עבר עריכה על ידי תקווה_לעתיד בתאריך כ"א באלול תשע"ז 16:46
קודם כל מלא בהצלחה!
אני יכולה ממש להבין אותך. אמנם אין לי ילדים אבל לכולם יש תקופות. וכשיש ילדים זה פי כמה וכמה יותר קשה כי המטלות מוכפלות או משתלשות, וגם העייפות רבה יותר ואין לך כמעט זמן לעצמך.
כמו שאמרה פה מישהי שהספקתי לקרוא ברפרוף, (תמיד אני מעיינת בתשובות ואז מגבשת משהו קטן שאני רוצה לומר בעצמי)- זה לא נשמע כמו משהו בלתי הפיך, ורק צריך להתחיל לפעול כמו שאת עושה בשביל למנוע הדרדרות שאז אפילו לא תדעו איך היא התחילה ומה בבסיס שלה.
שמתי לב שאת מודאגת מבגידה, אז אני חושבת שעד שאין לך סיבה ממשית לחשוב ככה- אל תאכילי את עצמך מרורים ותכניסי את עצמך לסרטים מיותרים. רוב הסיכויים שהוא לא שם , ותני לו להנות מן הספק כדי שתוכלי לקדם את הזוגיות בצורה הבריאה ביותר. גם אמרת שאת רוצה מאוד יציאה אבל זה מתפספס. אני יכולה להבין איך זה קורה אבל תבחרי לך כל תחילת שבוע- ערב מסוים שאת יודעת ששניכם פנויים ואז תקבעי איתו - יש סרט כזה וכזה , או בא לי לאכול בחוץ במסעדה הזו והזו השבוע - יום שלישי נשמע לך סבבה? זהו. לא הייתי נותנת למשהו כזה לחמוק, כי אני חושבת שלשבת לאכול בבית שניכם בתפאורה של חיי השגרה שלכם- יכולה להכניס אתכם לתפקידים הקיימים... תשנו ותגוונו באווירה, תיפגשו לדעתי עם עוד זוג חברים שכייף לכם איתם, שמצחיקים אתכם, זה יכול לרענן את האוירה, תמצאי דברים מגניבים שיכולים לעניין אותו. אפילו- משהו שבעלי ואני התחלנו לעשות לאחרונה, אחרי ארוחת ערב פשוטה בבית- אנחנו יוצאים לקפה ועוגה בבית קפה בסביבה או קונדיטוריה, אפילו לצאת לאכול גלידה או וופל בלגי. כלומר לא חייבים להשקיע במסעדה . ואם לא כל שבוע- אז פעם בשבועיים לכל היותר . אם אתם יכולים להביא בייביסיטר אין סיבה שלא תהיי אמונה על ההתחייבות הזו מול עצמך - שפעם בשבוע או שבועים אתם יוצאים מהבית לשינוי אטמוספירי ביניכם.
דבר שני-- כתבת משהו שעד לא מזמן הייתי שותפה מלאה להרגשתך והיום אני מסתייגת מזה.
אני אפרט ברשותך.. את יכולה לקבל את דבריי ואת יכולה לחשוב שאני טועה.
אני אבהיר שבעלי הוא אחד הבודדים שאני מרשה לעצמי לקטר מולם, ולהתבאס והכל. אבל - אני לא עושה את זה ללא הכרה, ואני לא מצפה שהוא יהיה זמין בשבילי כל פעם שנראה לי שהוא פנוי . כתבת דבר כזה: "מתלוננת המון כנראה שזה מעצבן אותו מאוד. אבל למי אתלונן אם לא לו"
אז נכון- לא תמיד יש לבעל חשק לשמוע! גם אני שזקוקה להמון תשומת לב והקשבה- מזכירה את זה לעצמי כל הזמן. אנחנו צריכות לזכור שגם לבעל יש משא על כתפיו. לפני שאת מצפה שהוא יהיה הכותל שלך, תבדקי עם עצמך אם את בכלל מפנה לו זמן, ללחצים שלו, לעומסים שלו , לחשוב אם הוא עייף או שעבר עליו יום קשה. לפעמים אם נשואים לבעל סגור ומופנם- חושבים שהוא חזק ושהכל בסדר. אבל גם לבעל חזק- יש ימים לא מוצלחים ועמוסים ומתישים פיזית ונפשית. צריך לשאול - "איך אתה? איך עבר היום שלך בעבודה? אתה נראה לי עייף" תפני לו מקום להרגיש שהוא יכול להתאוורר גם אצלך. אולי אם הוא ירגיש שאת הכותל הקטן שלו, הוא ישמח להיות כזה ואף יותר בעבורך.
