שבוע טוב 
יש לי משו לכתוב.. מקווה שאני יצליח כזה לא ככ מסודר לי בראש..
אז ככה- אני בכיתה י', למדתי בבית ספר דוס מאד.. ועכשיו באולפנה התחלתי להיות דוסה מעצמי ולא בגלל שאומרים לי ככה..
בזמן האחרון אני מפחדת שאני דוסה בגלל לחץ חברתי..
אני יסביר- באולפנה שלי יש אווירה מעולה ושל רצון להיות יותר טוב ולעשות כמה שיותר מצוות (לפחות החברות שלי..)
ולפעמים אני מרגישה שזה תחרות של מי מתפלל יותר זמן? (בכלל התפילה- סורי שאני אומרת אבל לפעמים יש בנות שמתפלות עם כל העצימת עיינים והסתובבות וקשה לי להאמין שהם באמת מתכוונות ככה.. אבל אולי סתם בגלל שאני ממש קשה לי עם התפילה..) או של מי החצאית יותר ארוכה? ומי שואלת את השאלה באמונה שהמורה תגיד עעליה וואי? וברור שזה טוב אבל זה מגיע ממקום מאד לא טוב. ובאמת בחופש היה לי הרבה יותר קשה לשים גרביים (שהתחלתי לשים השנה..) ומה? יכול להיות שהכל הצגות? שזה לא באמת מגיע ממקום אמיתי? עכשיו על כל מצווה או החמרה או כוונה בתפילה אני חושבת אם אני עושה את זה בשביל ה' או בשביל שיגידו "אוהוו, איך היא מתפללת יפה" ונמאס לי מכל המחשבות האלו!!!!!
זה יצא קצת ארוך..
)