אני אדם עייףשחר.
שמנסה לרצות אנשים.
אבל בעיקר את עצמי, שזה הכי קשה.
מה איתך ילדונת?שחר.
שחר.
ושבת?
אותו דבר.נקודונת.
אין אף אחת בישוב.
אעעעשחר.
שונאת כשזה קורה
כולם בשבת אולפנה. אוף.נקודונת.
כמו שציינו לא פעם- ⁦שחר.




(זה הדבר הכי כואב.
שלכולם יש ולך אין.
זה כמעט לא פייר)
(זה פייר לחלוטין.נקודונת.
הם לא כל כך דפוקות כמוני)
(הממשחר.
זה לא עניין של דפיקות.
וזה נושך אותך, שלכולם יש ולך אין.
גם אם זה ארטיק, או סמארטפון או כל דבר אחר.)
(נכון.נקודונת.
אבל אני חיה ככה מאז ומעולם.
תמיד אין לי את מה שיש לאחרים ולאחרים אין את מה שיש לי)
(זה מיוחדשחר.
איך את עם זה?)
(תלוי.נקודונת.
זה כשה לי המון רע טהמון טוב.
עכשיו רע.
אני לא באמת יודעת)
(כן,שחר.אחרונה
נשמע שיש פה לשני הצדדים)
למישהו יש את הפיבלמנים של ספילברג?אוראלססס

חייב דחוף.

נסיון פעילקפיץ

נסיון פעילקיבוצניקית

(בייניש)

..קיבוצניקית
(בינייש)
הצליח?זיויקאחרונה
מדהים שהמקום הזה עדיין קיים.בן-ציון

הרבה התחיל כאן.

כתיבה ופריקה ודברים חדשים, אנשים חדשים

מסגרת שונה לתקשורת.


לילות קרים, שיחות ארוכות שעוברות בהרבה מקומות אבל בסוף משאירות טעם מר של אכזבה וכמיהה.

ציפיות, בלי מקור. פרשנות, רצונות ודמיונות.

נגמר מהר או לאט, אבל בעצם בכלל לא התחיל.

או לא נגמר באמת, עד שנגדע. ואז שוב, מבליח, מצפה-מתאכזב-שוקע, נשאר לבד.


ובסוף הכל חוזר לאותה הנקודה, אותה הכמיהה, אותו החוסר.

מה שמילא אך ייסר ובכל פעם היה בלב חצוי, רק הגביר את הרצון בכל פעם.


קוראים לזה בכל מיני שמות - בדידות, חוסר בחום ואהבה...


רכבת הרים של רגשות, חיים שלא ממשיכים בשום כיוון למשך תקופה ארוכה.

בכל פעם משהו אחר בא ומתחיל הכל מחדש.


אין סוף. בסוף זה רק אני.

(בהחלט מדהים שקיים.ענבלאחרונה
בס"ד

שלום בנצי 👋)

פורום ישל"צהאר"י פוטר

אתם אולי מכירים את המנהלים של פורום ישל"צ? אני רוצה להכנס אליו והוא נעול

מישהו?האר"י פוטראחרונה

אולי יעניין אותך