא ייתן לי שום דבר, וגם כבוד לא קיבלתי חחח

איזה יצר הרע יש בעולם הזה! לרצות לעזור כדי לקבל כבוד. אז זאת האנוכיות האמיתית בעצם. עכשיו הבנתי.

זה סקרנות בלבוש אחר. ואולי את בסוף באמת נותנת את הלב שלך (ואז נשארת מרוקנת). ולגבי כבוד - אולי. אבל לא מקבלים ככה כבוד. גם הצד השני מרגיש אותך כמו שאת מרגישה אותו ולפעמים הוא נרתע בלי לדעת למה.

(אגב, נשים, ובמיוחד דתיות, הרבה פעמים אומרות "הוא הטריד אותי" על כל שיחה שהיה שם אנרגיה לא ברורה שהייתה לא נעימה להן ולא היה להן טוב שם, כלומר - הוא פעל בסדר לפי הכללים אבל האנרגיה שלו הייתה מרוקנת ולא נעימה והן מרגישות את זה, רק שבהעדר מילים לתאר את זה הן אומרות "מטריד")

לא חושבת שהן הרגישו אותי ככה, כי באמת עשיתי את מה שעשיתי לא בשביל הכבוד, באמת באמת באכפתיות.

בסדר 

אנחנו גם וגם וגם וגם. גם רוצים (כבוד, סקרנות,...) וגם רוצים להביא טוב לעולם. שני הגורמים האלה חיים בתוך הגוף ביחד. לא תמיד הם סותרים אחד את השני.

אנחנו צריכים להציב גבול רגשי.

הדבר הכי חשוב.

אם אני יכול לעזור או לעשות משהו. בשמחה. אבל סתם לכאוב אותם ולסבול יחד איתם? למה? למה זה מועיל?. אותו כנ"ל אגב חדשות ואקטואליה שהייתי מכור כבד וקצת נגמלתי במידה ואני רואה מהצד מכורים אחרים. זה נוראי.

צריך לדעת חדשות. צריך להתעדכן. צריך לפתח דעה. אבל לא צריך להתכווץ בגוף על כל דבר שקורה בעולם.

לא חדש, כבר חודש. אבל חדש. אולי אפשר לומר: הבחור החדש.

והוא אמר לי תודה רבה.

יותר מששמחתי על התודה שמחתי על עצם זה שהוא אמר לי משהו.

כאילו, חמודים, אני אוהבתתכם והכל אתם ב"ה טפו טפו יחידי סגולה בדור הזה

ואשריכם לגמרי כמו שנאמר

אבל

לומר תודה למי שהכין לך אוכל וטרח בשביל שיהיה לך נעים ונחמד זה דבר בסיסי

ואם האדם הזה הוא אישה אז כן

צריך לומר תודה גם אם זו אישה

עכשיו אני דנה לכף זכות וברור לי שהם בסדר ואף פעם לא הקפדתי עליהם בעניין הזה

(למעט שבועות? אולי)

אבל פתאום כשמישהו פונה אליך ומכיר בעצם קיומך ובעצם זה שנתת מעצמך בשבילו

וואו

אשריך לגמרי

והוא הזכיר לי את יהודה פתאום זה היה לי כזה אווץ

אבל יהודה אומר שהוא לא אותה בחינה אז כנראה שלא

להבדיל בין החיים, כן.

(יהודה זה מי שאני חושב שזה?)

הבחור שאמר תודה הזכיר את יהודה שכנראה אולי אתה חושב. לא שהכרתי אותו מידי בחייו אבל נדמה לי שהוא היה מהסוג של האנשים שיגידו תודה לאישה למרות שהיא אישה והוא בחור. נכון?

אחרי שהוא נרצח, פתאום התחילו לחפש שיחות איתו. גם נשים וגם גברים.

אח"כ אם זוכרים אותך

אולי בהודעה הנעוצה של נוג"ה יש משו על סרטים