הקירות ריקים, לא להרגיש שייכת
לשום תמונה בזמן המעוור
אל חלומות ילדות אני נמשכת
לא להתעורר
אם קול ההיגיון לוחש רק שקט,
אז מה מתוק הרעש האסור
ואיך לאט אני יותר נמחקת
ככל שאתה יותר ברור

בין הידיים שמשכו אותי לקחת
את מה שלא היה לתת
היה נדמה שביחד נוכל להימלט
בשביל לנשום מחדש אני פותחת
אתה חופשי לצאת
הרי היינו רק פחד ממה שבאמת

רגעים קטנים אספו אותי לא פעם
משכחה קהה להינצל
שלא אחת איבדתי כבר טעם
קל להתרגל
לשגרה צפופה, אתה היית רוח
שפיזרה בי שקט לא יותר
מצאת בתוכי פינה לנוח
במקום שהוא היה חסר

בין הידיים שמשכו...

בניינים נופלים עכשיו
מכובד הרגלים מרגש שנרקב בי
ואתה רק הערת
עוד רצון לחזור אליו
להיבלע בתום הזה שאת עיניו
אתה רק הסתרת
כמה הוא היה וכבר שכחתי להרגיש
והנה זה חזר
אז תיזהר מלקחת
את מה שלא היה שלך
היה לך אותי ולי כבר אין אותך
הרי היינו רק פחד

ב-ב-ב-ב-ב בלון...

יום ראשון פרוע
התחיל לי השבוע,
יום שני כמו מסטיק,
את יום שלישי הרסתי.

ב-ב-ב-ב-ב בלון...

וכמו אתמול כמו בראי
היה היום הרביעי,
עבר חלף, יום חמישי.
ברור כשמש, יום שישי.

ב-ב-ב-ב-ב בלון...

ובשבת בבת אחת
יוצא לי האוויר
ואני נחה, נחה, נחה.
מתקלחת, במקלחת.
בבלון סבון עם ריח
ואני עפה לירח בבלון פורח.

אחד עגול, שני סגול,
שלישי נפוח כל יכול,
הרביעי בדד עומד,
מספר חמש עם שש רוקד.

ב-ב-ב-ב-ב בלון...

שוב התחלת ואמרת
תנו לה זמן, תנו לה זמן
כשעצוב לי אז בורחת
אל הים, אל הים
לא מבינה הכל אבל כבר מקבלת

המוזיקה שמתנגנת
מציפה, מציפה
וכשההופעה נגמרת
קח אותי ואותך
לא מבינה הכל
אבל לאט לומדת

כמו רועה את עדר שתיקותיך
מנשקת כל פחדיך
מיותר לומר הלכתי
מאוחר לומר נשארתי
יהלום לטבעת שהבאת
״לבקש אותך״ לחשת
את האור ללילותי
לילותילילותי
לילותי

הבהובים של עיר בחושך
תני לי זמן, תני לי זמן
כל הנשמות טועות בדרך
אמא כאן ,אמא כאן
מילים נכתבות בחול
תראה, לכל יש ערך

כמו רועה את עדר שתיקותיך
מנשקת כל פחדיך
מיותר לומר הלכתי
מאוחר לומר נשארתי
יהלום לטבעת שהבאת
״לבקש אותך״ לחשת
את האור ללילותיי
לילותילילותי
לילותי

כמו רועה את עדר שתיקותיך
מנשקת כל פחדיך
מיותר לומר הלכתי
מאוחר לומר נשארתי
יהלום לטבעת שהבאת
״לבקש אותך״ לחשת
את האור ללילותיי לילותיי
לילותיי
אתה האור ללילותיי לילותיי, לילותיי

(בינייש)

בס"ד

שלום בנצי 👋)