אני ואשתי יכולים להזדהות עם חלק מהדברים. אשתי יותר עם הרישא ואני יותר עם סיפא 

בשורה התחתונה זה לא קל. גם לי ולאשתי עוברות מחשבות שאלמלא הקשר בינינו היינו נושמים לרווחה. האהבה קיימת אבל פצועה. אנחנו מתגברים כי יש לנו אחריות ומחוייבות למשפחה ולילדים הקטנים שלנו. אנחנו לא יכולים לתת לחולשות להפיל אותנו. האתגרים של הזוגיות הובילו אותי לטיפול תרופתי כדי שאוכל לתפקד בשמחה ואני שותה את הכדורים האלה ברצון רב. אין לדעת אם לא הייתי נזקק להם אילו הייתי מוותר על הנישואין. בינתיים אני מקווה שהפערים יצטמצמו וגם אם לא, אז צריך קצת סבלנות עד שאפשר יהיה לחשב מסלול מחדש.

ועוד משהו: אולי אשתי יכולה להזדהות עם חלק מהדברים שכתבת אבל ברור שאם היא הייתה מרגישה בדיוק כמוך, זה היה אבוד לשנינו. זה פער מהותי שלא מאפשר כימיה זוגית. 

אז חיפשתי גבר עדין וצנוע

ואני לא כל כך מוצלחת אבל בהרבה תחומים כן.

ובטוח לא כמו הרדידות שלו בהרבה דברים.

כנראה שהייתי הרבה נאיבית ולא התכוננתי לחיפוש בן זוג בצורה מושכלת וחכמה אחרי הכל...

כאילו משהוא סינוור אותי אז ממנו....

כשאת חיה עם תחושה קבועה שהתחתנת נאיבית מידי ומסונוורת עם אדם שבדיעבד לא מתאים לך ולא היית בוחרת בו בצורה מושכלת, זה פשוט חוסם אותך רגשית בפני בעלך. ככה אי אפשר להתקדם. 

זה עלה בטיפולים הזוגיים שלכם? בעלך מודע לזה? ניסיתם למצוא מוצא להרגשה שלך?

חבל על המאמץ והזמן שלך. תשקיעי אנרגיות בהעצמה אישית ותמצאי לך אפיקים נוספים לסיפוק והגשמה.

ממליצה מאד על קאוצ'ינג בשיטת העבודה של ביירון קייטי, השיטה תעזור לך להתמודד עם המצב והמציאות שלא ניתנת לשינוי.

בלי קשר למה את עושה עם הנישואין, את חייבת למצוא לעצמך משהו אחר שיספק אותך ויעשה לך אושר. זה יכול להיות משהו עם הילדים וזה יכול להיות חוג בערב.

את אומרת שאת רוצה את הבית, אבל לא ברור למה את רוצה את בעלך..

את נלחמת בעבר, נלחמת בהווה וגם עתידה להילחם בעתיד. אם אין שום דבר שאת מקבלת מבעלך במובן הנפשי\האינטלקטואלי- למה את עוד שם? מה ייתן לך את הכוח להילחם?

אולי את מקבלת סיפוק מעצם זה שאת יותר ממנו בכ"כ הרבה תחומים? אולי זה לבד כבר מעצים אותך? את חייבת לברר את זה עם עצמך.

את חיה בתסכול פנימי מצטבר וכלשונך "שאיבת דלק איטית". נשמע כמו משהו שעלול להיגמר בדיכאון. נראה שגם למדת לחיות לבד את עצמך ולעשות הפרדות בינך לבינו כדי להישאר שפויה.

ברגע שתביני שהדלת תמיד פתוחה לצאת החוצה ושאת לא חייבת להילחם-

אז תביני למה את כן רוצה להילחם, כי עובדה שאת עדיין עושה זאת.

ואם את יודעת מה משאיר אותך בפנים- זה נותן אוויר.

אבל הבעיה פה היא עמוקה כי את לא רוצה רק אוויר בשביל להמשיך לסבול, את רוצה סיפוק רגשי ומנטלי.

וזה, לדעתי, מקור התסכול הכי עמוק בתוך כל מה שתיארת.

שאת כ"כ רחוקה מהסיפוק הזה.. מרחק הארץ מהרקיע השביעי.

ואת גם לא מצליחה להשלים עם זה וכך יוצא שאת סובלת באופן תמידי.

האם את מוכנה לצפות ל'פירורי רגש' מבעלך, וגם זאת לאחר עבודה עצמית שלו?

האם תוכלי להמשיך להאמין ולקוות ולעבור בינתיים גם מפחי נפש לא קלים?

האם תוכלי לוותר על ההנאה מהבעל ולהנות רק עם חברות וכו' כדי להשאיר את מערכת הנישואין?

אלו שאלות נוקבות ועגומות, אבל הן אמיתיות, כיוון שהן מתואמות עם המצב שלך.

המצב שלך הוא מאוד לא קל, ואין טעם שתחיי באשליה שיבוא איזה יועץ\פסיכוולוג\מטפל שבהופס אחד יגרום לו להיות האיש המבין והמתוחכם שרצית. 

את צריכה לשאול את עצמך אם את מוכנה להתמודדות גם כשהמצב הוא ככה. גם אם לא יהיה שינוי. לשאול את עצמך אם את אוהבת אותו ככה. אם יש משהו שאת מצליחה להעריך אצלו. אם יש משהו ששווה להישאר בגללו.

