אלול!!הנה התאווה הנתונה בלב אדם- שורש כל הפעולות.
לכן, אם יתקן התאווה, תחת אשר כל האיברים ישרותה (את התאווה) ימשכם אחרי השכל וילוו עליו וישרתוהו,
יכשרו כל הפעלים. שנאמר (משלי כא) וזך ישר פעלו.
(ונ"ל שמפרש הפסוק "וזך" רצונו לומר - מי שהוא זך מן התאווה - "ישר פעלו". כל מעשיו בחזקת מתוקנים וישרים.
והוא דבר הלמד מענינו שכתוב אחריו ההפך: נֶפֶשׁ רָשָׁע אִוְּתָה רָע, לֹא יֻחַן בְּעֵינָיו רֵעֵהו
).
ונאמר (שם יג) "תַּאֲוָה נִהְיָה תֶּעֱרַב לְנָפֶשׁ" נהיה - כמו נשברה מלשון (דניאל ח) "נהייתי ונחליתי"
אמר: כי כאשר ישבר אדם תאוותו גם בדברים המותרים, בזה תצליח הנפש. והמדה הזאת תערב לה.
כי ירים השכל ידו וגבר.
"וְתוֹעֲבַת כְּסִילִים סוּר מֵרָע" הכסילים אשר אינימו שוברים תאותם, ורודפים תמיד תענוגות בני האדם,
כי תפגע תאוותם בדרך חטא וכל דבר רע, לא יסורו ממנו.
(שערי תשובה א, לא)