אמור להיות לי שנה הבאה חצאית תלבושת חדשה, נוראית!
צרה, חמה, ולא מחמיאה למבנה גוף שלי בכלל.
אקיצר,
הלכתי היום לחנות, והיא אמרה לי שלא מייצרים את החצאית במידה שלי (שאני מידה 42, וזה ממש מוזר, כי זו לא מידה יוצאת מן הכלל).
ולכן,
אני אלך עם חצאית נורמלית, יפה, ומחמיאה יחסית.. (כי זה בכל זאת תלבושת)
ולאמשנה שאני אהיה שונה מהכיתה, כי זה לטובה.
איזה טוב ה'!
גלידת לימוןאיך זה קרה?
לא מחמיאה בכלל, תצאי מהסרט..
סימה הסכימה?
כי הזאת של התלבושות עושה מה שבא לה, סימה מתעצבנת ואנחנו אוכלות אותה
אבל אין לה ברירה אלא להסכים, לא *מייצרים* במידה שלי.
חברות שלי קנו במידה הזאת
אני מדדתי מידה כזאת.
מוזר לי ממש שלא מייצרים
אבל תכלס, זה 42. כי בחנות רגילה אני 40,42
וזה קצת מוזר, כי אני קניתי מידה שמתאימה לי למרות שברגיל אני במידה כמו שלך.
(יצאתי עילגת, מקווה שתביני)
אבל הכל לטובה!(יהיה לך חצאית נורמאלית יפה ומחמיאה!)
חייב דחוף.
הרבה התחיל כאן.
כתיבה ופריקה ודברים חדשים, אנשים חדשים
מסגרת שונה לתקשורת.
לילות קרים, שיחות ארוכות שעוברות בהרבה מקומות אבל בסוף משאירות טעם מר של אכזבה וכמיהה.
ציפיות, בלי מקור. פרשנות, רצונות ודמיונות.
נגמר מהר או לאט, אבל בעצם בכלל לא התחיל.
או לא נגמר באמת, עד שנגדע. ואז שוב, מבליח, מצפה-מתאכזב-שוקע, נשאר לבד.
ובסוף הכל חוזר לאותה הנקודה, אותה הכמיהה, אותו החוסר.
מה שמילא אך ייסר ובכל פעם היה בלב חצוי, רק הגביר את הרצון בכל פעם.
קוראים לזה בכל מיני שמות - בדידות, חוסר בחום ואהבה...
רכבת הרים של רגשות, חיים שלא ממשיכים בשום כיוון למשך תקופה ארוכה.
בכל פעם משהו אחר בא ומתחיל הכל מחדש.
אין סוף. בסוף זה רק אני.
שלום בנצי 👋)
אתם אולי מכירים את המנהלים של פורום ישל"צ? אני רוצה להכנס אליו והוא נעול
