אז חיפשתי גבר עדין וצנוע

ואני לא כל כך מוצלחת אבל בהרבה תחומים כן.

ובטוח לא כמו הרדידות שלו בהרבה דברים.

כנראה שהייתי הרבה נאיבית ולא התכוננתי לחיפוש בן זוג בצורה מושכלת וחכמה אחרי הכל...

כאילו משהוא סינוור אותי אז ממנו....

כשאת חיה עם תחושה קבועה שהתחתנת נאיבית מידי ומסונוורת עם אדם שבדיעבד לא מתאים לך ולא היית בוחרת בו בצורה מושכלת, זה פשוט חוסם אותך רגשית בפני בעלך. ככה אי אפשר להתקדם. 

זה עלה בטיפולים הזוגיים שלכם? בעלך מודע לזה? ניסיתם למצוא מוצא להרגשה שלך?

חבל על המאמץ והזמן שלך. תשקיעי אנרגיות בהעצמה אישית ותמצאי לך אפיקים נוספים לסיפוק והגשמה.

ממליצה מאד על קאוצ'ינג בשיטת העבודה של ביירון קייטי, השיטה תעזור לך להתמודד עם המצב והמציאות שלא ניתנת לשינוי.

בלי קשר למה את עושה עם הנישואין, את חייבת למצוא לעצמך משהו אחר שיספק אותך ויעשה לך אושר. זה יכול להיות משהו עם הילדים וזה יכול להיות חוג בערב.

את אומרת שאת רוצה את הבית, אבל לא ברור למה את רוצה את בעלך..

את נלחמת בעבר, נלחמת בהווה וגם עתידה להילחם בעתיד. אם אין שום דבר שאת מקבלת מבעלך במובן הנפשי\האינטלקטואלי- למה את עוד שם? מה ייתן לך את הכוח להילחם?

אולי את מקבלת סיפוק מעצם זה שאת יותר ממנו בכ"כ הרבה תחומים? אולי זה לבד כבר מעצים אותך? את חייבת לברר את זה עם עצמך.

את חיה בתסכול פנימי מצטבר וכלשונך "שאיבת דלק איטית". נשמע כמו משהו שעלול להיגמר בדיכאון. נראה שגם למדת לחיות לבד את עצמך ולעשות הפרדות בינך לבינו כדי להישאר שפויה.

ברגע שתביני שהדלת תמיד פתוחה לצאת החוצה ושאת לא חייבת להילחם-

אז תביני למה את כן רוצה להילחם, כי עובדה שאת עדיין עושה זאת.

ואם את יודעת מה משאיר אותך בפנים- זה נותן אוויר.

אבל הבעיה פה היא עמוקה כי את לא רוצה רק אוויר בשביל להמשיך לסבול, את רוצה סיפוק רגשי ומנטלי.

וזה, לדעתי, מקור התסכול הכי עמוק בתוך כל מה שתיארת.

שאת כ"כ רחוקה מהסיפוק הזה.. מרחק הארץ מהרקיע השביעי.

ואת גם לא מצליחה להשלים עם זה וכך יוצא שאת סובלת באופן תמידי.

האם את מוכנה לצפות ל'פירורי רגש' מבעלך, וגם זאת לאחר עבודה עצמית שלו?

האם תוכלי להמשיך להאמין ולקוות ולעבור בינתיים גם מפחי נפש לא קלים?

האם תוכלי לוותר על ההנאה מהבעל ולהנות רק עם חברות וכו' כדי להשאיר את מערכת הנישואין?

אלו שאלות נוקבות ועגומות, אבל הן אמיתיות, כיוון שהן מתואמות עם המצב שלך.

המצב שלך הוא מאוד לא קל, ואין טעם שתחיי באשליה שיבוא איזה יועץ\פסיכוולוג\מטפל שבהופס אחד יגרום לו להיות האיש המבין והמתוחכם שרצית. 

את צריכה לשאול את עצמך אם את מוכנה להתמודדות גם כשהמצב הוא ככה. גם אם לא יהיה שינוי. לשאול את עצמך אם את אוהבת אותו ככה. אם יש משהו שאת מצליחה להעריך אצלו. אם יש משהו ששווה להישאר בגללו.

אולי תלכי ליועץ אישי כדי להבין אם כדאי לך להישאר או מה כדאי לך לעשות ברמה היום-יומית..

בכל מקרה- בהצלחה. מצב בהחלט לא פשוט..

דבר ראשון הסיפוק שלי ממנו זה כמובן לא שאני יותר ממנו בהרבה תחומים , אני ממש לא תחרותית והייתי מאושרת פי מליארד לו הוא היה אף יותר! ופרטנר אמתי לתחומים אלו ....

העניין הוא שהוא היה ממש צעיר כשהתחתנו ומאז ועד היום הוא פשוט התקדם מהקצה אל הקצה - אבל יחסית למה שהיה ...., כך שמצד אחד זה נותן לי הרבה כח שאנחנו מתקדמים .....

אנחנו מצליחים לנהל שיחות , להבין יותר אחד את השני רכשנו הרבה כלים שמפתחים אותנו הן בתחום האישי והן בתחום הזוגי, אני רואה אותו מנסה לעשות הרבה כדי שאשמח לחזק ולעודד , 

למשל אנחנו נורא נהנים לצאת יחד זה בערך התחום היחיד שמספק אותי כמו שהוא אז אנחנו עושים את זה הרבה 

אבל בסופו של דבר אנחנו עדין באוברדראפט רגשי...

כך שעניין פירורי הרגש הרבה יותר טוב מבעבר ...  (והם יותר מפירור) אבל זה יחסית אליו. יחסית לנורמה ולצריכים שלי זה קצת רחוק.

וב"ה יש לי הרבה חברות וזה נורא נחמד ובונה ומפתח באמת! ואולי אני צריכה לעשות את זה יותר...

אבל בסוף אני ורצה שבעלי הוא זה שיבין אותי וזה מתסכל שאת אומרת משהוא חכם ואין אף אחד שקולט את הקניצ'

שאת שופעת כישרונות בהרבה תחומים ומהללים אותך מפה ומשם ורק בבית פנימה זה כל כך לא מוכל 

ואז כשאני מלמדת אותו להכיר בכך , זה איטי . וזה אחרי שאני 'מיחצנת' (דבר שמעולם לא עשיתי וזה לא אני) את עצמי בשבילו כדי שהוא יבין את זה ..., ורק שמשהוא אומר לו הוא מתחיל להכיר בכך ולשים לב!

וזה העניין בסופו של דבר,

שאני רואה התקדמות אבל ברוב שאני חסרת אנרגיה אני כבר לא יכולה לשמוח בזה כי אני מרוקנת ... 

וזה לא שיועץ סתם אשלה אותנו כי באמת יש פה בניה , יותר אישיותית מאשר אינטלקטואל

אבל השאלה היא אם המגמה תמשיך המגמה של ההתקדמות של בנית האישיות שלו, האם זה יספיק לי ...

יש דברים שאני מבינה שאצטרך לוותר,

אבל זה בדיוק הבעיה השאלה היא אם הצליח לחיות ולשמוח עם זה ...וגם כל הענין שיש לי כזה כאב לב מזה זה רק בגלל שאנחנו מאוד קשורים (כמה שזה נשמע מוזר אחרי כל התיאור כן) והוא יודע כבר לדקלם את כל מה שאמרתי פה , אבל אם אני מתרחקת ומתנתק רגשית ממנו אז אולי זה מביא לי אוורור רגשי אבל בד בבד אני נרתעת מכל רמת קשר. וזה יוצר נתק וממש דחיה...

