"את חושבת שאת יכולה להיות מדריכה אם את בכלל לא בטוחה כרגע בזה שאת רוצה ללכת לפי ההלכה?"
"לא. זה ממש בעייתי מבחינתי.."
"ומה את חושבת לעשות? כאילו את לא יכולה להעביר לחניכות שלך דברים שאת לא מאמינה בהם. ילדים קטנים קולטים דברים בקצב."
"איו לי מושג. תאמיני לי שלי יותר קשה עם השאלות האלה ועם אלוהים.."
(דיון עם תהילה. היא בנאדם מהמם.)
תודה לך♥
מזל שאני נכנסת כנראה רק עוד כמה חודשים.
יהיה לי זמן ללמוד ולחפש תשובות לשאלות.
חייב דחוף.
הרבה התחיל כאן.
כתיבה ופריקה ודברים חדשים, אנשים חדשים
מסגרת שונה לתקשורת.
לילות קרים, שיחות ארוכות שעוברות בהרבה מקומות אבל בסוף משאירות טעם מר של אכזבה וכמיהה.
ציפיות, בלי מקור. פרשנות, רצונות ודמיונות.
נגמר מהר או לאט, אבל בעצם בכלל לא התחיל.
או לא נגמר באמת, עד שנגדע. ואז שוב, מבליח, מצפה-מתאכזב-שוקע, נשאר לבד.
ובסוף הכל חוזר לאותה הנקודה, אותה הכמיהה, אותו החוסר.
מה שמילא אך ייסר ובכל פעם היה בלב חצוי, רק הגביר את הרצון בכל פעם.
קוראים לזה בכל מיני שמות - בדידות, חוסר בחום ואהבה...
רכבת הרים של רגשות, חיים שלא ממשיכים בשום כיוון למשך תקופה ארוכה.
בכל פעם משהו אחר בא ומתחיל הכל מחדש.
אין סוף. בסוף זה רק אני.
שלום בנצי 👋)
אתם אולי מכירים את המנהלים של פורום ישל"צ? אני רוצה להכנס אליו והוא נעול
