הייתי בבת מצווה - וברוך ה ממש זכיתי לשמח את הילדה.

ורקדתי בטירוף!

קיצר ואחר כך נשארנו בסוף כמה בנות לעשות לחמניות מ ה 2 קילו .

ואחר כך אני ועוד חברה עשינו מדיטציה מודרכת (יהודית!) וממש היינו בעולם אחר...

ונכנסנו לאלול כזה , ודיבורי אלול..

משם המשכתי לסליחות- והיה מלא אנשות! יותר משציפיתי....

אחר כך אני ועוד חברה מצאנו לנו איזה גומחה מאחורי איזה בית כנסת , והתישבנו שם עם

גיטרה - ושרנו שירי נשמה.. (ושתנו היינו צרודות מהבת מצווה..)

קיצר אחר כך דיברנו קצת והתחזקנו, ואמרנו יפה שלום ונפרדו דרכנו..

כל הדרך הביתה הלכתי בזיגזגים בערך...

הגעתי הביתה צולעת (כאבו לי הרגליים ברמות!!) והדלת נעולה!

אז נכנסתי מהחלון , ואחותי התעוררה וגיליתי שבאה לישון אצלה חברה - שגם התעוררה באותם רגעים...

דיברנו כמה דקות , וזה היה טעות! כי עכשיו הם ערות וממשיכות לדבר...

אבל חבר זכיתי להיכנס היום קצת לאווירת חודש אלול!

חייב דחוף.

(בייניש)

הרבה התחיל כאן.

כתיבה ופריקה ודברים חדשים, אנשים חדשים

מסגרת שונה לתקשורת.

לילות קרים, שיחות ארוכות שעוברות בהרבה מקומות אבל בסוף משאירות טעם מר של אכזבה וכמיהה.

ציפיות, בלי מקור. פרשנות, רצונות ודמיונות.

נגמר מהר או לאט, אבל בעצם בכלל לא התחיל.

או לא נגמר באמת, עד שנגדע. ואז שוב, מבליח, מצפה-מתאכזב-שוקע, נשאר לבד.

ובסוף הכל חוזר לאותה הנקודה, אותה הכמיהה, אותו החוסר.

מה שמילא אך ייסר ובכל פעם היה בלב חצוי, רק הגביר את הרצון בכל פעם.

קוראים לזה בכל מיני שמות - בדידות, חוסר בחום ואהבה...

רכבת הרים של רגשות, חיים שלא ממשיכים בשום כיוון למשך תקופה ארוכה.

בכל פעם משהו אחר בא ומתחיל הכל מחדש.

אין סוף. בסוף זה רק אני.

אתם אולי מכירים את המנהלים של פורום ישל"צ? אני רוצה להכנס אליו והוא נעול