הם מחויבים לקבל אותו לגן, ומחויבים גם להחליף לו טיטול.

פחות נוח להם?

סבבה.. אבל תבדקי מה החוק אומר ואז תגידי להם שאת מתנצלת אבל לא תוכלי לבוא להחליף לו טיטול באמצע היום. ואת יכולה לבקש מהם עזרה בגמילה.

בגלל זה יש חוק שבגנים הצעירים יש סייעת נוספת מ30 ילדים. 

כי בתכלס, זה באמת קשה לצוות לעשות את כל זה...

יש המון ציוד בגן, ואם הן לא מסתכלות, תוך שניות ספורות הילדים 

הופכים הורסים ומשחיתים... ואם הן עסוקות בהחלפות זה קשה...

לכן עדיף ילדים גמולים...

מכירה סייעת שמחליפה גם 10 טיטולים ביום... או ילדים שברח להם...

בהצלחה.

ולאמא היקרה:

ואל תתייאשי.

זו תקופה ותתרגלו.

שנה טובה

לפי מה שידוע לי - לפי החוק הם מחויבים להחליף לילד שעוד לא גמול. לא סתם יש בעיקרון שתי סייעות בגן של גיל שלוש בשנים האחרונות...

האמת שאני אמורה בעצמי לדבר עם הגננת ולברר מה המדיניות שלהם בנושא - ובכל מקרה זה לא יהיה מאוד נורא אם יבקשו שאבוא להחליף, כי אנחנו גרים ליד הגן - אבל נראה לי שלא יעשו בעיות.

תנסי למצוא את החוק בנושא - ולהראות אותו לגננות...

לחוק , נראה לי שהגננות צריכות להבין בעצמן

שזה לא הגיוני לסחוב אותך כל פעם להחליף טיטול

זה עלול גם להקשות עליו את ההיסתגלות לגן , זה יגרום לו להפרד ממך יותר מפעם אחת ביום

והוא לא יבין למה את באה רק להחליף לו והולכת

שפעם או פעמיים ביום זקוקים להחלפת טיטול...

שוב, זה החוק. ולכן אני מניחה שמי שהולכת להיות סייעת בגן של גיל 3 - לוקחת את זה בחשבון. כמו שמטפלת במעון לוקחת בחשבון שהיא תחליף טיטולים... זה אמנם לא נעים, ואני מבינה ממש את הגננות, אבל ככה זה, וזהו...

ברור שאשלח את הבת שלי עם מגבונים, טיטולים ובגדי החלפה. כמו שהיה שנה שעברה, אצל המטפלת...

(אני בעיקר דואגת איך היא תיגמל ככה בסוף - כי המטפלת עזרה בגמילה של הילדים, אבל בגן זה קצת מוגזם לצפות לזה...)

מודה שאף פעם לא חשבתי מה הם עושים בגן/בי"ס...

אם הגיל שלו גבולי הוא יכול להיות במעון.

לא הצלחתם? עכשיו הצוות יאכל אותה, תארי לך מצב היפוטתי שבו כולם מגיעים לא גמולים, אשכרה מעון ולא גן.

במקום לשלוח אותו עם טיטול לגן

ותאמיני לי שניסיתי תקופה ארוכה לגמול אותה (ועוד כשאני אחרי לידה...) - אבל פשוט לא הלך בינתיים...

השנה.

יש ילדים שזה פשוט יעבור להם ליד האוזן, והם לא יקלטו כלום על גמילה בגיל הזה.

וגם כשיש מוכנות כלשהי - זה עלול לקחת זמן... (הבת שלי התחילה לגמול את עצמה! בגיל שנתיים וחצי, כשהייתי שבועיים אחרי לידה בערך. כמה ימים היא עשתה מצוין ובמודעות בסיר - ורק אח"כ הכול התחיל להתפקשש, והיא נהייתה לא אכפתית ליציאות שלה בכל מקום... ואני מעדיפה לא ללחוץ עליה יותר מדי - כדי לא לפתח לה רתיעה מוחלטת מכל העניין... ומצד שני - אני לא יכולה לשלוח אותה למטפלת, ושהיא תהיה שם גדולה מכל הילדים! הרי סך הכול היא מפותחת בהתאם לגילה, ואין סיבה שהיא תתעכב עוד שנה...)

