בעצם, אף אחד לא חושב.
כולם חושבים על המסביב.
כולם זוכרים ששנה מתחילה ואין לי אולפנה.
כולם זוכרים שמגיע לי ביקורת כי כנראה אני לא מספיק מתפשרת ולא מספיק מתאמצת.
אף אחד לא זוכר שלםני הכל ואחרי הכל יש כאן בנאדם שעצוב לו וקשה לו.
אף אחד לא חושב שהאדם הזה גם צריך חיבוק ועידוד וטיפת הערכה אחרי שהוא שומע שלוש פעמים לא משלוש מקומות. אחרי שהוא מתקשר למקום אחרי מקום ומדבר עם עשרות אנשים בעולם.
הבנאדם הזה לא משקיע מספיק.
"תתחילי להתםשר. לא הכל הולך לפי מה שאת רוצה"
להתפשר? הכל הכל הכל זה להתפשר.
שש מקומות שאמרו לי לא. שש.
זה לא נקרא להתפשר?
לא. לא רציתי את המקומות האלה. התפשרתי, כי אני יודעת שלא הכל מושלם, שאני לא יכולה לצפות לטוב ביותר.
כל מקום יותר מתפשר מהשני.
הגעתי להכל. הכל. הכל.
מקומות שלא דמיינתי שאגיע אליהם.
ולא, כל מה שמגיע לי זה ביקורת. תמיד.
אני רוצה לגלות שוקולד על הכרית ומכתב צמישהו שאוהב אותי.