את צריכה להבין שיהודי זה לא דת אלא מהות.

וגם כשמישהו חושב שהוא אתאיסט, הוא נשאר יהודי. וגוי יכול להיות נחמד, ועדין וטוב באמת, אבל הוא גוי! וזה נושא עמוק שכדאי ללמוד.  צר לי מאד על אחותך, ומאד כואב לשמוע על כל האחרים!

כשיהודי/ה מתחתן עם גוי/ה הוא בעצם חותך את הענף שמחבר אותו לעץ האדיר הזה שנקרא עמ"י , הוא עצמו , אנחנו תמיד מקווים שיתעשת ויחזור, אבל אין ליהדות שום רצון לקרב גויים ולספח אותם אלינו. ולכן קלודיה גם אני ממליצה לך להתיעץ עם רב שיכול להנחות אותך איך לנהוג.

בהצלחה. ויה"ר שישובו כולם לגמולם, ושנזכה לביאת גואל שיסיר את הערפל מעינינו!

אני מודה לך על תשובתך המהירה   ומביאה לך בזה מספר פרטים .מעולם לא היה לי ריב או קונפליקט עים האח האהוב הזה.-הוא לא נשוי  רישמית  -לא מדובר על גיור -לי אישית הקשר איתה לא חשוב לי  אבל אחי היה רוצה שאכיר אותה       ובמיוחד את הילדים    -לי זה מפריע מאוד  -אינני יודעת איך להתיחס אל  הילדים  הקטנים שלהם   שעדין לא ראיתי[ הוא  מדבר איתם עברית  ומחנך אותם כיהודים  -אבל  לפי הדת הם לא יהודים]       מודה לך מראש על התיחסותך לדילמה זו   העולה בפעם הראשונה  במשפחתינו  .בהערכה   קלודיה

ואני אשקר אם אגיד שזה לא מפריע לי אבל זה לא גורם לי לאהוב אותו פחות.

אני מקבלת אותם כמו שהם ומנסה פשוט להיות אחות טובה,זה מצב מורכב אבל צריך להתמודד ולא לברוח או לאבד את הקירבה-אח זה אח!

דוד שלי התחתן עם גויה לפני איזה 30 שנה. אבא שלי, אחיו, קיבל המלצה מרבו להסביר לו לפני החתונה שאם הוא יעשה את הצעד הזה הוא לא יוכל להיות איתו בקשר. האח כמובן נעלב ועם כל הכבוד לוותר על אהובתו בשביל אח זה לא היה מספיק. אני מבינה שאת גרה בחו"ל, ככה גם הדוד שלי. ההבנה של הקשר לעם ישראל לא פשוט שם כמו בארץ. בקיצור מה שקרה שהוא התחתן, נולדו להם 2 ילדים, הוא התגרש  (ברוך השם) אחרי כ15 שנה, ועדיין לא מוכן, כבר 30 שנה, לדבר עם אבא שלי למרות כל ניסיונות ההתקרבות של אבי. בקיצור, זה לא עזר אולי גם הרס?

יש לנו לצערינו עוד מקרי התבוללות במשפחה, והאמת שהיו התיחסויות שונות כל פעם מההורים והאחים וכ"ו החל מהשתתפות בחתונה ויחס מקבל וכלה ב"חרם". לצערי אף התיחסות לא עזרה לשנות את החלטת ה"מתבולל/ת". מה שנותר לעשות זה בעיקר להגן על שאר המשפחה.

אני חושבת שצריך לדבר באופן מאד גלוי עם הילדים וגם עם האח והגברת. לא צריך להתבייש לומר לה שלנו היהודים אסור להתבולל, לא משנה כמה היא נהדרת. לא לקחת את זה למקום אישי!!! אלא פשוט ככה זה אצלינו ואת יכולה להגיד שהבעיה בכלל לא בה אלא את דואגת לאח שלך ולקישורו הניצחי לעם ישראל. הילדים ככה קולטים שאת לא מגמגמת, יש לך עמדה שלא קשורה דווקא לאישה זו או אחרת (ניתוק יכול להראות על רקע אישי), ושאת לא מפחדת להגיד את זה לכולם כי זאת לא בושה, זו האמת. זה יכול לבנות בהם חוסן.

