ואז הם התחילו שירי שבת של יקים, ואבא שלי השתבז מזה ממש ממש ונכנס לעצבות של ממש (הוא ספרדי מהרציניים טאטע שלי 
)
קיצר אז עשיתי לו נחת רוח והתחלתי לפייט פיוטים של השמחות איך הוא היה גאה בי 
ואז אחרי זה כדי שהאורחים לא ירגישו מקופחים אז שרתי ניגון נידח של נדבורנה וכולם היו מבסוטים עלי
חוץ מזה ששרתי לבד כי אף אחד לא הכיר את זה.המקדש השלישי בדרך אותו סיפור כל שבת... לאט לאט הם לומדים 
יהדות=דרך חייםלא ייאמן שהם קשורים אליך.
חייב דחוף.
הרבה התחיל כאן.
כתיבה ופריקה ודברים חדשים, אנשים חדשים
מסגרת שונה לתקשורת.
לילות קרים, שיחות ארוכות שעוברות בהרבה מקומות אבל בסוף משאירות טעם מר של אכזבה וכמיהה.
ציפיות, בלי מקור. פרשנות, רצונות ודמיונות.
נגמר מהר או לאט, אבל בעצם בכלל לא התחיל.
או לא נגמר באמת, עד שנגדע. ואז שוב, מבליח, מצפה-מתאכזב-שוקע, נשאר לבד.
ובסוף הכל חוזר לאותה הנקודה, אותה הכמיהה, אותו החוסר.
מה שמילא אך ייסר ובכל פעם היה בלב חצוי, רק הגביר את הרצון בכל פעם.
קוראים לזה בכל מיני שמות - בדידות, חוסר בחום ואהבה...
רכבת הרים של רגשות, חיים שלא ממשיכים בשום כיוון למשך תקופה ארוכה.
בכל פעם משהו אחר בא ומתחיל הכל מחדש.
אין סוף. בסוף זה רק אני.
שלום בנצי 👋)
אתם אולי מכירים את המנהלים של פורום ישל"צ? אני רוצה להכנס אליו והוא נעול
