כל הילדים
מקופלים בתוך שמיכות גדולות
חולמים חלומות קטנים בתוך פיג'מה.
נדבר על זה בקיץ,
כשהכול יתבהר מחדש.
איתי הגיע בשני לבוש בגולף שחורה.
את זוכרת את האור שנפל על הרחוב,
אבל את הרחוב אינך זוכרת.
אם יש בי אש
היא מבקשת רק אותי לשרוף.
אם אלה החיים,
לאן כולם רצים?
פרח בר, עפיפון מנייר,
ואני טיפה, בקושי פסיק על המפה של העולם.
עומדים על קצות האצבעות.
שמונים ומשהו סנטימטר.
במכונית ליד הים, במכונית ליד הים.
ריחות פריחה, חילופי עונה.
נוסעים במכונית של אבא שלך.
ירח בחלון.
אם צועקים עליי גם אני מתקשה לשמוע.
הוא מתקשר אליי.
אתה תביא את החופים, אני אביא את השחפים.
ואת הים יביא לנו הגשם.
יום ראשון כבר לא ראשון כשהוא לא פה זה מתבלבל לי.
היא מחליטה להישאר היום לישון,
בין הזריחה לסוף היום.
יותר מדי זיתים בעמק.
אז לא אמרנו כשתגדל בהתחלה תזחל.
פגש אותי בסקי, גלשנו בלבן.
מי ימלא את הרצפה שלי בנעליים רטובות?
לרוץ לרוץ, יעבור היום, ואני תקועה באותו המקום.
כזאת אני, חולפת.
בנחלת בנימין בקומה ראשונה.
הקירות ריקים.
מישהו אחר עכשיו כבר מדבר איתי.
אבל יש מילים שרק אתה יודע.
שים את עצמך במקום הראשון.
סאני, מה נשאר לומר?
סוני אצל שוני איזה יום יפה.
הימים חמים אבל בלילה קר.
כולם חיים בהיסטריה.
ויש גם ימים שהכול בבלגן, בלגן אחד גדול.
ככה קרה, לא הייתה לך ברירה.
רק אלוהים ישפוט אותי.
אלמד לחשוב דרכך מה רע ומה עושה לך טוב.
אל תנגן לי שיר אהבה פירטי.
פריחת הפקאן, המסמר והקיר.
חלון אל ירח בגן ערפילי.
ובתיבת הדואר הצפה.
אור של זכרונות בא והעיר מהשינה.
ושוב נראה כאילו איכשהו חזרתי אל קו ההתחלה.