אנילא רגילה בשעות כאלה

וכואב לי אני מפחדת

ה' אני מפחדת ורחוקה

כ"כ

ומאוכזבת

ולא יודעת איך להתחבר אליך

אל מי פונים בעת קושי אם לא אלייך

בכלל יש דיעות שאומרות

שהקושי מגיע כדי להתחבר לזכור

לא לשכוח מי המחיה

אבל רחוקה התרחקתי

תעזבני יום יומיים אעזבך

בין לבטוח באדם בין לבטוח בך אני תמיד מתבלבלת

כי כן נאמר שלא לבטח בנדיבים

אבל לאיזה בטחון פה מדברים?

רמה בסיסית של בטחון כן צריך? אמון מסויים באנשים?

כן יש לי אכזבה

ואני לא יודעת מה לעשות איתה

מין סבוך פנימי שצריך לשחרר

ושלא יודעת איך

מה עושים? מתפללים.

לא ככה?

הלוואי שהייתי מרגישה

שעל כל עניין אפשר להתפלל ולבקש

וזה יעזור וישפיע

ושאתה פה איתי

אוהב

תמיד

לא רק בשעת קושי

פה תמיד קרוב.

לדעת! ה' הוא טוב

ורוצה להיטיב

ותמיד אליו אפשר לפנות

ואפילו צריך.?

חייב דחוף.

(בייניש)

הרבה התחיל כאן.

כתיבה ופריקה ודברים חדשים, אנשים חדשים

מסגרת שונה לתקשורת.

לילות קרים, שיחות ארוכות שעוברות בהרבה מקומות אבל בסוף משאירות טעם מר של אכזבה וכמיהה.

ציפיות, בלי מקור. פרשנות, רצונות ודמיונות.

נגמר מהר או לאט, אבל בעצם בכלל לא התחיל.

או לא נגמר באמת, עד שנגדע. ואז שוב, מבליח, מצפה-מתאכזב-שוקע, נשאר לבד.

ובסוף הכל חוזר לאותה הנקודה, אותה הכמיהה, אותו החוסר.

מה שמילא אך ייסר ובכל פעם היה בלב חצוי, רק הגביר את הרצון בכל פעם.

קוראים לזה בכל מיני שמות - בדידות, חוסר בחום ואהבה...

רכבת הרים של רגשות, חיים שלא ממשיכים בשום כיוון למשך תקופה ארוכה.

בכל פעם משהו אחר בא ומתחיל הכל מחדש.

אין סוף. בסוף זה רק אני.

אתם אולי מכירים את המנהלים של פורום ישל"צ? אני רוצה להכנס אליו והוא נעול