הלוואי ואזכה לטיפה ממדיתיו הטהורות

והשבוע איך התחזקתי על החבדניק ההוא, רציתי ללמוד ליקוטי הלכות ואין לנו עדיין בישיבה הקדושה, אז ירדתי לכותל ללמוד, קיצר מפה לשם אני רואה איזה חבדניק קדושה אחד הולך לו אנא ואנה שאלתי אותו, מה שלומך אדוני? הוא ענה שב"ה הצעתי לו שנלמד ביחד תניא, קיצו למדנו איזה שעתיים ואז שיחנשנו עוד שעתיים איזה מתוק הוא איך ה' חיזק אותי על הצדיק הזה ב"ה יתברך!!!!

וקיבלנו צימר  

סתם חדרון חמדמד ממש ממש עד אין קץברובע אז עכשיו יש לנו פנימיות ועברנו ללמוד כרגע בבית מדרש הרש"ש

והיום היה אירוסין יואואואואואואואוואואואואואואואואואואואואואואאאאאא איזה קדשו עליון הוא אין דברים כאלה פשוט איןןןןןןןן

כולו רק מתיקות וחסד ארוסתו זכתה בו, ביקשתי ממנו ממש ממש שנשתדל שלפחות עד שהוא יתחתן נעשה חברותא ביחד, כי אם לא אז מסתמא לא ישאר לנו קשר רציף אחרי שהוא יתחתן, ואני ממשממשמשממש רוצה קשר רציף עם המתוק צדיק קדוש עליון הזה

ואוף קרה השבוע יותר מידי דברים כדי לכתוב זה תמיד קורה נו נו ב"ה ב"ה ב"ה

ה' יתברךךך עם ישראללללללל אוהבבבבב אותךךךךךך 

חייב דחוף.

(בייניש)

הרבה התחיל כאן.

כתיבה ופריקה ודברים חדשים, אנשים חדשים

מסגרת שונה לתקשורת.

לילות קרים, שיחות ארוכות שעוברות בהרבה מקומות אבל בסוף משאירות טעם מר של אכזבה וכמיהה.

ציפיות, בלי מקור. פרשנות, רצונות ודמיונות.

נגמר מהר או לאט, אבל בעצם בכלל לא התחיל.

או לא נגמר באמת, עד שנגדע. ואז שוב, מבליח, מצפה-מתאכזב-שוקע, נשאר לבד.

ובסוף הכל חוזר לאותה הנקודה, אותה הכמיהה, אותו החוסר.

מה שמילא אך ייסר ובכל פעם היה בלב חצוי, רק הגביר את הרצון בכל פעם.

קוראים לזה בכל מיני שמות - בדידות, חוסר בחום ואהבה...

רכבת הרים של רגשות, חיים שלא ממשיכים בשום כיוון למשך תקופה ארוכה.

בכל פעם משהו אחר בא ומתחיל הכל מחדש.

אין סוף. בסוף זה רק אני.

אתם אולי מכירים את המנהלים של פורום ישל"צ? אני רוצה להכנס אליו והוא נעול