אז אתם יכולתם לעזור לה להגמל לפני.

סביב גיל שנתיים אפשר ללמד ילד להתאפק ולעשות בשירותים, אחרי גיל מסויים לדעתי מתחילים מלחמות כוח או מלחמות פסיכולוגיות מול הילד ופחות מתעסקים  בללמד אותו להתאפק, בדרך כלל כבר ברור שהוא יכול להתאפק בגיל 3.

שני הגדולים שלי נגמלו בגיל שלוש בלי הרבה בעיות (נכנסו לגן אחרי גיל שלוש). אני שמחה שלא ניסינו קודם - כי זה היה מכניס אותם ללחץ מיותר, לדעתי.

עם הקטנה לא הייתה ברירה בעיקרון, אלא להתחיל מוקדם. ועכשיו אני רואה שזה באמת מוקדם מדי...

יש גם מרכיבים רגשיים, למשל כמה הילד בשל לקחת אחריות וללכת לשירותים כל פעם שצריך.

ויש ילדים שאם גומלים אותם מוקדם מדי, אפילו אם זה יצליח, ישלמו מחיר רגשי לא קל.

תמיד גמלתי לא מוקדם ואף פעם לא במלחמות פסיכולוגיות משום סוג... אין שום סיבה להכנס לשם אם התהליך בריא. הפוך, לפעמים הילד לא בשל וההורים לא מקבלים את זה וחושבים שהוא עושה איתם מלחמות...

וצריך להגיד את זה.

שהיא אחרי לידה או משהו

וחוץ מזה

עכשיו מאוחר מידי

אז זה מצפון מיותר

לא??

ולא להמשיך לשלוח אותו עם טיטול לגן ולחכות שיבקש להוריד.

אני מאמינה שעם הדרכה מתאימה הילד יכול להגמל. 

מכיוון הגננת- כשילד מפספס או משלשל אפילו אני מחליפה לו ולרוב נותנת בגדי החלפה מהגן בלי בעיה.

כשילד מגיע עם טיטול אני אגיד לסייעת שתחליף לו ואנסה לתמוך בהורים בגמילה שלו.

אבל (אחד גדול)

מהנסיון בשטח,  בגלל שזה לא מקובל בגן, אז כשילד עושה צואה בטיטול הילדים מתרחקים ממנו וטוענים שיש לו ריח רע. הילד מתחיל להסתגר (כי מה הוא כבר יכול לענות) ולדעתי זה פוגע בדימוי העצמי שלו. המחיר של הפגיעה בילד הוא מחיר שאי אפשר לכמת.

גם כשהילד בלי הצואה הילדים כבר לא כל כך רוצים לשחק איתו וילד כזה פשוט הופך להיות אומלל בגן.

לא רק לומר "קחי אחריות"...

שמכירים.

ויש כאן שרשור כזה בנעוצים

אולי יהיה לך שם כמה עיצות שוות

את אמא מקסימה אל תקחי ללב

אם ילד לא נגמל בחודשיים סימן שזה לא הזמן

לא עדיף לחכות קצת ולגמול בשבוע?

עם ילדייך את התהליך כדי להגיע לגן 3 גמולים...

את כותבת מאד לא נעים. לא כולם בשלים ומסוגלים 

להגמל מהר או מוקדם.

תחשבי רחב ולא רק איך שאת מתנהלת בבית. 

כל ילד בקצב שלו.

דובר כאן הרבה על חובה של מי לנקות וכו.

אבל חשוב שתהיי מודעת לנושא של הרגשות של הצוות.

צריך כאן רגישות כי זה אינטרס שלך שהגננת והסייעת יאהבו את הילד שלך. שהוא לא יהיה "זה שאמא שלו עושה בעיות" או "המגעיל הזה" וכו. את לא רוצה שככה תהיה ההתייחסות הפנימית שלהן אליו. הוא ירגיש את זה בסופו של דבר באיזושהי דרך.

את צריכה להיות חכמה באיך לדבר איתן על זה...

ויראה שכולם גמולים שם, יהיה לו יותר מוטיבציה והוא ישתף פעולה. זה אפילו יבוא ממנו. 