כידוע התנאי לגירושין הוא שמוטב להיות לבד מאשר עם הנוכחי כי אין הבטחה למציאה טובה יותר בחוץ.

מאמינה שיש לך מספיק סיבות לשמוח בחיים גם בלי שהוא יספק אותן?

תוכלי למצוא תחליפים טובים יותר לזוגיות איתו?

יש לך אפיקים טובים יותר לנתב את הרצון שלך לנתינה באהבה? 

תוכלי להסתדר היטב עם הילדים? 

תרגישי יותר משוחררת ופנויה נפשית?

אם התשובות הן "כן" אז יש לך חומר למחשבה איך להמשיך מכאן.

כתוב "וחי בהם". חז"ל ודאי לא התכוונו לכפייה של נישואים מחרדה גדולה. גם זה דרדור מסוכן. אדם חזק יודע שהוא נשוי באושר בזכות הבחירה העצמאית עם השליטה על החיים שלו. הוא לא כלוא ולא פוחד לבחון אפשרויות אחרות. 

אני חושב שהאמירה, "אני שופעת כשרונות.. מהללים.. רק בבית זה לא מוכל", היא בעייתית.

יש לך ציפיה שהבעל יגיד לך כמה את מוכשרת וחכמה. לדעתי, כדאי לרדת מזה.

זה צורך שלך  זה לא כאילו הדבר ה"נורמלי" שקורה בכל בית. את קצת באשליות בנושא הזה לדעתי.

את "מלמדת אותו להכיר בכך"... תשמחי שיש לך בעל עדין כזה. מישהו אחר, "חכם" יותר, כבר היה עלול להגיד לך על זה כמה דברים לא הכי נעימים...

את אומרת, רק כשאני מיחצנת - ומדגישה "זה לא אני".. זה לא כ"כ ברור, לכאורה. זה לא את, היכן שאת חשה שמתייחסים אלייך כך. אבל הנה, מישהו שלא אומר לך כמה את חכמה - וישר את דואגת ש"יבין" את זה. יש בכך משהו של יחצנו"ת במהות. את כאילו "חייבת" את הפידבק של זה.. 

עדיף לבטוח במה שה' נתן לך, לא להזדקק לאישורים הללו - ולהמקד יותר במה שבונה ביניכם. ביחס הנעים. 

אם ירגיש פחות מבוקר, ואת שימת הלב למשהו שנון שאמרת, תפני מתוך חיוך, יש יותר סיכוי שיקרה כאן משהו טוב.

מוכרח לומר, שבלי קשר לשאלה אם יש בו איזה חסר אובייקטיבי - הנכונות שלו לשמוע דברים כאלה, לדעת "לדקלם אותם בע"פ", ולהמשיך לחיות איתך, מעוררות התפעלות מאישיותו ומידותיו.

אכן זה שהוא ממשיך לשמוע ולדקלם... זה רק בגלל שהוא אינו מבין את המשמעויות ...

אם הוא היה מבין הוא היה נפגע וכו'...

חוסר הבנה זה לא צדיקות יש דברים שאם אתה מבין את המשמעות ולא נפגע זה צדיקות אבל אם אומרים לך X ואתה מבין Y זה לא בדיוק חכמה לדלקם וזו הבעיה. וזה חלק מהתסכול

ובקשר לצורך בהכרה אני לא צריכה שיגיד לי את זה כל יום בכלל לא , אלא שהוא לא מכיר בזה מחוסר הבנה - וכשמישהו חיצוני מפנה את תשומת ליבו לעניין הוא ישר מקבל את זה כעובדה ואומר לי "אמרו לי שאת ממש טובה בזה" וזהו מעכשיו אני טובה בזה והוא מתחיל להבין שאני טובה בזה איפה כל השנים שהייתי טובה בזה וראית הוכחה כל יום ולא ידעת להכיר בזה ופתאום משהוא חיצוני שאת מעריך אומר לך אז זה נולד בי, זה כואב נמאס להיות מוערכת בעיניים של בעלי ע"י ערכה של אחרים!

(וזה בדברים פשוטים שכל אחד אם טיפה חשיבה יכול להסיק ולהגדיר לעצמו)

דברים פשוטים וברורים שהוא פשוט לא מצליח לראות לבד...

נראה כאילו מדובר במישהו שהוא בערך מפגר מושלם.

אנחנו לא מכירים את האדם, ולא יכולים להגיד משהו מוחלט. אבל כדאי לדעת שזה לא לגמרי ברור.

לפעמים זו דרך של התגוננות. את מעמידה אותו במצב שאדם באופן נורמלי לא היה מוכן לסבול, יתכן שזו דרך ההתגוננות שלו. מדחיק כאילו אינו מבין כלום ממה שהוא "מדקלם". יתכן שבעצם את זו שאינך מבינה מה את עושה לו בכך, ובעקיפין גם לך. לא אומר מוחלט - אבל תביאי בחשבון.

ומה שאת אומרת בהמשך, רק מחדד מה שכתבתי בהודעה הקודמת, לכאורה. הצורך הזה, שיכיר שאת "טובה בזה" - כשמדובר באדם שלפי עדותך הוא בכללי עדין, כלומר מעריך אותך ואוהב אותך - הוא צורך ש"צריך עיון".

להערכתי, לא מעט נשים מסתפקות בכך שרואות שבעליהן מעריכים ואוהבים אותן, ולא מחפשות הכרה מפורשת בכשרונות ייחודיים בדווקא..  ועוד יותר, גם לא מעט גברים, אינם רואים צורך "להגדיר" לעצמם בדיוק במה האשה שלהם טובה. אם יישאלו - יגרדו בראש, ויתחילו לתמלל את מה שינסו להגדיר באותו רגע במחשבה.. אפילו שהם מכירים כבר המון זמן, ובאמת "יודעים". אין להם את הצורך הזה. יתכן שיאמרו מידי פעם, כשנתקלים במשהו, "כמה את טובה", "וואו..חכמה".. יותר יביעו פידבק על דברים מקומיים: הערכה על השקעה בלהכין ארוחה טובה.. ובעיקר - עידוד והקשבה ותמיכה בשעת הצורך. האזנה והשתתפות.

ואולי כשהוא אומר לך: אמרו לי שאת טובה בזה.. הוא סתם רוצה לשבח אותך? לעשות לך טוב? ואת, במקום לקבל את זה כך - ישר חושבת, "מה, לא ראית את זה לבד כל השנים"?....

כמעט כל אדם, שרוצה לשמח את אשתו, אם מישהו יגיד לו, למשל: "אשתך מבינה ישר הכל מתוך פרט אחד".. יבוא הביתה ויגיד לה בחיוך: ההוא אמר שאת... ואם האשה תחשוב: אה, רק בגלל שהוא אמר אתה אומר את זה?.. אז יש לה בעיה. 

לא אומר שאצלכם זה כך, אולי הוא באמת עם "סתימות חריגה", אלא שאני מסופק בזה. וגם מסופק אם התייחסות אחרת לא היתה מביאה להרגשה טובה יותר. 

בכללי, הדרך לכתחילה במצב כזה, היתה שתאמרי לו מפורש: חשוב לי שתגיד לי דברים טובים שאתה רואה בי מידי פעם. זה עושה לי הרגשה טובה, ביטחון. אז אם לא איפכת לך מידי פעם להתבונן בדברים טובים שבי ולומר - ממש אשמח....

אבל זה לא במצב הנוכחי. כי כעת - גם אם היה מסוגל לכך - הוא "שפוט". מנסה לרַצות אותך, העיקר לומר מה שחושב שתרצי לשמוע.