והכי חשוב לחבר את הילדים לארץ ישראל, מה שהוכח כעוצר כמעט לחלוטין התבוללות... אם את לא יכולה לעלות, שכנעי אותם לעלות! ולפחות לשלוח אותם לביקורים כמה שיותר. מניסיון עם בני הדודים מי שביקר בארץ זה עיצב את השייכות שלו לעם ובאופן טבעי נשאר מחובר ליהודים, גם אם לא ליהדות.

נשמח לארח אותם. הבית שלנו פתוח ליהודי התפוצות. פני אלי במסר אישי וניצור קשר. בהצלחה רבה.

בבקשה?

תודה אחינעם

ואם זה המצב בפורום של ערוץ 7 אני מניחה שהמציאות הרבה יותר חמורה.

לכן עם כל הצער והכאב ברור לי שאסור בשום פנים ואופן להיות סלחנים כלפי התופעה,

וחייבים להמשיך עם המסורת שברגע שקרוב משפחה מחליט לעקור את עצמו ואת צאצאיו מכלל ישראל יש לשבת עליו שבעה ולנתק איתו כל קשר,

יכול להיות שבחלק מהמקרים זה כבר לא יעזור, אבל בכך מעבירים מסר ברור וחד משמעי שהתופעה הזאת נוראית ופסולה, והילדים יפנימו שזו לא אופציה.

כל התנהגות סלחנית משדרת שזה לא כל כך נורא ואפשר להמשיך להתבולל.

אני ממליץ לחבק אותם כמשפחה...אני מבין את הכאב, רעיתי היתה "בסרט" הזה...אך צריך למרות כל הכאב לכבד את אחייך ואת אהבתו...ואולי בזכות החיבוק...אולי...הרעייה והילדיים התגירו..

מנסיוני...אל תסגרי את הדלת..פשוט תקבלי אותם כמו שהם...בכל זאת ..הוא אחייך..וחשוב לעזור לו ,ולסייע לו ומתוך כך לבנות הערכה ושותפות..

אצלנו בסופו של יום...הרעיה התגיירה ובעזרת ה' גם הילד...

אהבה ...אל האח..זה בעיני העיקר.

אהבה, קבלה... יש קווים אדומים חבר'ה...

לא יודעת ,קשה לי מאוד נפשית עם הנתק מצד אחד ומצד שני זה קו אדום!

יש בתורה הרבה דברים קשים ולא מובנים אבל תורתינו תורת אמת והנשמה שלנו מתאימה באופן מוחלט למצוות גם כשהשכל לא מבין... לי אישית הרבה יותר קשה לקבל גירושים של כהן מאישתו שעברה אונס. ובכל זאת משה אמת ותורתו אמת.

אין לגויים מקום בתוך המשפחה שלי. ואם הם כבר שם.... נאלץ להתמודד אבל לעולם לא להסכים, להשלים ולקבל!

לא היה להם חצי מושג שיש עם זה בעיה (מנסיון של משפחה אישית שלי). המשטר הקומוניסטי אסר על כל שימור המסורת ויהודי ממוצע בברה"מ מעולם לא שמע על הבעיתיות של התבוללות. היום יש המון משפחות מעורבות וזאת בעיה קשה אבל יש לזכור שאין כאן שום מקום להאשים לא את היהודים ולא את הגויים הנשואים להם.

לפחות לדבר על זה עם הילדים שנישואי תערובת זה קו אדום אסור שיהיה כזה דבר זה מביא להתבוללות והכחדת העם היהודי העם הנצח

נוצר מצב דומה, לאחר זמן הם הגיעו למעין פתרון כזה:

בן הזוג הגוי לא נכנס הביתה - כדי לא לתת לגיטימציה (הדבר הובהר גם לזוג), כשהם באים לביקור - אז יוצאים ביחד למסעדה או פיקניק, אבל המשפחה כן באה לבקר אצל הזוג, וכמובן גם שם שומרים על כללי הכשרות (יין, פת עכו"ם...), כך נשארת דלת פתוחה לחזרה ואפילו לגיור, אבל שאר הילדים מבינים בדיוק מה דעתם של ההורים בעניין...

אגב - לגבי גיור - מלכתחילה - לא מגיירים לשם אישות, אבל אחרי לימוד של כשנה - בד"כ הגיור כבר לא רק לשם אישות - והרבה פעמים בן הזוג שמתגייר אפילו מושך את בן הזוג היהודי להקפדה גדולה יותר על תורה ומצוות...

יכול להיות יצירה קלילה, סתם ערב שכל אחת מביאה משהו טעים, אוכלים ומדברים.

זה נקרא סיורי טבע עירוני. מגלים צמחים ובעלי חיים.

