פריקה אחרי יום פסיכי.חותם-צורי
קמתי בבקר שעה מאוחרמדי, הגעתי למטבח ולא קרה שום דבר, חוץ מאיזה פרצוף כעוס אחד, ואפילו היה לי תיאבון לארוחת בוקר. ואכלתי ביצה והיה ממש טעים
ואחכ הלכתי לתפילה ואשערה הצלחתי למצוא תפילין להניח להתפלל כמעט את כולה וכשתקפה אותי החולשה לפני 18 כמה שורות בשיחות הרן הזניקו אותי למעלה. גאד.
אחרי זה עבודה בראש טוב ממש כאילו, לא יאומן, ואז ישבתי עם הפלאפון וראיתי סרטונים של לואיז היי הרב שרקי וסטיב גובס ואפילו גררתי את אור התל אביבי לראות קצת את הרב סטבסקי , ואחכ ארוחת ערב מפנקת ומנחה ושוב, תורה-מן הכה שנית, שני עם רשי, והראי"ה על התורה. בום. בום.
ודיברתי ולסיום היום הלא נורמלי מטורף מדהים הזה, ירין הכין שקשוקה של הארמונות חריפהרצח.
ווואו כמה טוב ושפע ותודה שבכלל לא מגיעה לנו, איזה חיים מושלמים, תודה. פשוט תודה.
זה פסיכי מה שעובר עלי. נשבע. מזל שיש את נסיופ שאפשר להתפרק...
-סוף פריקה-
אולי בימים הקרובים-המלקושזית שמן ודבשאחרונה
למישהו יש את הפיבלמנים של ספילברג?אוראלססס

חייב דחוף.

נסיון פעילקפיץ

נסיון פעילקיבוצניקית

(בייניש)

..קיבוצניקית
(בינייש)
הצליח?זיויקאחרונה
מדהים שהמקום הזה עדיין קיים.בן-ציון

הרבה התחיל כאן.

כתיבה ופריקה ודברים חדשים, אנשים חדשים

מסגרת שונה לתקשורת.


לילות קרים, שיחות ארוכות שעוברות בהרבה מקומות אבל בסוף משאירות טעם מר של אכזבה וכמיהה.

ציפיות, בלי מקור. פרשנות, רצונות ודמיונות.

נגמר מהר או לאט, אבל בעצם בכלל לא התחיל.

או לא נגמר באמת, עד שנגדע. ואז שוב, מבליח, מצפה-מתאכזב-שוקע, נשאר לבד.


ובסוף הכל חוזר לאותה הנקודה, אותה הכמיהה, אותו החוסר.

מה שמילא אך ייסר ובכל פעם היה בלב חצוי, רק הגביר את הרצון בכל פעם.


קוראים לזה בכל מיני שמות - בדידות, חוסר בחום ואהבה...


רכבת הרים של רגשות, חיים שלא ממשיכים בשום כיוון למשך תקופה ארוכה.

בכל פעם משהו אחר בא ומתחיל הכל מחדש.


אין סוף. בסוף זה רק אני.

(בהחלט מדהים שקיים.ענבלאחרונה
בס"ד

שלום בנצי 👋)

פורום ישל"צהאר"י פוטר

אתם אולי מכירים את המנהלים של פורום ישל"צ? אני רוצה להכנס אליו והוא נעול

מישהו?האר"י פוטראחרונה

אולי יעניין אותך