תורת החסידות תתן מענה לכזו ריקנות

ולמה תורה ומצוות לבד לא יכולות להביא מענה לריקנות?

למה צריך הוספה לחסידות?

פשוט חלק נצרך מאוד בימינו

ומה זה פועל בעולם בכלל ובאופן אישי בפרט.

זה מביא לידי סיפוק והצבת מטרות

מחפשים מהות, מרגישים ריקנות

יש הכל ואין כלום.

זה לא שהצגתי אותם ככאלה. אלא מתוך מה ששמעתי שהם בעצמם מספרים.

ואז כשמוצאים את היהדות פתאום הכל טוב להם. מלאים עם משמעות. 

תמיד יש נסיונות, במיוחד לבעלי תשובה

אבל על האור הזה בעיניים שמלווה אותם. האמת הברורה (לחלקם) משמעות

כאילו כל הריקנות פתאום נעלמה מחייכם?

הבנתי שיש סוגי אנשים שונים.

אבל קצת כבד לי כבר לשמוע סיפורים כאלה.

אני כן רוצה להתחזק מהם אבל כבד לי.

כי מה הם גילו?

זהו גילו וכבר הכל טוב?

בחילוניות באמת מרגישים ריקנות, אמנם עושים חיים, אבל זה לא ממלא..

בסוף יום תמיד מחפשים את המילוי הבא.

אחרי שחוזרים בתשובה, מרגישים שיש משמעות לחיים, שהכל מוביל למטרה מסויימת

וגם פה יש הבדל..

יש אחד שלא לומד על מעלת המצוות (חסידות)   ואז גם הוא ירגיש איפשהו ריקנות,

אבל ברור שלא ברמה של פעם... שאז לא הייתה שום מטרה בכלל

ויש אחד שכן לומד, ואז וודאי שהוא ירגיש טוב עם עצמו...

ואז המלחמה היא אחרת..

אפשר לראות את העניין בדיוק כמו שעם ישראל יצא ממצרים...

מצד אחד זוכרים שסבלו במצרים, מצד שני עוד לא הגיעו למשהו מיוחד...

ואז בעצם יש מלחמה אם להמשיך קדימה בכל הכוח, או לוותר לעצמך ולחזור למצרים רק בשביל השקט

למרות רגשי האשמה על העבירות.

כל זה מתוך חוויה אישית...

אני מקווה שהסברתי כמו שצריך

אז כמה שאלת

חייבים ללמוד על מעלת המצוות? מה זה אומר מעלת המצוות? חסידות? או טעם של המצוות? או שסתם ערבבתי?

לא ברור לי מה זה חסידות

יש כמובן לפי מסילת ישרים

אבל יש חסידות שהתווספה כביכול לפני כמה מאות שנים.

וזה פן נוסף בתורה

זה לא פן נוסף בתורה?

אז איך זה התווסף פתאום?

אולי אין עניין לחפש לעצמנו הרגשה טובה? צריך פשוט לשמור תורה ומצוות. זהו נקודה. מה להסתבך עכשיו?

מי אמר שצריך לבטל את הרגשת הריקנות הזאת והכובד ולשאוף למשהו אחר?

אחד שלומד חסידות? או בכלל לימוד תורה?

כי אם לימוד תורה. לבנות יש הרבה פחות את העניין של הלימוד

יש את העיקרון של תורת החסידות

יש את לימוד מעלת המצוות הכוונה היא,

ללמוד מה אדם פועל בעצמו ובעולם בכלל ע"י קיום המצוות.

לראות שהן בעצם עצות מגוונות שעוזרות להתקרב לאמונה בקב"ה.   

ולדעת שהקב"ה מחיה את הבריאה וכל יצור כל רגע, לדעת שישנם אלפי עולמות רוחניים ומופלאים שהקב"ה ברא, והקב"ה החליט שהם יהיו תלויים במעשים של היהודי.. 

דבר שני הוא - ללמוד ממעשים של צדיקים,

להתקרב לצדיקים כדי להתחזק מהם וללמוד מהם דרך להתקרב לה'.

וזה בעצם כתוב ב"דרך קניית החסידות" במסילת ישרים..  (ציטוט)

"כי כאשר ירבה האדם להתבונן על גודל רוממותו יתברך, ותכלית שלימותו, ורוב ההרחק הבלתי משוער שבין גדולתו ובין שפלותנו, יגרום לו שימלא יראה ורעדה מלפניו, ובהתבוננו על רוב חסדיו עמנו, ועל גודל אהבתו יתברך לישראל, ועל קרבת הישרים אליו ומעלת התורה והמצות, וכיוצא מן העיונים והלימודים, ודאי שתתלהט בו אהבה עזה, ויבחר ויתאוה לידבק בו וכו'"

 לא ידוע לי אם זו חובה ללמוד את זה 

אבל וודאי שזה חשוב מאד כמו שכתוב על זה "וחסידות גדולה מכולן"

וסתם בשביל עצמך.. בטח היית מעדיפה לדעת למה את עושה דברים, ולא סתם לעשות כמו רובוט.