ולגבי הכעס על הגננות. תראו בכל זאת, זאת בגן עיריה עם 30 ילדים, שבו הילדים כן מצופים להיות עצמאיים ברוב הזמן או  במידה מסויימת בתחום השירותים וההגיינה. בדרך כלל יש סייעת אחת וגננת אחת, ולכן אם הרוב לא היו גמולים או זקוקים לעזרה מלאה, אז זה כל מה שהגננות יעשו זה להיות עסוקות בזה. ולכן נועד החוק הזה. בפועל אני חושבת שלא קוראים להורים אלא אם מדובר במקרים מאוד קיצוניים.

ומעניין ששמעתי מקרובות משפחה שבעבר (בזמן חיתולי הבד) היו גומלים את הפעוטות בשלב הרבה הרבה יותר מוקדם. פשוט כי החיתול בד היה ממש מסריח והיה קשה לנקות את זה אז ניסו לגמול כמה שיותר מהר .....

כדאי לשאול את הרופא המטפל.

אבל אם לא קיבלת הנחיה להפסיק, אני לא חושבת שצריך.

לא כל הגדרה של הריון הסיכון קשורה להפסקת הנקה.

אולי אתן יודעות יש בעיה עם אספירין בהנקה ?

זה הידיעה שיחסי אישות גורמים להתכווצות הרחם הרבה יותר חזקה מאשר הנקה. אז כל עוד אין הנחיה להימנע מיחסים, להבנתי אין בעיה עם הנקה.

אבל אני לא גורם מוסמך או משו.

לא הייתי סומכת בזה לשאול כל רופא, כי רוב הרופאים מחזיקים בדעות מיושנות לגבי הנקה, ומה אכפת להם לומר לך להפסיק, הם לא מפסידים מזה כלום, בעיניהם אם לא יזיק לא יועיל...

על כל אירוע שעובר בשלום, אנחנו נגיד תודה.

לק"י

הבת שלי היתה אמורה לחגוג לפני יותר משבוע, אבל הגננת היתה חולה.

גם זה קורה מסתבר....

ימי שני בד"כ די עמוסים

אשמח אם אפשר מפעם לפעם ברביעי, נוח לי יותר

התלמידים הלכו לישון עם תיק ארוז ומוכן וקמו בבוקר להתרעה ואזעקה...

אחרי שחזרנו ביום שלישי קבעו מחדש את הטיול, למחר... 😬

לק"י

לנו היה אמור להיות בשלישי שעבר. בוטל, למרות שחזרנו לשגרה.

הטיול נקבע לשלישי הבא. ימים יגידו מה יהיה....

עכשיו היא בלחץ שיבטלו לה עוד טיול

ואם מתקיים יש לי תחושת סיפוק כזו, מסמנת וי
יש הצלחנו.
דור הגאולה. דור לא פשוט.

ואני רק מתחזקת בזה יותר ויותר

לצאת

לחגוג

להיפגש

מי יודע מה ילד יום🤷‍♀️

יש לנו בסלון גם שולחן כתיבה, שמשמש לאחסון ולא עובדים עליו.

זה פשוט לא נצרך

הילדים שלי אמנם לא מרבים להכין שיעורי בית, אבל אם כן עושים את זה - אז זה בסלון/פינת אוכל.

ואני חושבת שזה מבורך.. חוץ מהפן הפרקטי שאני זמינה יותר לעזור להם, אחרי צהריים זה הזמן שלנו יחד, אצלנו חדרי השינה כשמם כן הם. משמשים בעיקר בלילה.

אצל הבת שלי, מביאים לכיתה את כל הספרים והמחברות בתחילת השנה ושומרים שם.

מביאים הביתה רק כשיש שיעורי בית או כשמסיימים ספר.

אצל הבן שלי שומרים את הספרים שלא בשימוש בבית, וכל פעם מביאים לכיתה ספר חדש שמתחילים.

צריך שיהיה מקום למכשירי כתיבה ומחברות ספייר, שיהיו עוד למקרה הצורך.

זה תלוי כמה אתם קונים מראש, וכמה תוך כדי השנה.

לנו יש סלסלה עם כל הציוד. בינתיים זה מספיק לשני ילדים.