אם העניינים יירגעו - תוכלי לנסות. מי יודע? אולי יתברר דווקא שבלי לחץ. הוא בהחלט מסוגל לקבל את ה"הזמנה" הזו, להתבונן מידי פעם, לשבח. אבל זה יכול להיות, אפילו כנסיון, רק אם יבוא מתוך בקשה שלך ולא מתוך שאת בוחנת אותו..

פעם להגיד לו תתבונן ותגיד וכו'.. היו מילים שהיו הולכות לפח כי הוא לא הבין מה זה באמת אומר

אני יודעת שזה נשמע חצי מפגר

הבעיה שכל חוסר התקשורת הזו וההבנה מגיע מחסמים ומחוסר התפתחות, ובחלקים באישיות ובחיים ששם כן הייתה לו יותר דינמיקה עם אנשים מחוץ למסגרת המשפחתית אז הוא נפתח וכבר הבין איך הולכים הדברים

העניין שזה היה יותר בלימוד פחות בלחיות את החיים ותורת הנפש

היום אני כבר אומרת לו משפטים כאלה ... והוא כבר יודע לקחת בהם חלק...

(וכמו שכתבתי למעלה - זה לא שהוא פתאום אמר לי שאני טובה אלא שהוא ממש התחיל לבקש את התייחסות שלי בעיניים האלו , והתחיל להתחשב בתובנות שלי בעניינים האלו זה היה יותר כמו 'פוקח עיוורם' מאשר 'פותח אילמים')

את חוזרת על "הוא לא הבין" וכו'.

ואני העליתי ספק, את באמת מבינה מה הוא "הבין" ומה לא.

את מדברת כאילו את נמצאת בעומק נפשו, "חסמים וחוסר התפתחות".. אינני יודע. אני מאד מסופק אם את יודעת, למרות שדיברת עם אנשים שיש להם תעודות..

את מדבר עליו כמו איזה "אובייקט לטפולך", כמו על מישהו חצי מפגר - ואני מסופק מאד, אם את לא טועה בכך. אם את לא עושה בכך עוול, לו - וממילא גם לעצמך.

זה שהוא מתחיל לבקש התייחסות שלך ולהתחשב בתובנות שלך - זה כמובן יפה. זה שאת בעצם מנסה "לאלף" אותו, ושימדוד את עצמו לפי כמה הוא מעריך אותך - זו בעיה רצינית.

מה שנראה בינתיים, זה שהוא הולך ומכבד אותך יותר - ואת לא מכבדת אותו בכלום, מצד האמת, מבפנים.

תיזהרי שלא יימאס לו יום אחד.... הוא אדם, לא "פרוייקט". בשביל לקדם בדברים שחשובים עבורך - את צריכה קודם כל לכבד ולהעריך במה שטוב בו, ולא לראות כאילו יש פה תמונה חד סטרית של אשה שאמורה לעצב-מחדש את בעלה.

כנ"ל, כל כתיבה פה היא חלקית, כי אנחנו לא מכירים את הנפשות הפועלות ממש. אבל כדאי אולי לחשוב על הדברים.

גם אני מרגישה שלבעלי יש קשיי הבנה שאולי קשור גם לאינטיליגנציה נמוכה.

הרבה פעמים אני מתפלאת ולא מבינה איך הוא מסתדר בכולל ואוהב את הלימוד ומצליח להבין..

ואני העליתי את זה פעם והרבה אמרו לי כמו שכתבת "מי אמר שאת יותר באמת?" ו"אל תתגאי עליו" ועוד כל מיני.

לא שאני מזלזלת באף תגובה אבל מי שלא חווה את זה לא יכול להבין שזה ממש לא נובע מגאווה אלא מהמציאות עצמה.

אני יכולה לספר לו דברים ואני לא זוכה לאף תגובה. פשוט הקשבה ואולי המהום או מילה או שתיים.

וכשאני שמה לב לזה זה מעצבן אותי כי כמה הייתי רוצה שיהיה לי בעל שמייעץ, מנתח איתי ביחד את המצב, נותן ביטוי לרגשות שלי, מנחם אותי בדרך כלשהי אבל כלום. שתיקה ודממה. ואיכשהו התרגלתי לזה.

גם ברמת ההבנה- אני יכולה להגיד לו דברים הכי פשוטים והוא לא יבין עד שאני אתן עוד הסבר וזה מביא לי עצבים כאילו -בן אדם, כמה אתה יכול לא להבין? כמה טיפש אתה?

אני יודעת שכמו אז יהיה קשה להרבה אנשים לקרוא את זה אבל כמו שאמרתי, עד שלא חווים את זה לא מבינים את התסכול אז נא לא לשפוט.

לעניות דעתי, לא כדאי להתחיל עם כדורים. אמרת שיש לך את השמחת חיים הפנימית הזאת את רק צריכה להוציא אותה מהכוח אל הפועל. את יכולה ללכת לסדנאות קאצ'ינג, הסתכלות חיובית בדגש על זוגיות אבל שמשלבת תהליך נפשי חיובי- יש דברים שמש משפיעים על הנפש לטובה.

להתייעץ(אפילו בתשלום) עם דמות רבנית שיש לה הבנה בענייני הנפש ויודעת איך להכיל אנשים (לא לזלזל בבעיות כגון אלה) ולרומם אותם. זה ממש יכול לחולל פלאים.

בתחילת הנישואין שהייתי המומה מכל מיני עניינים כאלה (גם בתחום הרגשי לא הייתה הבנה. היו לי קשיים בכניסה למשפחתו והוא אף פעם לא ידע איך להתנהל נכון. הרגשתי שאני מתמודדת לבד ואכן זו הייתה התמודדות שלי ועבודה שלי-ששכללה הרבה סבל מהימצאותי שם עד שהתרגלתי וב"ה העניינים יותר טובים).

ואז נזכרתי בדברים שאמרה לי המדריכת כלות שלי ע"ה(היתה מבוגרת) שאם שני בני זוג זוכים לעמוד מתחת החופה סימן שזה זיווג משמיים, מאת ה'.

וככה הייתי נרגעת מהחששות שאולי זה לא טוב ולא מתאים ואולי לפרק.

כדאי קודם לעבוד. אני לצערי לא מרגישה שהשתפרתי מבחינת המידות שלי וההצלחות והעשייה שלי אבל...יש תמיד מה לשפר.

בתקווה לבשורות טובות, מקווה שהועלתי במשהו.

לנשים. כי להבין שהתחתנת עם גבר לא חכם זה ממש לא נעים בלשון המעטה.

לא יודעת, אני רואה מסביב גברים שכן מבינים וזה זורם ולא צריך להסביר כל מילה וזה לא אומר שהם גאונים הם פשוט קולטים מה מדברים איתם.

ואצלו לצערי זה לא כך.

משתדלת להתפלל על זה כשאני זוכרת, משתדלת לא לומר לו על כך דבר(אם כי לפעמים אני מאמינה שהוא מרגיש מתגובותיי). ה' יעזור לנו.

אם למישהו יש עצות מניסיון זה בטח יעזור

משום מה...אבל זה דברים די פשוטים... אם אזכר במשהו...

כי בעלי לא עובד וכשעבד זה לא הייתה במשרה  חכמה בלשון המעטה

כתבת עם הרבה שגיאות כתיב, חוסר הבנה של כללי פיסוק בסיסיים ועוד.

לא התרשמתי ממה שכתבת שאת כזו "חכמה".

יכול להיות שאני טועה, אבל יכול להיות שאת טועה בהערכתך את עצמך ואת בעלך?