אני חושב שמה שהתחדש בתורת החסידות, זה המינון של האהבה מול היראה... אחלה לדעתי חח

לדורות קודמים היה באמת מספיק לעבוד את ה' כי ככה הוא אמר וזהו.

אם כי לצדיקים תמיד היה ידוע סודות התורה... 

אבל ראו לנכון לפרסם את סודות התורה יותר.. לגלות כמה שווה כל מעשה של יהודי

כי ראו שאנשים פחות ופחות מעריכים את המעשים של פשוטי העם.. גם פשוטי העם עצמם

כך שהצדיקים המשיכו להתעלות.. ופשוטי עם הפסיקו להשקיע בקיום מצוות.

מקווה שכיסיתי את כל השאלות.

@מושיקו אם פספסתי משהו לגבי העקרונות של החסידות אתה מוזמן לתקן\להוסיף

בשורה התחתונה אי אפשר היום להיות יהודי ירא שמים ללא חסידות

אפשר להתוועד על זה בשבת - ח"י אלול יום הולדת  של מאורי תורת החסידות הבעל שם טוב ואדמו"ר הזקן בעל התניא

דווקא בברסלב מדגישים את ה"תמימות ופשיטות" בעבודת ה',

שהמעלה של המצוות היא עשיית רצון ה'.

לא מתעמקים באיך המצוות משפיעות על העולם.

ליקוטי מוהר"ן וליקוטי הלכות מלאים בהסברים על העומק של המצוות..

אבל עם כל זה, רצונו של ר' נחמן היה (ואני מאמין שזה העיקרון של היהדות),

שאנשים יקיימו מצוות בפשיטות.

הכוונה - לדעת מה המצווה פועלת, אבל לקיים בדיוק כמו שכתוב בהלכה, 

ולא להתחכם ולהמציא דברים ע"פ העומק.   וכי ככה ה' רצה...  

(לעניות דעתי זה דומה לזה שאדם יודע שיש גן עדן, אבל מצופה ממנו לעבוד לשם שמים שלא על מנת לקבל פרס)

כמו שר' נחמן אמר למישהו שהוא יכול לפרש את דבריו כמו שירצה,

אבל שלא לעבור על סעיף קטן בשולחן ערוך (במקום אחר כתוב: שלא לחדש דין בהלכה)

ומעין זה כתוב בהתחלה של ליקוטי הלכות:

"הקפיד מאד על כמה בני אדם שהתפלאו מאד על נפלאות החידושים הכתובים בספריו הקדושים,

ואמר להם: זהו החיסרון שלכם, שאתם סוברים שכוונתי על החידוש והדרוש... אבל עיקר כוונתי הוא רק על המעשה... שכוונתי כפשוטו, כשאתם מתעטפים בטלית תדעו ותזכרו ותשימו על ללבכם היטב כל מה שנתבאר בדברינו בסוד עניין ציצית... עד שתזכו ע"י זה להתחזק תמיד בעבודתו יתברך"

של כל מצווה שעושים .  מה היא תמצא מחוץ לדת? עוד תאוות ונסיון לקדם את עצמך על חשבון השני?

יש חילונים שאוהבים לעצום את העיניים מול המציאות... כמוך לדוגמא

צריך לשעו תתשובה גם על כוונות לא טובות בלב, לא על המעשה. על זה נאמר "על חטא שחטאנו לפניך בהרהור הלב". פשוט להצטער על הכוונה הרעה, לא על המעשה. ולחשוב שאם הייתי באותה סיטואציה היית ימסגירו למשטרה רק מטעמים טובים. זה נקרא חרטה. לחשוב שהייתי חזר לעבר ועושה אחרת

כי זה היה מוצדק (לא קראתי את הסיפור לפרטים)

והקו שלו, כל אחד והפסיקה שלו, כל אחד והדרך שלו, אפילו כל אחד והכת שלו, נמשיך לחיות עם ערב-רב (ובאלאגן) במנהגים ובהנהגות הדתיות. 

קודם כל כמו שנאמר כאן, שבת זה הזמן בדיוק בשביל סיטואציות כאלה של סיטואציות כמו שלך, 

בנוסף אני ממליץ לך גם סוג של לעשות 'מבחן' לעצמך האם יש זמנים ארוכים שאתה משתמש בטלפון\מחשב\טכנולוגיה כזו או אחרת והזמן הזה מתבזבז לשווא, הרבה פעמים קורה לנו בלי שאנחנו שמים לב וזה יכול להיות אחלה של זמן לעשות בו את הדברים שאנחנו באמת רוצים, בהצלחה  

אם ה' יתברך רואה שכשיש לך זמן אתה כן פותח ספר
ולא סתם מתבטל, ניצחת.

ספר נפלא לעובדי ה', אבל תובעני
זה לא ספר שקוראים בשבת לפני השנ"צ

קשה לקריאה?

או תובעני מבחינת עבודת השם? 

יכול להיות שרצו לעדן את הנוסח. כשהספורנו מביא את זה על תשובת האחים ליוסף "האלוקים מצא את עוון עבדיך" - הם לא מועמדים למוות, אבל המשמעות זהה. אנחנו יודעים שלא עשינו את מה שאתה מעליל עלינו ואתה רק אחד מהשליחים של הקב"ה להביא עלינו את הדין שמגיע לנו בין כך.

