לא הכל הולך בדיוק כמו שרציתי

אבל חציתי את הגשר הארוך

ואני קצת יותר מופרע משהייתי

ליטפתי והיום אני מתחיל לנשוך

אולי לקחת איזה טמבל על הדרך

הרי היום אתה לומד מכל אחד

ומשפט חכם אמר לי איזה מלך

אתה לומד הכי הרבה כשאתה לבד

ולא תראו אותי שוקע במשחקים וחלומות

והכאב שלי לוקח אולי רק כמה נשימות

לא חשוב אם אתה חי נושם ת'כסף

או שלא נוגע אוכל בלשון

אנשים חיים בדיוק לפי הספר

ומתים לפי הדף הלא נכון

ואומרים שזה הדור של המשיח

ובקרוב לא יישאר פה שום דבר

אז אני חי כאילו אף אחד לא הבטיח לי

שאספיק להתעורר גם למחר

ולא תראו אותי שוקע במשחקים וחלומות

והכאב שלי לוקח אולי רק כמה נשימות

ולא תראו אותי שוקע

במשחקים וחלומות

והכאב שלי לוקח

אולי רק כמה נשימות

אולי רק כמה נשימות

חייב דחוף.

(בייניש)

הרבה התחיל כאן.

כתיבה ופריקה ודברים חדשים, אנשים חדשים

מסגרת שונה לתקשורת.

לילות קרים, שיחות ארוכות שעוברות בהרבה מקומות אבל בסוף משאירות טעם מר של אכזבה וכמיהה.

ציפיות, בלי מקור. פרשנות, רצונות ודמיונות.

נגמר מהר או לאט, אבל בעצם בכלל לא התחיל.

או לא נגמר באמת, עד שנגדע. ואז שוב, מבליח, מצפה-מתאכזב-שוקע, נשאר לבד.

ובסוף הכל חוזר לאותה הנקודה, אותה הכמיהה, אותו החוסר.

מה שמילא אך ייסר ובכל פעם היה בלב חצוי, רק הגביר את הרצון בכל פעם.

קוראים לזה בכל מיני שמות - בדידות, חוסר בחום ואהבה...

רכבת הרים של רגשות, חיים שלא ממשיכים בשום כיוון למשך תקופה ארוכה.

בכל פעם משהו אחר בא ומתחיל הכל מחדש.

אין סוף. בסוף זה רק אני.

אתם אולי מכירים את המנהלים של פורום ישל"צ? אני רוצה להכנס אליו והוא נעול