לכתוב על בעלך: "האדם פשוט בור". מאיפה מגיעים לכזו התנשאות על אדם?  על אדם מהרחוב לא הייתי חושב, וודאי שלא אומר, דברים בסגנון שכזה. אז על בעלך?

כאדם שלמד מקצוע מאוד יוקרתי, במוסדות היוקרתיים ביותר, כמי שמתפרנס מאוד יפה אני יכול לומר לך שהמדידה שלך את ערכו של מי שבפנייך נשמעת שטחית.

במקום כדורים הייתי מייעץ להחליף משקפיים, למשקפיים עמוקות וורודות יותר. למדוד אנשים לפי מה שהם, לא לפי מה שהם עובדים, דברי החכמה שהם משמיעים וכד'.

קשה מקריאת המכתב הכל כך מזלזל, שלא לומר מלגלג, שלא לחשוד ברמת האינטליגנציה הרגשית שלך.

בכוונה כתבתי באופן מעצבן וחד צדדי- כדי לנסות לגרום לך להבין שאולי גם את צריכה לעבור תהליך של התבוננות פנימית והערכה עצמית. בוודאי שיש הרבה דברים אמיתיים במה שכתבת, אך את צריכה להבין שלא כל האמת נמצאת אצלך. 

סליחה אם זה היה פוגע. אשמח לקרא את תגובתך.

ולצערי הייתי רוצה שזו תהיה הבעיה,

אני עוסקת במקצוע אקדמי מכובד (ועובדת במשרה ...)

את ההגדרות שכתבתי למעלה העלו אנשי מקצוע מוסמכים ולא אני ...

הדברים שכתבתי וציינתי ברובם אינם פרשנותי אלא מהסברים מבעלי מקצוע (בעלי תעודה!) על מצבנו....

אתה לא יודע מי האדם לצידי , בשבילי להגדיר את מצבו כבורות (שב"ה הולכת ונעלמת כי הוא מתקדם)

זו דווקא לימוד זכות, כי הרבה דברים שהוא עשה בחיינו יכלו להיחשב כאכזריות אם הוא היה מבין את הסיבות ההשלכות והמשמעויות אבל הוא לא הבין(ולא רק בהבדל של גברים ונשים) לכן זה מרגיע שזה מגיע מחוסר הבנה ... אפילו בדברים פשוטים

הייתי שמחה שהמשקפיים ישנו לי את ההסתכלות למרות שהעובדות בשטח שונות...

הייתי שמחה לו תשובתך הייתה עוזרת לי במציאות. כי לי היא נראית כהשתלחות ולא יותר מזה.

אני מסכימה שאני צריכה לחדד את הדברים הטובים ולהתמקד בהם....

אבל זה לא רק ההסתכלות כי בפועל גם כשאני מנסה להתמקד בטוב אני מגלה את עצמי חסרה ועצובה בנפש יותר מאשר בשכל.... כי בשכל אני מבינה....

וזה בדיוק מה שביקשתי חיזוקים והצעות ... 

כי הייתי רוצה לשמוח בחלקי לא רק מההבנה אלא בלב שלי, באמת !

וכן יש פער עצום... לפי בעלי מקצוע ששמם מועלים כאן פה ושם כמובחרים בתחומם!

אז אני מציגה עובדות ... רוצים תבטלו אותם אבל בחיי היום יום אני נפגשת איתם... ולא במראה!

זה מזה.

שניכם לא רוצים להיפרד זה מזה, כי רואים גם את הטוב שיש בשני/ה - וקשורים. ויש ילדים נפלאים.

יש לו דברים נפלאים - עידנות, יראת שמיים, מידות טובות, אדם מדהים, מנסה (סובל מאשתו);

ויש דברים שלפי ניתוחך, חסרים לו (חלקם זו העתקה של מה שאת חושבת שצריך להיות לו, מתוך תחושתך כאשה את מה שיש לך).

לענ"ד, את לא אמורה לנסות לעצב לו את האופי. מה שכתבת, "צריך לפתח לו".. נראה לי כטעות חמורה. 

יש את האדם. אם את תנסי "לעצב אותו", הוא לא יהיה הוא. הוא בכלל לא כ"כ יהיה... איש, עוד יותר מאשה, אינו יכול לתפקד לפי מה ש"אומרים לו": תהיה כך, תרגיש כך, תפתח תובנה.... הוא מאבד כך את הבסיס שעליו הוא נשען, שזו תחושת האישיות שלו - שיש לו אותה, למרות לשעתך אין לו מודעות-עצמית, כי אינו מגדירה במילים (מי אומר שהוא זקוק לכך..).

וקל וחומר, שבוודאי לא יפתח כך ביטחון עצמי. אין מה שהורס את הביטחון העצמי יותר מהתייחסות כזו, ונסיונות "בניה מחדש" כאלה.

על כן, אם הוא נמצא בטיפול פסיכולוגי, צריך לאפשר לדברים להתפתח כך. אפשר פה ושם הערות מקומיות, לא בסגנון מתלונן ומבקר, אלא בסגנון מבקש (אם תשאל איך היה לי היום - זה מה זה ישמח אותי....).

להתמקד, בפני עצמך, מפעם לפעם, בנקודות הטוב שבו, זה עוזר להתאהב מחדש. לאהוב אותו על הטוב שבו.

מזון לצדדים נוספים שאת צריכה, אינטלקטואליים וכד', אפשר למצוא גם בשיעורים וכיו"ב. נכון שקשה שאי אפשר לשתף בכל דבר, יש לקוות שעם הזמן זה ישתפר.

כמה שירגיש יותר ביטחון ביחס שלך - כך יש יותר סיכוי שאפשר יהיה למצוא יותר משותף. בוודאי ביחס לילדים.

אם את רוצה לחיות איתו, את צריכה לכבד אותו, להסתכל בעין טובה, להפסיק לנתח בתמידיות מה חסר לו.

יחס מכבד, בונה אדם מכובד.

זו ענ"ד.

נקווה שתצליחו.

אני חושב שיש פה בעיה גדולה, אנשים בעיקר מדברים פה עד כמה הבעל הוא בעייתי וכו' ואי אפשר כך וכו'

אולי אתם לא רואים ממה שהפותחת כתבה אבל נראה שהיא שמה לב שבעלה מתקדם ומנסה להשתפר, אמנם זה תהליך ולפעמיים הוא תהליך ארוך אבל הוא בהמשך יגרום לזוגיות הרבה יותר טובה משאר הזוגות.

מה שאני רואה פה זה בעל שמבין שיש לו בעיה, וזה חשוב להדגיש את זה, הוא מבין שיש בעיה, והוא מוותר על האגו הגברי שלו והולך לטיפול (כל גבר יודע עד כמה טיפול מוריד את האגו כמעט ל0) והוא עושה את זה בשביל אשתו, בגלל שהוא אוהב אותה ומכבד אותה, הוא עושה דברים שהוא יודע שישמחו את אשתו (כמו לצאת עם אשתו), הוא משקיע בטירוף, כי הדבר הזה גורם להרגשה רעה ביותר המצב הזה שאתה לא מבין את אשתך ומנסה באמת להשתפר וזה לאט לאט זה גורם להרגשה רעה. לריקון הכוחות להרגשה של ריקניות.  באמת יש פה מישהו שמשקיע!!