בהשראת המכילתא

"משה דברן את! אין לי שלוחין אין לי גדודים אין לי שרפים אין לי אופנים אין לי מלאכי שרת ואין לי גלגלי מרכבה שאשלח ואוציא את בני ממצרים שאתה אומר לי שלח נא ביד תשלח?"

"כך אמר יונה אלך בחוצה לארץ מקום שאין השכינה שורה ונגלית... אמר לו הקב"ה, יש לי שלוחין כיוצא בך שנאמר וה' הטיל רוח גדולה אל הים"

על שלל הלכותיה והרעיונות הפילוסופים שכרוכים בה.

אבל מי יקרא את זה?

בהנחה שהיית רציני , אז כוונתך בין היתר שמצצות מעקה קשורה לנושא ביטחון והשתדלות, השגחה?

אשמח לחידוד..

זה חיבור מאוד מעמיק ושיטתי על מדרש רבה + אגדות ירושלמי. לא כמו עץ יוסף או אפילו יפה מראה אלא יותר סגנון מהרש"א. או טוב יותר, כמו הפירושים הממש ממש ארוכים של מראה הפנים על אגדתות מסוימות.

או: ספר שיאגד את כל אגדתות ירושלמי (קיים כבר) אבל יביא את כל המפרשים הקלאסיים של הירושלמי (קורבן העדה / פני משה / רידב"ז כו'). אולי גם חיבור כזה שמביא רק אגדתות ירושלמי מקוריות שאין להן מקבילות במדרש רבה / בבלי.

ויום אחד הוא נתקל בפירוש 'תפארת ציון' מלפני מאה ומשהו שנה והתרשם ממנו מאוד

(יש בהיברובוקס את הכרך על מדרש רבה אסתר. אני לא מכיר את הפירוש בעצמי)

אכתוב ב"נ בהמשך

שומרת את השרשור

כמו ברכון רק של שחרית מקוצרת ליחיד (יחידה למען הדיוק).

לימים שהזמן דחוק. וגם זה יותר נוח (חוברת קטנטנה במקום סידור שצריך לדפדף).

ותכלס אולי גם למנחה (גם ככה קצר)

ממש בשביל הימים הלחוצים שיוצאים מהבית מוקדם ואין זמן בכלל בכלל.

ובנפרד בשביל הפרקטיות…

אגב, גם ככה יש מלא דברים שנשים לא אומרות, בטח בתפילת יחיד, גם כשזמנן בידן (תפילין, קורבנות…)

הרי יש הלכות על דילוגים ומה המינימום שכן חייב בשחרית וכו. אז כזה. מאוגד במשהו קטן כמו ברכון של כמה דפים (האלו בלי השירים החסידיים, שזה נטו ברכת המזון)

וגם אם אני לא טועה

מנחה, ראש חודש, חגים... 

פרשת השבוע לפי התלמוד הירושלמי

ידעו..

זכור לי במעורפל שיש התעסקות בזה בכתבי

האדמור מפיאסצנה היד..

הרבה מפיאסצנה מביא שם הרבה על עבודה עם דמיון ומסביר למה חשובה התלהבות זה די ארוך ועבודה תהליכית לא משהו שאני עכשיו יכתוב פה בדקה.

בחבד אגב יש הרבה דיבור על התלהבות מתוך התבוננות תוכלי למצוא אצל אדמור הזקן הרבה התבוננויות על זה

אז תחילת פרק כו בתניא מדבר על שמחה ועצבות..

אבל שוב זה קצת שונה..

שווה לעיין שם בכל מקרה😃

על שמחה ועצבות יש מלא!

אבל ספציפית על הנקודה של התהלבות פחות מצאתי..

תודה

ואמנם כבר ידעת, שהנרצה יותר בעבודת הבורא, יתברך שמו, הוא חפץ הלב ותשוקת הנשמה. והוא מה שדוד המלך מתהלל בחלקו הטוב ואומר (תהלים מב, ב): כאיל תערג על אפיקי מים כן נפשי תערוג אליך אלקים, צמאה נפשי לאלקים וגו'. (תהלים פד, ג): נכספה וגם כלתה נפשי לחצרות ה'. (תהלים סג, ב): צמאה לך נפשי כמה לך בשרי. ואולם האדם אשר אין החמדה הזאת לוהטת בו כראוי, עצה טובה היא לו שיזדרז ברצונו, כדי שימשך מזה שתולד בו החמדה בטבע, כי התנועה החיצונה מעוררת הפנימית, ובודאי שיותר מסורה בידו היא החיצונה מהפנימית.

אך אם ישתמש ממה שבידו, יקנה גם מה שאינו בידו בהמשך, כי תולד בו השמחה הפנימית והחפץ והחמדה מכח מה שהוא מתלהט בתנועתו ברצון. והוא מה שהיה הנביא אומר (הושע ו, ג): ונדעה נרדפה לדעת את ה', וכתוב (הושע יא, י): אחרי ה' ילכו כאריה ישאג.

בהצלחה!