פיתות על הטאבון ביער..

זה עולה מעט כי זה רק תשלום למדריך.

החלטתי בשלב מסויים להגיע לסעודה מתוך גישה פנימית: אין לי ציפיות מאף אחד. אני לא אחראי על אף אחד. אני מתחיל שלום עליכם אחרי הודעה מספקת, מי שלא רוצה שלא יהיה. אני מקדש - מי שלא נמצא שיקדש לעצמו או שלא יקדש בכלל. אחרי כל כך הרבה סעודות שבהן ניסיתי להחזיק בכוח, לשלוט בסיטואציה, להשליט ''צורה של שולחן שבת'' - חלאס, זה לא שווה את הכעס.

אלה ילדים גם של הקב''ה ומנקודה מסויימת שייקח אחריות... או כמו שרבי נחמן אומר: ''וכן כשמגיע שבת או יום טוב, אזי אני מוסר כל ההתנהגות וכל הענינים והתנועות של אותו השבת או היום טוב להשם יתברך, שיהיה הכל כרצונו יתברך. ואזי איך שמתנהג באותו השבת ויום טוב שוב אינו חושב וחושש כלל שמא לא יצא ידי חובה בהנהגת קדושת אותו היום, מאחר שכבר מסר הכל להשם יתברך וסמך עליו יתברך לבד''

בקיצור, לשחרר וזהו. לאורך זמן השחרור הזה מביא לשיפור במצב. 

שיחות משפחתיות, צחוקים ודאחקות.

אולי התוכן מועבר בצורה מעיקה?

זה נשמע מאד מעיק.

למה לא פשוט לאכול ביחד, לפטפט ולספר חוויות מהשבוע שחלף?

אני מבינה את האידיאל שאתה רואה לנגד עיניך אבל נשמע שזה עושה יותר נזק מתועלת

מאוד מאוד מבינה אותך💔

מאוד כבר אמרתי?

אבל הכי חשוב שתהיה להם חוויה טובה משולחן שבת.

אל תכביד עליהם

תקליל

שישמחו בשולחן שבת, שיהיה כיף, קולות של צחוק, טעם מתוק וזכרונות טובים

צריך שילד יזכור חוויה חיובית משבת , שולחנו, וכלליותו .

תשחרר

שיעור כללי תעביר במקום אחר

בנוסף שים לב יש לך טווח גדול של גילאים

יש דרך!! בגישת "שפר" להורות תוכל למצוא דרך לשפר את סעודת השבת, לשפר את מערכת היחסים בתוך הבית, להבין את הדינמיקה שבין הורים וילדים ומכאן, השמים הם הגבול. חבל לסבול כשאפשר ליהנות מגידול הילדים. גישת שפר, המפתח להורות אחרת. 

אם כי ידיעה זאת, לא עוזרת במיוחד...

קח ממנו כמה טיפים. מנסיון.

1) תעלה נושא עם אמוציות לדיון, והם המדברים. ולא הקהל. אתה מנהל הדיון. 

2) תציב דרישה וציפייה, שאין שלילי בסעודה. רק חיובי !

3) תגרום לחוויה בשולחן, שירה חידונים וכו'

4) תעשה קואליציה עם שניים מהילדים בשירה או בדיון, השאר יצטרפו בהמשך.

5) תעשה קידוש מיד, אנשים רעבים הם אנשים עצבנים.... גם אתה.

6) תהיה אתה רק בחיובי ולא בשלילי.

8) תנמיך ציפייה, ותוציא מראש את כל התמונות והסירטונים והתיאורים מהידברות וכו' ששולחן שבת יש אוירה מדהימה ומשפחתית... לרוב זה לא כך, כל מה שבא ברוך הבא.

9) מסתבר שרוב הריבים הם על אותם דברים פחות או יותר כל שבוע, אוכל, מקום, וכו', תשב עם עצמך או אשתך ותפתור את הבעיות לפני שבת. [כגון חלוקת מקומות שונה]

10) בד"כ יש ילד אחד או שניים שהם עושים את הבלגן - תבודד אותם... בעדינות כמובן. ובלי לפגוע.

11) אם יש לך ילד עם הפרעת קשב ריכוז שייקח ריטלין גם בשבת.

12) אם יש לך הפרעה קח ריטלין לפני הסעודה ..... זה עובד. [וגם אם אין לך הפרעה.... זה עושה את העבודה...]

אם תרצה עוד, פנה אלי באישי.