לפותחת- מהדברים שלך נראה שהוא לא מעריך אותך וכו', תדעי שגבר שעושה הכל (וכן ללכת לטיפול זה המון לגבר פשוט המון!! וכן ללכת איתך החוצה וכו') בשבילך שעושה מה שהוא יכול למרות הקושי הנפשי שלו מהטיפול, שמשקיע ומשנה את עצמו מקצה אל הקצה- זה בעל שאוהב שמעריך! נכון הוא לא אומר את זה הרבה אבל הוא משדר את זה בכל רגע ורגע! והשתיקות שלו יכולות לבוא מהרבה מקומות, ויכול להיות שזה בגלל שהוא מרגיש רע עם עצמו שהוא גורם רע לאשתו שהוא אוהב ואם זה בגלל שהוא בעיקרון מופנם ואם זה תסכול מהטיפול ומחוסר התקדמותו ואם זה כל כך הרבה דברים, תדברי איתו תנסי להבין אותו, ממה שזה נראה במחילה ממך- זה נראה שלמרות האהבה העזה אליו את מזלזלת בו, את חושבת שאת יותר חכמה, ואולי גם את משדרת לו את זה, את מצפה שהוא יפתח אלייך אם את משדרת זלזול?? גבר חכם זה גבר שמבין שהוא צריך טיפול והוא מטפל בעצמו, שהוא יעשה הכל בשביל שיהיה לאשתו טוב.. וכן בעלך חכם, בעלך ענוותן, בעלך מוריד את עצמו בשבילך! תסתכלי על זה כך ואז תביני עד כמה הוא חכם ועד כמה הוא נותן מעצמו בשבילך!

מישהי פה כתבה שבעלה מקשיב ולא כל כך מגיב- תשמחי בזה שהוא מקשיב, זה אחד הדברים הקשים מאוד לגברים... להקשיב ולנסות להבין, חוסר תגובה לא בהכרח מסמל חוסר אמפטיה, חוסר תגובה הוא לפעמיים מראה הרבה מאוד הבנה ולכן לא מגיע תגובה כי מנסים להכנס לראש של המדבר.. ומיוחד זה כך אצל גברים. גברים יתנו בדר"כ עצות, אבל בעלך ב"ה הבין שאשה צריכה שותף למה שהיא עברה ולכן הוא מעדיף לשתוק ורק להקשיב.. כך זה לפחות רוב הגברים ששותקים..

נ.ב. לפותחת- אם עברת כל כך הרבה טראומות יש סיכוי מאוד מאוד גבוהה שמה שאת מרגישה (ריקנות וכו') זה בגלל מה שעברת בעבר, טראומה לא עוברת מעצמה, צריך לטפל בה, מציע לך לחשוב על זה ברצינות

נ.ב. 2- בדר"כ חוסר הבנה אחד כלפי השניה נובע  מתוך השוני שזה איש וזה אישה.. וזה לגיטימי שיהיה הרגשה שלא מבינים אחד את השניה

עכשיו הוא מבין שיש לו בעיה ...

כי תמיד הלכנו לטיפולים זוגיים ולא פרטניים, 

ועכשיו כשהלכנו לפסיכולוגית נורא מוסמכת היא שיקפה לו שדווקא הוא צריך טיפול הוא ניסה לדחוף אותי כל פעם לטיפול ולטעון שגם אני צריכה(לא שאני שוללת את זה .. אבל המקום שהוא נמצא והעבר שהוא עבר, שמעולם לא טופל, כלומר גם לו יש משקעים מיתמות בגיל צעיר מאוד מאוד וכו'... ) אז הוא התחיל להשלים שאצלו יש הרבה אחראיות על מצבנו... (וגם זה תסכול של שנים)

אני עברתי טראומה שלוותה את הילדות אבל , הילדות שלי ב70 אחוז הייתה ילדות שמחה ומלאה בכיף אהבה וערכה מההורים. ומיד כשיצאתי לבחרות הכלתי לטפל בעצמי..

נכון המשקעים מלווים גם אותי אבל אף פעם לא התכחשתי אליהם ואל השלכותיהם...

והוא דווקא כן!

לצערי אני חשובה לו.. אבל לא בגללי הוא הולך לטיפול , אלא בגלל שהנישואים חשובים לו 

וחשוב לו להשקיע בזה, לכן ב"ה זכיתי שירצה לטפל בעצמו...

וחשוב לי להדגיש שלא ישר זלזלתי .. אבל הכוחות והכאב עושים את שלהם...

הלוואי שלא ...

זה איך שאמרתם שגיאות הכתיב של הקוראת לעצמה 'חכמה'

התכוונתי לומר איני ,

כלומר זה פשוט כי החדירו לו לשכל שנישואים זה חשוב וצריך לעבוד קשה, אז זה מה שהוא עושה

ופחות קשור לאהבה לאשתו....

יותר מידי נתונים מזהים...

מעדיפה שלא

טוב נמאס לי לשכנע אנשים בקושי שלי...
תאמינו לי שלא חשבתי שקיימת מציאות שכזו... לפני
ואם גם אני הייתי קוראת את השרשור לפני הנישואין סביר להניח שהייתי חושבת שהאישה הזו לא בסדר לא יודעת לכבד את בעלה לא מעריכה וכו'... אבל כיום אני מבינה שיש דברים הכרחיים שהם אוכל נפש , כמו אוויר, מים - א' ב' - קריטי לנישואים תקינים.
 
כאן ישנם כישורי חיים, והנחות יסודת בסיסיות שחסרות,
אנשי מקצוע ניסו להגדיר את זה כבורות כדי לשלול תסמונות תקשורתיות גרועות...

אני לא רוצה שהוא יהיה חצי מפגר (וכואב לי כל - כך אני רוצה בעל ולא פרויקט אבל אם לא הייתי מתחילה לעמוד עליו חזק שילך לטפל כנראה שהיינו כבר לא יחד ממזמן אחד הדברים המעודדים שהוא באמת צעיר אז זה יתקדם ומתקדם השאלה עד שזה יקרה כמה זה יעלה לי) וזה בדיוק הבעיה אין לו תפיסת עולם בנויה נכון,  לא בפרשנות אלא במושגי יסוד וזה גורם לי צער וכאב רב...
ממש הצחיקו אותי כל היועצים האלו שכל הזמן יעצו לי על מישהו אחר שהוא לא בעלי (ולא מחוסר הכרות אלא מהתעלמות מהעובדות ולהציגן כתלויות מבט נטו) - ואז כשהגענו לקצה פתאום שמו קלפים אחרים על השולחן, והתייחסו לאמת שעולה מהדברים, דבר שהם ניסו לדחות כדי להראות רק את הטוב, וזהו. אבל זה לא עוזר לברוח מהמציאות...
כי גם מאחורי המקלדת וגם מחוץ לחדר הייעוץ
זה לא משנה איזה תפיסות עולם מחדירים
אם הופכים את המציאות למה שהיא לא, אז זה מגרש דמיוני לא אותו מגרש שאיתו אני נאלצת להתמודד בסופו של דבר.

כי באמת זה לא נכון ולא נעים להציג כאלה עובדות על בעל לפני אישתו...
אבל זו המציאות שאיתה אני מתמודדת ולא התבנית שאתם מנסים להכניס.

עלו כאן הרבה כיווני מחשבה, שאלות כלפי עצמי וסביבתי, חיזוקים ועצות
(קצת השתלחויות שברור לי שהגיעו כדי לעזור - למרות שהלוואי שבזה זה היה תלוי) 
מודה לכולם שהגבתם והתייחסתם...
הלוואי שהקב"ה יהיה בעזרתי כי אני אכן כאובה מאוד...

