שבוע שעבר הרגשתי שהיה ממש מבוזבז. לא עשיתי שום דבר משמעותי. למרות שקידמתי קצת פרויקטים בדירה, סידרתי קצת שיהיה אפשר לזוז וניסרתי את הארון שיהיה מוכן להרכבה, אבל עדיין נשארה לי תחושת החמצה.
שבת היתה ממש אחלה, לא נחת כמו שבת בנות אבל נחת. צריך לזכור לא להיות תלויים בילדים יותר מדי. (יום שישי אחה''צ עוצרים באמצע הדרך לקטוף תאנים
!)
ביום שישי לא הספקנו לעשות כל מה שקיבלנו על עצמנו בלימוד האחרון, וזה ממש מבאס.
קניתי את 'הדרך אל החלום'. ציפיתי ליותר, אבל זה סביר. נראלי שווה אתזה. רואים שאני מושפעת מהסגנון.
היום היה לי שיעור נהיגה, הייתי איזה שעה וחצי על הטרקטור ועוד איזה חצי שעה על הטרקטורון. חצי מהזמן בערך מוטי לא היה במגרש, ותכל'ס עשיתי מה בראש והיה כיף. יש מצב שעפתי על הטרקטורון יותר מדי, אבל לא נורא.
חטפתי ג'ננה על החיבור לעגלה, ונסעתי קדימה ואחורה איזה עשרים דקות עד שהייתי מדויקת על המילימטר. אני מדי פרפקציוניסטית בקטעים האלה. ובדיוק כשהצלחתי הגיע ההוא הצעיר שהקפיץ אותי ביום הראשון ועף על הדיוק שלי
היה משעשע. ('בוא'נה, אפילו אני לא מדייק ככה!')
מוטי טוען שאני מוכנה לטסט ואני לא יודעת אם להאמין לו. אני ממש לא סגורה על עצמי בהפרדת ברקסים וכאלה, וגם בשמיניות היום גירדתי קצת את החבית הכחולה. ונכבה לי הטרקטור באמצע הזינוק בעליה. והטרקטורון בכלל יותר שולט בי מאשר אני שולטת בו.
אבל מוטי אמר שהרמה שצריך בשביל הטסט היא הרבה פחות ממה שאני עושה אז אולי זה סבבה.
קיצר נראה.
אה וממש רציתי לשמוע את קולה, והיא לא עונה לי. באסה.
יש לי מלאאא טלפונים לעשות יבאאא
אה וסגרתי את החשבון בבנק סופסוף ועכשיו צריך לפתוח חדש
ובכלל שכחתי מהספריה שלי.
וואיוואיוואי איך שכחתי! אני כבר חודש צריכה להתקשר לגיא! ומסכן מיכאל בטח לא קולט מה הולך!
אוף זה בעיה בלי הפלאפון.
