ועוד כ"כ קרוב למקום המקדש ופשוט הכל כ"כ ב"ה!

ויש כ"כ הרבה דברים לכתוב שכבר אין לי כח  

ב"ה

אז באתי עכשיו חזרה לבית לקחתי ערימת ספרים קצת בגדים, והגיע הזמן לחזור לישיבה

עוד לא יודעים אם יהיה השבת שבת ישיבה או לא, אז יש מצב שנתראה פה בשישי

ויש פה כ"כ הרבה אנשים לתייג לפרידה אז פשוט אוותר על זה ואגיד לכולכם, ה' יתברך אוהב אותכם!

אז פורום מתוק ואהוב על כל תושביו נתראה בעז"ה

חייב דחוף.

(בייניש)

הרבה התחיל כאן.

כתיבה ופריקה ודברים חדשים, אנשים חדשים

מסגרת שונה לתקשורת.

לילות קרים, שיחות ארוכות שעוברות בהרבה מקומות אבל בסוף משאירות טעם מר של אכזבה וכמיהה.

ציפיות, בלי מקור. פרשנות, רצונות ודמיונות.

נגמר מהר או לאט, אבל בעצם בכלל לא התחיל.

או לא נגמר באמת, עד שנגדע. ואז שוב, מבליח, מצפה-מתאכזב-שוקע, נשאר לבד.

ובסוף הכל חוזר לאותה הנקודה, אותה הכמיהה, אותו החוסר.

מה שמילא אך ייסר ובכל פעם היה בלב חצוי, רק הגביר את הרצון בכל פעם.

קוראים לזה בכל מיני שמות - בדידות, חוסר בחום ואהבה...

רכבת הרים של רגשות, חיים שלא ממשיכים בשום כיוון למשך תקופה ארוכה.

בכל פעם משהו אחר בא ומתחיל הכל מחדש.

אין סוף. בסוף זה רק אני.

אתם אולי מכירים את המנהלים של פורום ישל"צ? אני רוצה להכנס אליו והוא נעול