אשמח לשמוע עוד

(ל'אופטימיתת' תתפלאי לשמוע שהכדורים הם נטו כדי לחזק את מצב הרוח שלי - כדי לשמוח למרות, וזה מחרפן אותי כאילו רוצים לשים אותי על 'השתק' עד שהוא יעלה על דרך המלך, כי הסברתי להם שהתהליך שלו מתחיל פשוט לרוקן אותי מכוחות לבית ולילדים- וכן אני יכולה לשמוח למרות הנישואים אבל זה בתנאי שאני מתנתקת רגשית (מניסיון) ממנו ואז אפילו מגע קטן פשוט דוחה אותי זה או שאני פה או שלא ...)

אף אחד לא רוצה לומר שאין לך קושי אמיתי - וגם אף אחד לא יכול לומר. הרי לא מכירים.

העלו צדדים, שלעיתים יכולים להיות כשאשה כותב כמו שכתבת - במטרה, מתוך אמון בשכלך ושקול דעתך, שתבדקי אולי זה יכול להציג דברים באור שונה קצת.

כמובן גם יתכן, שאת פשוט, מאד צדיקה, ולוקחת עלייך מציאות שבאמת לא הכרת, ושהיא ממש כמו שאת חושבת עליה, ומתאמצת בכל כח להעלותה לטובה. יתכן. אבל חשוב להעלות גם אפשרות שיש חסר בהסתכלות, שלא הבחנת בו.

תשקלי ותראי.

בסופו של דבר, ברור שאת מרגישה ממש כאובה. וברור שמה שאפשר לעשות כדי להרגיש שמחה יותר, בגבולות הסביר ובלי "לנתק מגע" לחלוטין מהנישואין - יש לו הצדקה..

תצליחו. ישלח עזרכם מקדש.

יש דברים שקשה להבחין בהם ובמשמעויות שלהם לפני גיל 20 וקצת. גיל ההתבגרות מסתיים בפועל בגיל 24-25 ואלה שמתחתנים לפני פשוט מתבגרים כשהם נשואים. זה לא חריג שאנשים מגלים על עצמם דברים חדשים בזמן שהם הורים לתינוקות. 

אלא ניתחה אותו כאדם חסר הבנה בהרבה עניינים, חסרים יסודיים שלדעתה הם עוד מהעבר.

אמירות כאלה, לפעמים באות מהכרת אמת של המצב - וכבר ראינו גם שלפעמים באות  מגישה מוטעית כלפי הבעל.

יש מקום, וחשוב, להפנות את שימת הלב שזה יכול להיות כך.

היא תתבונן במצב - ותחליט מה מתאים אצלה.

לגבי דברייך - אכן חוסר מכנה משותף זה דבר גרוע מאד. דבר שממש צריך לעבוד עליו.

[ודווקא בגלל זה - צריך להיזהר בהיקש ממציאות למציאות. אדם נוטה לעיתים לקרוא את הסביבה לפי מה שאצלו]

אבל הניתוח של הבעל כמישהו כזה, ובצורה קיצונית, הוא דבר שיכול לפעמים להיות אמיתי - ופעמים רבות מגישה שגויה לחלוטין אל הזולת. לפעמים הגישה הזו אפילו "מייצרת" מצב.

לכן, חשוב להציג את הדברים - כדי שאשה ישרה תוכל לבדוק "מחדש" אם צריך, האם ניתוחה את  המצב אובייקטיבי, או שמא יש מקום לשיקול נוסף של השיפוט; או להתנהלות שתדגיש צדדים אחרים חיוביים שקיימים.

את התגובות שלך לאורך השרשור.

את מדייקת ומנתחת נכון.

ולפותחת השרשור-

למעלה, כששאלתי אותך מה מחזיק אותך שפויה בתוך המלחמות התמידיות שאת עוברת-

הצגת מצב של שיפור גדול ושל עלייה.

ממה שקראתי בהמשך השרשור נראה שגם העלייה הזאת עלתה לך בדמים, ועכשיו היא לא מספקת אותך.

עכשיו השאלה שלי היא כזאת:

נניח וכל הסיפור הזה היה קורה לאחותך. נניח והיית שומעת ממנה שבעלה לא מוכשר לחיים והיא מתוסכלת מאוד מרמת השיח שלו ואובדת עצות.

נניח והיא הייתה משתפת אותך לפרטי פרטים בסיפור, והסיפור שלה זהה בדיוק לסיפור שלך-

מה היית מציעה לה?

וכך כתבתי מקודם:

"וברור שמה שאפשר לעשות כדי להרגיש שמחה יותר, בגבולות הסביר ובלי "לנתק מגע" לחלוטין מהנישואין - יש לו הצדקה.."

הוידוי והקבלה לעתיד זה אחרי הכרת החטא והחרטה.

זה מה שאמרתי.

ובכל זאת אתה לפחות מנסה.

עצם זה שאתה לא עושה את זה שוב, זה עיקר התשובה.

החרטה לא צריכה להיות על פרטי החטא אלא על זה שהמרת צווי ה'.

גם אם אכלתי חזיר, היה לי טעים, הפסקתי ויש לי חשק לעוד, אני יכולה להביע חרטה שיש אדון לעולם, שקבע חוקים ואני בטיפשותי וחשקיי שעדיין קיימים המרתי את פיו.

אתה גם אמור להצטער

אבל בחרת אחרת

אולי עכשיו אפשר גם לבחור לשחרר את בקשת המחילה

ואולי בכלל להתמקד בבחירה ולא באמור

ויותר מכך, האם היה מפני שלהבנתך ייעקר משהו מן התורה?

אני בעוונות מניח שעשיתי דברים רבים מתיאבון, ומיעוט שבמיעוט מכעס ומהכעסה (למשל, אם משהו היה קשה באופן קיצוני בשבת, הגם שלא באמת נצרך, ועניין כזה הוא עבורי בנדיר, וודאי שלא נסעתי פתאום בשבת לבלות בחוף ים רחוק). גם אם פעם קמתי ממקום סעודה ולא בירכתי - אפילו יעבור הרהור שהיה זה בהתרסה כלפי מטבע שטבעו חכמינו מכוחם לתקן ולפסוק, ולא רק מתיאבון וגרגרנות זמן שלא היה זה נוח להתעכב ולהודות על שנותן לחם לכל בשר - אינני חושב שהגעתי לחשוב שאין כל ממש בציווי ובאורח החיים (ובטור אורח חיים).

אני אישית חושב, בצניעות רבה, שאם כל המניעים לקשיות העורף או הנפש הם לתיאבון ואפילו להכעיס, אך לא מפני שעוקרים את שורש ומקור אמונתנו הפנימית, האוהבת, הנכזבת לעתים, אך שלעולם לא תינטש, זוהי - באיזה אופן חסידי ברדיטשובי - סנגוריא גדולה ונקודת אור בחושך. כי בכלל להיות יהודי שעוד מתחבט בזה, שנפשו כועסת אך לא נפרדת ואולי עם כל זה שוקקת, הרי זה בכלל סגולת ישראל וחלק ממעל, גריעותא ומעליותא משמשים בעירבוביא, ועדיין מכל זאת מתגדל ומתקדש שמיה רבא.

מה אתה מבקש מאיתנו לרחם עליך.

תפנים שיש מלך לעולם.

הרב יעקב חזן ז"ל:

אבל מצטער על כך שאתה לא מצטער, וגם זה יקר מאוד בעיני האלוקים לכאורה

אין פה תשובה.

בעצם אתה מצטער על כך שאלוקים שולט בעולם.

והחליט לאסור דברים מסויימים.

זה "אני מצטער שאני לא קובע מה מותר ומה אסור.

אלא אתה מלך העולם."

מה הקטע דקה לפני שממליכים את הקב"ה

ומבהירים שאנחנו נאמנים לדרך שלו.

