לידן ואז לגלות משפחה (עם בנים גדולים) מהישוב ממש מאחורייך?

אז הלכתי עד הגשר בערך ובהכל היה כמויות של בנים והרגשתי שאם אני לא נכנסת למים אני מתמוטטת (התעוררתי בשש, שש וחצי יציאה מהבית, שתיים וחצי הגענו לירדנית!!) אז חיכיתי שייו טיפה פחות בנים, נכנסתי לשניה ויצאתי.

ואז חיכיתי משו כמו שעתיים עד שכל הבנים יצאו ונכנסתי

בשעתיים המסריחות האלו למדתי להתחיל כיפהD:  @just dance

ווואי איזה יום סיוט וחסר מזל זה היה. עמדנו שעה בצד ההפוך

זה היה מאד מאד לא מצחיק

והיום לא עשינו כלום חוץ מאוטובוס לאוטובוס ונתקענו בלי מים אז קנינו בצמח. ועכשיו הראש שלי מת. והיה חם רצח.

היה ממש גרוע. סיכמנו את הטיול הזה כבאסה וכמשו שלא מדברים עליו יותר.

אה ו@נגרינסקי הבאתי ספר והקראתי לפני השינה

חייב דחוף.

(בייניש)

הרבה התחיל כאן.

כתיבה ופריקה ודברים חדשים, אנשים חדשים

מסגרת שונה לתקשורת.

לילות קרים, שיחות ארוכות שעוברות בהרבה מקומות אבל בסוף משאירות טעם מר של אכזבה וכמיהה.

ציפיות, בלי מקור. פרשנות, רצונות ודמיונות.

נגמר מהר או לאט, אבל בעצם בכלל לא התחיל.

או לא נגמר באמת, עד שנגדע. ואז שוב, מבליח, מצפה-מתאכזב-שוקע, נשאר לבד.

ובסוף הכל חוזר לאותה הנקודה, אותה הכמיהה, אותו החוסר.

מה שמילא אך ייסר ובכל פעם היה בלב חצוי, רק הגביר את הרצון בכל פעם.

קוראים לזה בכל מיני שמות - בדידות, חוסר בחום ואהבה...

רכבת הרים של רגשות, חיים שלא ממשיכים בשום כיוון למשך תקופה ארוכה.

בכל פעם משהו אחר בא ומתחיל הכל מחדש.

אין סוף. בסוף זה רק אני.

אתם אולי מכירים את המנהלים של פורום ישל"צ? אני רוצה להכנס אליו והוא נעול