לגבי ההקנטות- האם הן ממש מעליבות? האם ילדים יוצאים פגועים? אם כן זה (ורק זה) מצריך ומצדיק מלחמת חורמה. אם כולם בסבבה, תזרום.

לגבי זה שהילדים קמים- אנחנו מאוד קיצרנו את הסעודה תמורת זה שהם לא קמים.

יש לך אחריות על דברים מסויימים, ולילדים יש אחריות על דברים מסויימים (כמו כל דבר בחיים).

נראה שאתה עושה את מה שלדעתך מוטל עליך.

אתה לא יכול לשלוט על אחרים (קדרא דבי שותפי..)

תזרום עם הדברים הטובים שאתה עושה ואל תפנה למקומות שבהם אין לך ממילא שליטה

1. תדאג שלך ולאשתך יהיה כיף וטוב בשולחן. תיהנו, תאכלו טוב, תפטפטו בכיף, תספרו דברי תורה.

אנשים רוצים לבוא למקום שטוב בו, ושולחן שבת צריך להיות עונג, לא מטלה.

תנסי לשכול מכל שאר ההגדרות ופשוט לדאוג שיהיה לכם כיף, וכל השאר מפסידים...

2. אפשר להוסיף דברים שכיפיים לבני הבית, ואפילי לשאול מה אוהבים..

סבב של מה היה טוב השבוע, שירה ב2 קולות/סולו של שירים כיפיים והווי משפחתי.

3. לגבי הגדול שמקניט, זה בדרך כלל ככה או רק בסעודה? התנהגויות של הצקות או מריבות על מקום בשולחן זה מגיע מחיפוש מקום במשפחה, מתחושת מצוקה מול המקום שלי וכו.

כן כדאי לנתב אותו למקום שירגיש משמעותי, ושיש לו מקום ומשמעות במשפחה. אפשר לבקש ממנו להכין דבר תורה, לשיר איתך איזה שיר, לעזור בהגשה, או סתם לפרגן לו על משהו.

בכללי לשים לב שהוא בטוב, ומה קורה לו.

ילד שמציק זה ילד שמשהו מציק לו.

4. כמובן תפילות!!

לק"י

אמהות

הריון ולידה

ועוד

יש שם פסיכולוגים גברים מצוינים, אבל לא דתיים אם זה חשוב

אף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם כי אנחנו עם קטן.

לכן הנביאים אומרים שבעתיד הגויים יסייעו לנו כלכלית כמו שהאומן והמניקה עוזרים לתינוק קטן "והיו מלכים אמנייך ושרותיהם מניקותייך"

היא המדינה המערבית היחידה שהאוכלוסיה שלה מתרבה בעוד שאוכלוסיית המדינות המערביות האחרות צונחת.

ישראל היא מדינה שיש סיכוי לדור שלנו להזדקן בה בכבוד כי יש לה צעירים שישלמו מיסים למחלקת הרווחה.

כבר היום ישראל יכולה לקיים את התעשייה שלה ללא מהגרים (ברוב ענפי התעשיה, יש עבודות בבניין ובמוסכים ובסיעוד שזה יותר קשוח).

ישראל צפויה להגיע ל24 מליון נפש עד שנת 2100 ויש הערכות שזה יקרה עוד לפני כן.

בקיצור הבאת ילדים לעולם זה ברכה לישראל.

לא נראה לי שיום אחד נהיה מליארד כמו הסינים.

ואם מתישהוא נמנה מליארד, אז הסינים ימנו 500 מליארד (ויגורו בכוכבים אחרים או לא יודע מה יהיה. ובכלל השאלה אם ארץ ישראל יכולה הלכתית להתפשט על כל העולם, או שהטבעים ישתנו בעתיד או הטכנולוגיה בעתיד הרחוק תאפשר לנפח את כדור הארץ או לא יודע מה יהיה). בכל מקרה תמיד נהיה עם שמהווה אחוז קטן כמותית מהאנושות, ואף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם

אנחנו נכנסנו לגור בקראוון כשהיו לנו שני ילדים, ועברנו ממנו עם שלשה ילדים, והיה סביר.

לא זוכר כמה מ"ר הוא היה, אבל היו בו שני חדרי שינה - אחד לנו ואחד לילדים, שהיה בו מקום להשכיב את שלשת הילדים במרווח.

והיתה חצר גדולה שהילדים שוטטו בה בכל זמן שמזג האוויר איפשר את זה....