גם אם קשה. וגם אם לא תמיד מצליחים.

להביע דעות הפוכות.

עדיף על כלום

אני לעולם לא אצטער על חטאים.

איפה כל מה שלמדנו על חרטה?? וידוי?? וקבלה לעתיד??

עזוב את זה שהוא מפרסם שעבר על רצון ה'

הפוך בדיוק. צריך להתבייש.

וגם אם עושים עבירה. לא להראות את זה לכולם.

ולא לפרסם. גם אם קיים יצר הרע שלא יכול לכבוש אותו.

אמר ר' עילאי הזקן:

ילבש שחורים ויתעטף שחורים.

לילך למקום שאין מכירים אותו.

ואל יחלל שם שמים.

📚 עין יעקב — 3/9/2026

ּא בַּעֲבוֹדַת כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת הוּא דִּכְתִיב. דְּאָמַר מַר: חֲמוּרָה עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת, שֶׁכָּל הַכּוֹפֵר בָּהּ, כְּמוֹדֶה בְּכָל הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ. עוּלָא אָמַר: כִּדְרַב הוּנָא, דְּאָמַר רַב הוּנָא: כֵּיוָן שֶׁעָבַר אָדָם עֲבֵרָה וְשָׁנָה בָּהּ, הֻתְּרָה לוֹ. 'הֻתְּרָה לוֹ', סַלְקָא דַּעְתָּךְ? אֶלָּא נַעֲשֵׂית לוֹ כְּהֶתֵּר. אָמַר רַבִּי אַבָּהוּ מִשּׁוּם רַבִּי חֲנִינָא: נוֹחַ לוֹ לְאָדָם שֶׁיַּעֲבֹר עֲבֵרָה בַּסֵּתֶר וְאַל יִתְחַלֵּל שֵׁם שָׁמַיִם [בְּפַרְהֶסְיָא, שֶׁנֶּאֱמַר: (שם כ) "וְאַתֶּם בֵּית יִשְׂרָאֵל, כֹּה אָמַר ה' אֱלֹהִים: אִישׁ גִּלּוּלָיו לְכוּ עֲבֹדוּ, [וְאַחַר] אִם אֵינְכֶם שֹׁמְעִים אֵלָי וְאֶת שֵׁם קָדְשִׁי לֹא תְחַלְּלוּ". אָמַר רַבִּי אִלָעִאי הַזָּקֵן: אִם רוֹאֶה אָדָם שֶׁיִּצְרוֹ מִתְגַּבֵּר עָלָיו, יֵלֵךְ לְמָקוֹם שֶׁאֵין מַכִּירִין אוֹתוֹ וְיִלְבַּשׁ שְׁחוֹרִים וְיִתְכַּסֶּה שְׁחוֹרִים, וְיַעֲשֶׂה כְּמוֹ שֶׁלִּבּוֹ חָפֵץ, וְאַל יְחַלֵּל שֵׁם שָׁמַיִם בְּפַרְהֶסְיָא. אֵינִי? וְהָתַּנְיָא: כָּל שֶׁלֹּא חָס עַל כְּבוֹד קוֹנוֹ, רָאוּי לוֹ שֶׁלֹּא בָּא לָעוֹלָם, מָה הִיא? רַבָּה אוֹמֵר: זֶה הַמִּסְתַּכֵּל בַּקֶּשֶׁת. רַב יוֹסֵף אוֹמֵר: זֶה הָעוֹבֵר עֲבֵרָה בַּסֵּתֶר. לָא קַשְׁיָא, הָא, דְּמָצִי כַּיִיף לְיִצְרֵיהּ, וְהָא, דְּלָא מָצִי כַּיִיף לְיִצְרֵיהּ]. כז תְּנָן הָתָם: אֵין מַקִּיפִין בְּחִלּוּל הַשֵּׁם, אֶחָד שׁוֹגֵג וְאֶחָד מֵזִיד. מַאי 'אֵין מַקִּיפִין'? אָמַר מַר זוּטְרָא: שֶׁאֵין עוֹשִׂין כְּחֶנְוָנִי. (המקיף) אָמַר מַר בְּרֵיהּ דְּרַבִינָא: לוֹמַר, שֶׁאִם הָיְתָה שְׁקוּלָה, מַכְרַעַת. כח תָּנוּ רַבָּנָן: לְעוֹלָם יִרְאֶה אָדָם עַצְמוֹ, כְּאִלּוּ חֶצְיוֹ חַיָּב וְחֶצְיוֹ זַכַּאי, עָשָׂה מִצְוָה אַחַת, אַשְׁרָיו שֶׁהִכְרִיעַ עַצְמוֹ לְכַף זְכוּת. עָבַר עֲבֵרָה אַחַת, אוֹי לוֹ שֶׁהִכְרִיעַ אֶת עַצְמוֹ לְכַף חוֹבָה, שֶׁנֶּאֱמַר: (קהלת ט':י"ח) "וְחוֹטֶא אֶחָד יְאַבֵּד טוֹבָה הַרְבֵּה", בִּשְׁבִיל חֵטְא יְחִידִי שֶׁחָטָא, אָבַד מִמֶּנּוּ טוֹבוֹת הַרְבֵּה. רַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: לְפִי שֶׁהָעוֹלָם נִדּוֹן אַחַר רֻבּוֹ, וְהַיָּחִיד נִדּוֹן אַחַר רֻבּוֹ, עָשָׂה מִצְוָה אַחַת, אַשְׁרָיו שֶׁהִכְרִיעַ אֶת עַצְמוֹ וְאֶת כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ לְכַף זְכוּת. עָבַר עֲבֵרָה אַחַת, אוֹי לוֹ, שֶׁהִכְרִיעַ אֶת עַצְמוֹ וְאֶת כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ לְכַף חוֹבָה, שֶׁנֶּאֱמַר:

ולא מצליח מספיק להצטער עליהן למרות שהיה רוצה, ומרוב שהוא מצטער על כך שהוא לא מצליח להצטער, הוא משתף על כך בפורום.

אם נמשיך במלחמת הציטוטים 🙂, אצטט את דברי ר' נחמן הידועים, על כך שצריך להסתכל על הנקודות הטובות, ודרך שם הרוע ייעלם.

לענ"ד זאת דרך יותר יעילה כיום.

מה יעזור 100 פורומים תומכים.

הרי ידוע "אין עצה ואין חכמה ואין תבונה לנגד ה'"

תקשיב קצת.

אם אני לא אמחה ואצווח ככרוכיא

הרי להגיד אוו כמה חמוד מישהו שלא מעוניין לעשות תשובה כראוי בלב שלם, ויום אחרי זה לבוא לקב"ה ולאחל לו "שיבואו כולם לעשות רצונך בלבב שלם' זו צביעות,

ואמר הכותב שיחי' בפתח השירשור

שאינו אוהב את הצביעות

על כך שאינו מצטער כאמור.

מצטער, על כך שיודע, שאיננו מצטער כראוי.

וכל רצונו הכמוס והגלוי.

להיות בקשר טוטאלי עם ה'

בלב שלם.

איך אינו יכול.

רגע רגע רגע.

מה זה אני רודף אחר חוקיך מחד.

שו הדא מחד. רודף וזהו.

מחד ומאידך.

יש פה תפיסה מוזרה להאדיר ולתת מקום לחולשה,רדיפת חוקיך מחד, ותשוקות זרות (שבטעות מתפרשות כשתשוקה עצמית) מאידך, בראש כל חוצות.

השיר הזה הוא לפי עניות דעתי.

בעייתי. איך בן אדם מכריז בפומבי שמאידך. אין מאידך.

