היינו בטיילת בטבריה ונכנסו לים כזה בקטנה עם הרגליים, והשארנו את התיק עם הכסף, הטלפונים, והמפתח לדירה שישנו בה בחוץ.

כשהיינו בתוך המים הגיע איזה אחד ממש מוזר, פתח ציליה וישב על החוף בלי כלום, פשוט ישב, לא נכנס למיםולא כלום, ואז הוא כזה קם לכיוון התיק שלנו, זורק איזה בקבוק מים שהיה צמוד לתיק והולך.

טוב אחרי איזה חצי שעה אנחנו יוצאות מהמים, אין תיק. מחפשות פה מחפשות שם, ועדיין אין תיק.

אוקי... מה עושים? ואז אנחנו חושבות שבטח הבחור המוזר שישב מקודם והתקרב לתיק שלנו זה הוא שגנב לנו את התיק... אנחנו כזה שואלות אנשים לאן הוא הלך ומתחילות לרוץ אחריו. איך שאני אומרת לו "תגיד ראית אולי..." הוא יורה "לא ראיתי שום תיק צבעוני" ואפילו לא שאלתי אותו אם הוא ראה  תיק צבעוני. אז ביקשנו מבנות נחמדות שהיו ברחוב לצלם אותו, והתקשרנו למשטרה.

מגיעים שוטרים רואים את התמונה וישר אומרים "אה זה בנדה, ברור שזה בנדה..." יעני אילן בן דוד. מסתבר כל השוטרים בתחנה מכירים אותו... אנחנו כזה  שואות את אותם אם זה תמיד אותו גנב, והם אומרים שהיה להם רק בחופש 4 מקרים אותו דבר בדיוק כמונו...

טוב הלכנו להגיש תלונה בתחנה כמו זוג מפגרות, עוד האמנו שימצאו לנו את התיק... בחיים לא האמנתי שוני יבוא לתחנת מטרה מרצוני, ויענה לחוקר על השאלות שלו מרצוני הטוב... איך החיים מתגלגלים...

טוב הם הביאו אותו לתחנה, חקרו אותו ואמרו לנו שהוא לא מודה אז אין מה לעשות. מטומטמים... איזה תמימות היינו שחשבנו שהמשטרה יכולה באמת לעזור...

ועוד היה לנו בתוך התיק פלאפונים... זה לא בעיה לבדוק איפה הם,. אבל זה "עולה להם הרבה כסף" אויאויאוי... ממש עצוב לי על הכסף שלהם.

וזה קורע שאיך שאני אומרת להם במשטרה את המספר ת.ז. ושם אז הם כזה, אה יש לך הרחקה מאיפה שהוא? (כי יש לי הרחקה מהפגנות) נחקרת פעם? וזה... זה ממש מצחיק.

וגרוסמן צדק שנגיע לתחנת משטרה... רק לא בתור עצורות....

אז מי שרוצה להשיג אותי אפשר דרך אמא שלי, אותו מספר כמו שלי עם 0 בסוף...

@תהילה רבקה @אבגד 1234 @ניגונא @יהודי זה זכות!! @א"י השלמה!!  שמישהו יתייג לא עובד לי..

חייב דחוף.

(בייניש)

הרבה התחיל כאן.

כתיבה ופריקה ודברים חדשים, אנשים חדשים

מסגרת שונה לתקשורת.

לילות קרים, שיחות ארוכות שעוברות בהרבה מקומות אבל בסוף משאירות טעם מר של אכזבה וכמיהה.

ציפיות, בלי מקור. פרשנות, רצונות ודמיונות.

נגמר מהר או לאט, אבל בעצם בכלל לא התחיל.

או לא נגמר באמת, עד שנגדע. ואז שוב, מבליח, מצפה-מתאכזב-שוקע, נשאר לבד.

ובסוף הכל חוזר לאותה הנקודה, אותה הכמיהה, אותו החוסר.

מה שמילא אך ייסר ובכל פעם היה בלב חצוי, רק הגביר את הרצון בכל פעם.

קוראים לזה בכל מיני שמות - בדידות, חוסר בחום ואהבה...

רכבת הרים של רגשות, חיים שלא ממשיכים בשום כיוון למשך תקופה ארוכה.

בכל פעם משהו אחר בא ומתחיל הכל מחדש.

אין סוף. בסוף זה רק אני.

אתם אולי מכירים את המנהלים של פורום ישל"צ? אני רוצה להכנס אליו והוא נעול