אז ככה:

הביאו איזה מרצה שה' יעזור מאיפה הביאו אותו

הרצאה נורא מצחיקה מטומטם במיוחד שישבתי ליד אביגיל שהיא בנאדם נורא מצחיק

ובמיוחד שבמקום לבכות החלטתי לצחוק.

היה לו המון יצאות הזויות, אבל הגדולה שבהן הלכה ככה,

הוא סיפר על שתי בנות חרדיות וטובות, שאחת הלכה לעבוד במקום שהוא לא רוצה להזכיר את שמו והרוויחה 80 ש"ח לשעה השניה הלכה לעבוד במקום חרדי אותה עבודה בדיוק והרוויחה 30 שקל לשעה.

אחרי שנתיים הזאת שהרוויחה 30 רצתה בעל עם מידות טובות, בן תורה

השניה רצתה

..

..

..

..

..

חתיך!

|צחוק כללי בקהל|

@נ@נקודונת.

ואולי את יכולה להוסיף פרטים

@עלה שלכת

חייב דחוף.

(בייניש)

הרבה התחיל כאן.

כתיבה ופריקה ודברים חדשים, אנשים חדשים

מסגרת שונה לתקשורת.

לילות קרים, שיחות ארוכות שעוברות בהרבה מקומות אבל בסוף משאירות טעם מר של אכזבה וכמיהה.

ציפיות, בלי מקור. פרשנות, רצונות ודמיונות.

נגמר מהר או לאט, אבל בעצם בכלל לא התחיל.

או לא נגמר באמת, עד שנגדע. ואז שוב, מבליח, מצפה-מתאכזב-שוקע, נשאר לבד.

ובסוף הכל חוזר לאותה הנקודה, אותה הכמיהה, אותו החוסר.

מה שמילא אך ייסר ובכל פעם היה בלב חצוי, רק הגביר את הרצון בכל פעם.

קוראים לזה בכל מיני שמות - בדידות, חוסר בחום ואהבה...

רכבת הרים של רגשות, חיים שלא ממשיכים בשום כיוון למשך תקופה ארוכה.

בכל פעם משהו אחר בא ומתחיל הכל מחדש.

אין סוף. בסוף זה רק אני.

אתם אולי מכירים את המנהלים של פורום ישל"צ? אני רוצה להכנס אליו והוא נעול