רודף אחר חוקיך מחד ומאידך.

ובד בבד מתגנבת חולשה שאני מצטער עליה עד עמקי נשמתי.

לא באותו לבל של רצון. לא מכריז עליה בקול היא המאידך הזה.

במאידך מתביישים ומסתירים.

השיר מקומם.

אז אתה לא רודף אחר חוקיך.

זה הופך את הרודף אחר חוקיך על רמת הדקלום. ובתכלס אני עושה מה שבא לי.

ועל השיר הזה.

על הצביעות שבו היה צורך לצוררי הצביעות, להתקומם.

שו הדא שיהודי אומר לקב"ה לעיני כל העדה מאידך.

אפשר גם עוף או הודו טחון, הודו לדעתי הכי טעים והכי בריא.

מטחון אפשר להכין אין סוף אפשרויות.

אפשר להכין עיסה אחת גדולה, להקפיא במנות קטנות, וכל פעם להכין מזה משהו אחר. או להקפיא מוכן, זה בד"כ מעולה.

אפשר מאותה עיסה להכין עראיס, קציצות מטוגנות, שיפודונים, קציצות ברוטב, מוסקה, לזניה בשרית, פיצה בשרית, לחמעג'ון / פוקאצ'ה בשרית, ובטח עוד כמה אפשרויות ששכחתי.

לעיסה אפשר להוסיף ירקות או לחם שיגדילו את הכמות (בעיקר משיקול כלכלי. למרות שלדעתי פרגיות הרבה יותר יקר).

אפשר להכין קציצות, ולמחרת לבשל את אותן קציצות בתוך רוטב. עונה לדרישות שלך?

המעולות -ממש טעימות וללא חומרים משמרים של קטניות שנקראות "שטראוס בקופסה" -זה לא קפוא אלא בא מוכן לאכילה בטמפרטורת החדר, כך שאפשר להוסיף לאורז (לדוגמא -עדשים ואורז כמו במג'דרה), לקוסקוס (לדוגמא- חומוס במרק של קוסקוס) ואז זה גם חלבון מלא ,מכיוון שקטניות+דגן =חלבון מלא.

אני הרבה פעמים פשוט מערבבת את הקטניות עם סלט וטחינה וזה מעולה.

פרגית במחבת

חזה עוף במחבת

שניצל

קציצות בקר

קציצות הודו

לכל אחד המקציצות אפשר לעשות כמה סוגי רטבים ואז יש ממש גיוון

נקניקיות ביתיות (אשתי מכינה ויוצא מדהים)

המבורגר מבשר טחון

קבב מבשר טחון

צלי בשר

זה בגזרת הבשרי

אפשר גם דגים

דג מטוגן

דג ברוטב

דג בתנור

סלמון

קציצות דג

טונה

קציצות טונה

ואפשר לקבל חלבון גם מקטניות

מגדרה

חומוס ביתי

קוסקוס עם חומוס

מרק אפונה

מרק שעועית

גם במוצרי חלב יש חלבון.

זה מה שעלה לי לראש כרגע.

מניח שיש עוד הרבה מאוד דברים

ככה שיש מבחר

רוב הדברים שרשמתי בבשר עוברים הקפאה בסדר גמור (גם שניצל. לא חוזר להיות קריספי אבל בסדר גמור)

השאר זה דברים שאפשר להכין יום-יומיים לפני וישמרו במקרר

מאד קל לבשל ומאד טעים.

פשוט מניחים שם חזה עוף/פרגית/ סטייק/דג עם קצת תבלינים וזה מוכן די מהר.

לא מדדתי בדיוק כמה זמן אבל נניח תגריל על עצמה גבוהה אולי עשר דק? בערך? זה עד שהוא מתחמם ואתה יכול לשים אוכל בפנים.

כשאתה מכניס, לוקח כמה דק' עד שמוכן תלוי מה הכנסת:

נניח פילה חזה עוף, 6 דק', אם היה קפוא אז אולי 8 דק', המבורגר קפוא קבבים קפואים עשר דק', כנפיים קפואות שכבר תיבלנו מראש אני אוהבת לשים לאיזה רבע שעה ויותר אבל מוכן כבר אחרי 13 דק' בערך.

דג מושט קפוא עם תבלינים, ברוקולי ושעועית, סביב 12-13 דק' למיטב זיכרוני

תודה

הרבה יותר טוב מהנינגה לדעתי ( יש לי את שניהם)

להכין לבישול או טיגון, ולהקפיא, כשמכינים זה בדיוק כמו טרי.

(קציצות/שניצלים/פרגיות מתובלות/כדורי פלאפל/ דגים וכו')

חזה עוף בסוגים שונים של רטבים (אם תרצי אפרט) ולהקפיא בצורה שטוחה בשקיות זיפלוק

בלילה של בשר או עוף טחון- כשמוסיפים לחמניה סחוטה תפוא, בצל, קישוא הביצים זה יכול כמעט להכפיל את נפח מוזיל משמעותית את המסה. ואפשר להכין מזה המון דברים.

פרגיות- לתבל ולהקפיא עם תיבול ואז רק להפשיר ולטגן או בנינג'ה/תנור.

מגוון סוגי קטניות ברורות מושרות

אפשר גם פשטידות שזה אחלה.

הטיפ הכי חשוב שלי- אם הוא ה"בעייתי" ושאר המשפחה אוכלת מגוון יותר - לקנות טרי ולהקפיא במנות קטנות (נגיד כל שקית זיפלוק עם 2 פרגיות)

פרגיות אפשר לתבל לפני ההקפאה (ואז זה להוציא שיפשיר ו2 דק מכל צד על המחבת וביי)

דגים- מפשירים יחסית מהר, תיבול בקטנה ולתנור (גם קצר). נגיד סלמון, פילה מושט/דג לבן אחר וכו.

קטניות- אפשר להקפיא מבושלות או מונבטות.

חזה עוף- כמו פרגיות. בנוסף אפשר לתבל ולעטוף בפירורי לחם, ובמקום לטגן - לעטוף אחד אחד ולהקפיא. יש מקומות שמוכרים ככה מראש (יקר)

אם זה רק הוא אוכל את החלבונים היקרים יותר, ואתם אורזים בנפרד להקפאה, זה הרבה פחות מורגש כלכלית.

וכן כמובן חיפוש ממוקד באלי אקספרס

אם תכתוב לי את מה שאתה מחפש. אנסה לחפש גם כן.

מה החלק המקורי? ננסה לעזור לך למצוא.

חפש בגוגל. חלקם גם עובדים עם יצרנים ויכולים לייצר לך בהתאמה אישית.

אם זה ברגי גלגלים. אין יותר מדי מה להתבלבל. בכל חנות חלפים לרכב יש. עולים כ10-20 שח לאחד

אם זה מכסה. תזמין מחו"ל. יש יותר מבחר ולא צריך לכתת רגליים בין חנויות כדי למצוא משהו שאתה אוהב

גם לנקיון באופן כללי.

לשמוע פרטים נוספים. תודה!

ספות, מזרונים, בגדים שצריכים ניקוי יבש ושלל שימושים שאיני זוכר כרגע.

אחלה מכשיר. מרוצה.

אגב לרובה יש תכשיר של חברת sag. לא זול אבל זה פשוט לשפוך ולשפשף עם מטאטא. קניתי וטרם ניסיתי אבל ההמלצות טובות

ניסיתי את סאג . לא עובד כמו בפרסומת אולי אנסה שוב יש לי בבית. תודה

ותספרי איך הוא עובד ומה התוצאה.

האם שווה את המחיר