כן אתם . המבוגרים.

זה מה שאני מאמינה בו - אוקיי?

זה מה שאני חושבת שצריך לעשות ,

וזה הדבר הכי נכון לעשות-מבחינתי

ומבחינת עוד כמה "משוגעים"- לטענתכם.

זה הדרך  שבחרתי , אתם לא מוכנים להשלים עם זה!?

שהייתם נערים ועשיתם דברים - גם הייתם נחשבים "משוגעים".

תיזכרו , תחזרו אחורה,

תנסו להבין. רק תנסו!

יש לי אש ורצון - אז תנו לי לנסות לעשות טוב!

או למצות אותו!

לא הבנתם עדיין !?

זה שאתם עשיתם "טעיות" זה לא ימנע ממנו לנסות גם!

נכון ! אנחנו עקשנים וצריכים להיכוות .

אבל אולי שהכוויה תתרפא יצמח עור חדש - טוב יותר?

אוליי?

אנחנו לפחות מנסים!!

ואולי אם אתם הייתם אלו שנלחמים בחזית ,

היו נמנעים מאיתנו הרבה כוויות ואבדות....

חייב דחוף.

(בייניש)

הרבה התחיל כאן.

כתיבה ופריקה ודברים חדשים, אנשים חדשים

מסגרת שונה לתקשורת.

לילות קרים, שיחות ארוכות שעוברות בהרבה מקומות אבל בסוף משאירות טעם מר של אכזבה וכמיהה.

ציפיות, בלי מקור. פרשנות, רצונות ודמיונות.

נגמר מהר או לאט, אבל בעצם בכלל לא התחיל.

או לא נגמר באמת, עד שנגדע. ואז שוב, מבליח, מצפה-מתאכזב-שוקע, נשאר לבד.

ובסוף הכל חוזר לאותה הנקודה, אותה הכמיהה, אותו החוסר.

מה שמילא אך ייסר ובכל פעם היה בלב חצוי, רק הגביר את הרצון בכל פעם.

קוראים לזה בכל מיני שמות - בדידות, חוסר בחום ואהבה...

רכבת הרים של רגשות, חיים שלא ממשיכים בשום כיוון למשך תקופה ארוכה.

בכל פעם משהו אחר בא ומתחיל הכל מחדש.

אין סוף. בסוף זה רק אני.

אתם אולי מכירים את המנהלים של פורום ישל"צ? אני רוצה להכנס אליו והוא נעול