יש לי מדף בארון לכלי כתיבה ספייר ומחברות וכד' של כל המשפחה 

ואין שולחן כתיבה בחדר אלא כולם עובדים בסלון, גם הגדולות כולל תיכוניסטיות אוהבות לשבת בסלון ולעבוד

על הרצפה \ שולחן אוכל.

מבחינתנו פינת עבודה מיוחדת זה מיותר.

גם ככה בכיתה א' הם יצטרכו ליווי צמוד ממך בשיעורי הבית, אז זה הכי נוח.

לדעתי כדאי מדף למחברות ולספרים, ומגירה עבורך למכשירי כתיבה ומשם כל פעם תתני להם (כל הזמן חסר משהו בקלמר)

קנינו לה כשהתחילה כיתה א'. אחר כך הבנו שבגיל הזה ממש אין צורך בשולחן כתיבה, כי נוח להם יותר לעבוד בסלון ליד אמא ולהיעזר בה...

אצלנו לבנים כמעט אין שיעורי בית בגיל הבוגר. בגיל הצעיר הם עובדים בסלון.

לבת השנייה יש שולחן מתקפל קטנטן ליד המיטה, ולבת השלישית (בכיתה א') יש שולחן ילדים מעץ שבעלי בנה לה פעם. היא דווקא אוהבת לפעמים לעבוד בו, לאו דווקא על שיעורי בית אבל גם עליהם. אבל היא חריגה לגילה...

אז לא צריך לקנות שולחן כתיבה (ואם קונים, אז אפשר לקנות אחד רחב), כן כדאי לחשוב כבר עכשיו איפה יאוחסנו הספרים והילקוטים שלהם (במקום שבהישג ידם).

הבת שבכיתה ז לפעמים יושבת לעבוד לבד בחדר.

לפני זה, זה לא רלוונטי לדעתי

זה לא באמת כיף להם לשבת בחדר לבד

וגם בכיתה א לא עובדים ככ הרבה זמן רצוף בישיבה במקום אחד

שולחן מסודר וכיסא וכו מעצמלה
בפועל- עבדו רק בשולחן בפינת האוכל.
עם הקטנים יותר שעכשיו בבית הספר, אין לנו מכתבה. הכל בפינת אוכל.
יש להם רק מדפים מסודרים לספרים ומחברות...

ומגירות אישיות

אבל

שיעורי בית הן אוהבות להכין בשולחן של פינת האוכל (קניתי מפה שקופה-שעוונית, שמיועדת להכנת ש"ב ויצירות)

בגלל שהן שתיים ורוצות להרגיש שאני נמצאת עם שתיהן, יותר נח להן וגם לי בשולחן האוכל.

אבל באמת הקטנים יותר שצריכים עזרה בשיעורים כן יושבים בסלון

רק לקראת כיתות ט-י הילדים עברו ללמוד בחדרים.

עד אז- רק בסלון.

אז בעיני מיותר לכיתה א'.

אחסון ספרי לימוד- אני גם מפנה לכל ילד מדף בסלון (מאחורי דלת, כי זה מתבלגן...).

שם שמים ספרים שלא בשימוש, מחברות ספייר, וכל מיני דפים במצב ביניים (כמו הטבלה של 'מבצע פסח' במהלך החופשה).

אני אוהבת שזה בסלון ונגיש, כי זה מקל עלי לארגן איתם יחד מערכת (בתחילת היסודי זה מאתגר לבד), ולדחוך לשם פריטים שונים ששייים להם ומסתובבים בסלון.

עם מדפים לספרי לימוד ומגירות לקישקושים וכלי כתיבה

אני רוב הזמן נהננתי ללמוד על הרצפה בחדר עד לכיתה ז

ואחותי היתה במטבח/סלון , היתה צריכה עזרה או נהננתה מהרעש

בכיתה א הבן שלי היה צריך אותי ממש צמוד ולכן היה הכי נוח בספה או במטבח

בכיתה ב בקושי שב וגם אז זה קריאה או טיפה דפי עבודה והוא במטבח או בספה 

אז יש ילדים שיותר צרכים שקט ויש את אלה שתמיד יהיו בסלון. יסודי ממש אין צורך.

