עוד מעט חוזרים ללימודים. בהצלחה רבה לנו, בעזרת השם.

עוד כמה ימים אני אמור להיפגש עם בחורה שכל הכיף שלה איתי זה לבאס אותי

מאחר והיא מהפורום אני כותב את זה כאזהרה בעבורה:

אם היא תנסה לפלרטט איתי, אני אגרום לה לאכול עליי סרטים(השקעה רגשית) עד שכל המשחק המטומטם שלה יחזור אליה בהפוכה.(התכוננתי אלייך, לא בא לגרום לך רע. אבל רק תעזי להתקרב אליי. בכדי שתביני שאני מתכוון אלייך, אני נותן לך סימנים:

אני הולך לשדר סימני חוסר עניין וקרירות כלפייך.

את תבואי להתיישב לידי - אני אקום ואעבור ואשב ליד מישהו אחר.

את תשדרי סימן עניין בכדי לגרום לי לרדוף אחרייך - אני אשדר לך את כל ההפך מהתוצאות שאת אמורה לראות.

את תתקרבי אליי ותנסי ליצור מתח בינינו - אתקרב אלייך עוד, אגרום לך לחשוב שהצלחת ואז אגיד לך משהו בסגנון "את יורקת כשאת מדברת, וזה ממש מגעיל אותי"

לא אשלח לך הודעה אחרי שתסתיים הפגישה.

ועוד

לילה טוב !

(בייניש)

הרבה התחיל כאן.

כתיבה ופריקה ודברים חדשים, אנשים חדשים

מסגרת שונה לתקשורת.

לילות קרים, שיחות ארוכות שעוברות בהרבה מקומות אבל בסוף משאירות טעם מר של אכזבה וכמיהה.

ציפיות, בלי מקור. פרשנות, רצונות ודמיונות.

נגמר מהר או לאט, אבל בעצם בכלל לא התחיל.

או לא נגמר באמת, עד שנגדע. ואז שוב, מבליח, מצפה-מתאכזב-שוקע, נשאר לבד.

ובסוף הכל חוזר לאותה הנקודה, אותה הכמיהה, אותו החוסר.

מה שמילא אך ייסר ובכל פעם היה בלב חצוי, רק הגביר את הרצון בכל פעם.

קוראים לזה בכל מיני שמות - בדידות, חוסר בחום ואהבה...

רכבת הרים של רגשות, חיים שלא ממשיכים בשום כיוון למשך תקופה ארוכה.

בכל פעם משהו אחר בא ומתחיל הכל מחדש.

אין סוף. בסוף זה רק אני.

אתם אולי מכירים את המנהלים של פורום ישל"צ? אני רוצה להכנס אליו והוא נעול

חורף בריא לכולם