אני לא יודעת אם את עובדת , אולי כתבת ולא שמתי לב. אבל לפעמים כשאת עם הילדים והופכת לסוג של עקרת בית, את מרגישה שהוא מחוץ לתמונה ואת זקוקה ליותר תשומת לב, כי הבית זה הסנטר של ההתרחשות מבחינתך .
במובנים מסוימים את צודקת. אבל את שוכחת שזה שהוא לא בבית-לא אומר שהוא לא עסוק בלדאוג ובלטפל בדברים אחרים וההתרחשות שלו גם קיימת , רק במקום פיזי אחר שאינו הבית. ואז כשהוא סוף סוף מגיע הביתה- נדמה לך שהוא צריך לעזוב כל מה שקרה מחוץ לדלת ולעבור "לחיים האמיתיים" עם משפחתו. אבל זו תפיסה שגויה. הוא זקוק גם כן לכוחות נפש בדיוק כמוך. והוא לא דורש אותם ממך אולי , כי אמרת שאת מתלוננת הרבה. ולכן נשמע שאת דורשת אותם ממנו.
עכשיו חלילה שזה ישמע שאני שופטת אותך . אני ממש בטוחה שאת עייפה ועושה המון והתסכול שלך אמיתי ולגיטימי... כך את מרגישה. אבל התפיסה הזו שהוא בעלי או היא אשתי אז הוא "אמור\ה" להיות זה שאני מתלוננת אליו כל דבר שיש לי כי למי אני אעשה את זה- אני חושבת שהיא לא נכונה בבסיסה.
מי אמר שכל מה שעל ליבך את אמורה להוציא עליו ואליו? זה לא נכון. גם בזה צריך תבונה ורגישות וחוכמה ועדינות. לא כל דבר צריך לאוורר. לבדוק אם הוא פנוי , אם הוא בכלל חזר רגוע וטוב לב מהעבודה. ואם את רוצה לקטר- תנסי לעשות את זה על כוס קפה, תציעי לו גם אחת ותשבי לידו ותספרי לו מה קשה לך , מה הפריע לך היום. ותפחיתי את ההאשמות הישירות כלפיו. גם בראש שלך. רוב הסיכויים שמה שקשה לך היה קשה לך גם אם היית עם בעל אחר, כי אלה החיים, משהו תמיד יקרה שפחות היינו רוצים, ומתישהו מתעייפים, ודברים לא קורים תמיד כמו שאנחנו מתכננים, וכו וכו, אז רוב הסיכויים שהנטל שעלייך היה אותו נטל עם שינויים פה ושם אז עם יד על הלב- האם באמת הוא האשם ברוב הדברים שמפריעים לך? גם אם יש לו אחריות על הדברים- אולי הדרך לתת לו לדעת הכל וכמה זה מעצבן אותך - היא לא הדרך הנכונה וזה סתם רובץ לו יותר על הלב ? ומקשה עליו לחזור הביתה בסוף יום עבודה קשה? אני מציעה לך לשאול אותו - "אני יכולה לספר לך משהו? \ היה היום משהו שממש היה לי קשה וביאס אותי \ אתה פנוי רגע ? אני צריכה מישהו לדבר איתו קצת" כל דבר כזה- את בעצם מתחשבת בזמינות שלו אם הוא פנוי אלייך. ואם לא זה גם טוב , אז תשאלי מתי הוא זמין שיגיד לך שתשמחי לשתף אותו במשהו. ככה. פשוט. אני יודעת שבשבילי השינוי הזה ממש לא היה מובן מאליו. פעם היה ברור לי שכל פעם שאני באה לדבר איתו, ברור שאני חשובה. וזה היה מרגיז אותו, ובצדק. היום אני מבינה שמותר לו לדחות אותי לאחר כך. ותאמיני לי שהיום הוא פעמים רבות כבר אומר לי מעצמו- כן אני איתך ומקשיב. יותר קל לו , כי אני יותר ברורה ומתחשבת גם בצרכים שלו. (וזה לקח זמן להגיע למצב הזה )