יש שולחן מטבח, סלון, שולחן יצירות קטן, רצפה, כל אחד מתיישב איפה שהוא רוצה. בכתה א' זה בגדול בעיקר תרגול קריאה אז זורם לגמרי בספה.

יותר תחשבו על מקום לחוברות, תיקים, כלי כתיבה שאפשר לקחת כשחסר. 

זה שלב בירוקרטי, לא מהותי. הרופא לא יכול להוציא הפניה למי שפיר, רק ליעוץ גנטי, אז הולכים ליעוץ ושם מוציאים לך הפניה למי שפיר. ככה הסבירו לי בזמנו.

אבל בפעם אחרת שעשיתי בגלל גיל ולא בגללל סיכון למום אז עשיתי יעוץ בפגישה וירטואלית כזה רק לסמן וי. וגם כדי לבחור מה אנחנו רוצים לבדוק ומה לא

אם בכל מקרה לא תעשי, אז אין מה לעשות יעוץ.

אני עוד מתלבטת אבל אם כן אלך פרטי. 

ראיתי מנסיוני שכשאמא מביאה הם בוכים וכשאבא או מישהו אחר הם נפרדים בקלות יותר.

בהצלחה בהחלטות

אבל את מכירה את הילד שלך ואנשי הצוות הגי טוב כמובן. הוא בוכה רק בכניסה או גם במשך היום?

אם זה בכי של דקה בפרידה ונרגע נראה לי שעדיף עם חברים

זה כנראה תלוי רופא.

וגם תלוי אם מצליחים לראות ככה או לא.

הרופא אמר לי שסקירה מוקדמת תהיה וגינלית

קבעתי תור במרפאה אחרת, לרופאה.

היא עשתה בטני והייתה עדינה ומתחשבת ואמרה שוגינלי גם בכלל לא יעזור.

היה לה קשה לראות את הלב מספיק טוב אז שלחה לאקו לב עובר.

אז ממש תלוי רופא

אני די רזה ולא פעם בגלל מנח של העובר היה צריך גם פנימי

ובשבוע 14

אבל אני נחשבת רזה ניראלי

אז אם זה קשור אולי זה למה

עובדתית, יותר יהודים נרצחים בשל יהדותם בישראל, גם במספרים וגם באחוזים. 
 

פשוט מצניעים סימנים חיצוניים אם מרגישים חוסר נוחות, בפועל יש בלונדון רבתי כ-200 אלף יהודים, מתוכם כ-40 אלף חרדים, שבוודאי אפשר לזהות מקילומטרים שהם יהודים.

אני הייתי טסה לשם..
רק חבל שאין לי אפשרות...

הכל היה מעולה

תסעו ותהנו!

כמובן תזהרו במקומות חשוכים וממליצה לדבר עם הבית חבד לשאול אלו מקומות פחות סימפטים

אולי יהיה לכם נוח יותר לישון באזור היהודי שם בשביל ההרגשה (הוא לא במרכז אבל יש משם רכבת למרכז ואוכל כשר)

לא יודעת מה המצב ספציפית כרגע שם. תהנו!

הייתי שנה שעברה ונהניתי

אישית התארחנו בשכונה יהודית אז לא מפחיד בלילות ובימים חרשנו את לונדון

אנחנו הלכנו שם בחזות יהודית (כיפה וציצית) ורק כיבדו אותנו

אבל נשמע לי ש1000 לשני לילות לא יהיה לך עם בריכה.

לא?

זה תקציב ללילה אחד

..

מקווה שתמצאו מה שתרצו!

פשוט התקציב ל2 לילות באוגוסט עם בריכה פרטית וגם נגיש ולא רחוק מידי מרגיש לא ריאלי.

לא שיש לי המלצה ספציפית אבל לא ראיתי במחירים האלה בעבר, בהצלחה.

אני רק רוצה כיוון לחפש.

אני לא יודעת מחירים ללילה

שווה לך להציץ באתר של המועצה, פעם כשחיפשנו הפנו אותנו לשם והיה נראה טוב (זה היה גם מהמלצה של חברה, אבל אני לא ממליצה מניסיון כי לא נסענו בסוף)

הייתי פותחת אפליקציית אייר בינבי ומחפשת לפח איזורים... ואז בודקת אוטובוסים ואטרקציות..