תשמעי, בית לאדם הוא מקום חם ואוהב. לא מדברת במובן של אוכל חם או סדר וניקיון - זה כל אשה \ איש שיחליטו מה חלוקת התפקידים ביניהם. ואם את צריכה עזרה בחלק הזה- פשוט תבקשי ממנו בלי תלונה, באופן מפליא זה עובד
אני מדברת על חום ואהבה במובן שיש מי שיחייך אליך בבית. שישמח שאתה מגיע וישאל איך עבר היום, ויהיה חבר שדואג לך ולרווחתך הנפשית וגם הפיזית.
גם לי ולבעלי היו תקופות ארוכות ולא נעימות. לאחרונה ב"ה יש עבודה עצמית רבה של שנינו, ורק שבוע שעבר פתאום הוא אמר לי כשהוא חזר בשמונה וחצי מהעבודה "את יודעת איך שמחתי לחזור אלייך היום הביתה? ממש היה לי כייף לדעת שאני מגיע הביתה אלייך ואת מחכה פה" . זה הבהיר לי כמה שהמון זמן זו לא בדיוק היתה התחושה שהיתה לו...... אפילו שהוא לא אמר לי את זה במפורש. אבל כנראה שהיה בולט לו שפתאום כן כייף לו לחזור. לאחרונה אני משתדלת להיות איתו כשהוא מגיע ואפילו אם אני חושבת לעצמי כמה דברים שקצת הציקו לי במה שעשה או לא עשה בבית או ששכח , אני מקפידה לשים לב ליחס שלי אליו . אם לפעמים אין לי חשק או מצברוח ואני כועסת, אני משתדלת כן לקום ולתת חיבוק ולשאול מה שלומו וזהו . מותר לי גם לפעמים לרצצות להתנתק . ואחרי זה אם הוא צריך -לתת לו זמן לעצמו קצת. אבל צריך להבין שגם לאדם מולך יש עולם רגשי ותסכולים ולחצים . לא רק בבית. ברגע שאת תביני את זה- אולי לא תאשימי אותו בראש ובלב (ואז בדיבור) כל כך - ואז אולי גם הוא ירגיש שהוא מסוגל ורוצה להכיל את אשתו האוהבת והאהובה שמחכה לו בבית.
אני בטוחה שהוא מאוד אוהב אותך. וגם שאת אוהבת אותו. יש תקופות כמו לכולם שזה קצת מסתתר. "ואפילו בהסתרה שבתוך הסתרה" אבל זה שם . תקחי נשימה עמוקה , תנסי להודות על השפע שיש לך בחייך- על איש מפרנס שעובד קשה כל יום בשבילכם, על פרנסה טובה, על שני ילדים בריאים ושמחים , על בית מסודר . על בריאות. ותגידי לעצמך- זו המשפחה שלי, אני אוהבת אותם והם אותי. ותביני אולי שאפשר לקטר קצת פחות כי יש לך הרבה מאוד על מה לומר תודה
(במלוא הצניעות- נשמע שהצרות שלך הן של האדם הממוצע. מתנצלת מראש אם אני טועה).
אני שמחה בשבילך
תגובה נפלאה