אולי תלכי ליועץ אישי כדי להבין אם כדאי לך להישאר או מה כדאי לך לעשות ברמה היום-יומית..

בכל מקרה- בהצלחה. מצב בהחלט לא פשוט..

דבר ראשון הסיפוק שלי ממנו זה כמובן לא שאני יותר ממנו בהרבה תחומים , אני ממש לא תחרותית והייתי מאושרת פי מליארד לו הוא היה אף יותר! ופרטנר אמתי לתחומים אלו ....

העניין הוא שהוא היה ממש צעיר כשהתחתנו ומאז ועד היום הוא פשוט התקדם מהקצה אל הקצה - אבל יחסית למה שהיה ...., כך שמצד אחד זה נותן לי הרבה כח שאנחנו מתקדמים .....

אנחנו מצליחים לנהל שיחות , להבין יותר אחד את השני רכשנו הרבה כלים שמפתחים אותנו הן בתחום האישי והן בתחום הזוגי, אני רואה אותו מנסה לעשות הרבה כדי שאשמח לחזק ולעודד , 

למשל אנחנו נורא נהנים לצאת יחד זה בערך התחום היחיד שמספק אותי כמו שהוא אז אנחנו עושים את זה הרבה 

אבל בסופו של דבר אנחנו עדין באוברדראפט רגשי...

כך שעניין פירורי הרגש הרבה יותר טוב מבעבר ...  (והם יותר מפירור) אבל זה יחסית אליו. יחסית לנורמה ולצריכים שלי זה קצת רחוק.

וב"ה יש לי הרבה חברות וזה נורא נחמד ובונה ומפתח באמת! ואולי אני צריכה לעשות את זה יותר...

אבל בסוף אני ורצה שבעלי הוא זה שיבין אותי וזה מתסכל שאת אומרת משהוא חכם ואין אף אחד שקולט את הקניצ'

שאת שופעת כישרונות בהרבה תחומים ומהללים אותך מפה ומשם ורק בבית פנימה זה כל כך לא מוכל 

ואז כשאני מלמדת אותו להכיר בכך , זה איטי . וזה אחרי שאני 'מיחצנת' (דבר שמעולם לא עשיתי וזה לא אני) את עצמי בשבילו כדי שהוא יבין את זה ..., ורק שמשהוא אומר לו הוא מתחיל להכיר בכך ולשים לב!

וזה העניין בסופו של דבר,

שאני רואה התקדמות אבל ברוב שאני חסרת אנרגיה אני כבר לא יכולה לשמוח בזה כי אני מרוקנת ... 

וזה לא שיועץ סתם אשלה אותנו כי באמת יש פה בניה , יותר אישיותית מאשר אינטלקטואל

אבל השאלה היא אם המגמה תמשיך המגמה של ההתקדמות של בנית האישיות שלו, האם זה יספיק לי ...

יש דברים שאני מבינה שאצטרך לוותר,

אבל זה בדיוק הבעיה השאלה היא אם הצליח לחיות ולשמוח עם זה ...וגם כל הענין שיש לי כזה כאב לב מזה זה רק בגלל שאנחנו מאוד קשורים (כמה שזה נשמע מוזר אחרי כל התיאור כן) והוא יודע כבר לדקלם את כל מה שאמרתי פה , אבל אם אני מתרחקת ומתנתק רגשית ממנו אז אולי זה מביא לי אוורור רגשי אבל בד בבד אני נרתעת מכל רמת קשר. וזה יוצר נתק וממש דחיה...

כידוע התנאי לגירושין הוא שמוטב להיות לבד מאשר עם הנוכחי כי אין הבטחה למציאה טובה יותר בחוץ.

מאמינה שיש לך מספיק סיבות לשמוח בחיים גם בלי שהוא יספק אותן?

תוכלי למצוא תחליפים טובים יותר לזוגיות איתו?

יש לך אפיקים טובים יותר לנתב את הרצון שלך לנתינה באהבה? 

תוכלי להסתדר היטב עם הילדים? 

תרגישי יותר משוחררת ופנויה נפשית?

אם התשובות הן "כן" אז יש לך חומר למחשבה איך להמשיך מכאן.

כתוב "וחי בהם". חז"ל ודאי לא התכוונו לכפייה של נישואים מחרדה גדולה. גם זה דרדור מסוכן. אדם חזק יודע שהוא נשוי באושר בזכות הבחירה העצמאית עם השליטה על החיים שלו. הוא לא כלוא ולא פוחד לבחון אפשרויות אחרות. 

אני חושב שהאמירה, "אני שופעת כשרונות.. מהללים.. רק בבית זה לא מוכל", היא בעייתית.

יש לך ציפיה שהבעל יגיד לך כמה את מוכשרת וחכמה. לדעתי, כדאי לרדת מזה.

זה צורך שלך  זה לא כאילו הדבר ה"נורמלי" שקורה בכל בית. את קצת באשליות בנושא הזה לדעתי.

את "מלמדת אותו להכיר בכך"... תשמחי שיש לך בעל עדין כזה. מישהו אחר, "חכם" יותר, כבר היה עלול להגיד לך על זה כמה דברים לא הכי נעימים...

את אומרת, רק כשאני מיחצנת - ומדגישה "זה לא אני".. זה לא כ"כ ברור, לכאורה. זה לא את, היכן שאת חשה שמתייחסים אלייך כך. אבל הנה, מישהו שלא אומר לך כמה את חכמה - וישר את דואגת ש"יבין" את זה. יש בכך משהו של יחצנו"ת במהות. את כאילו "חייבת" את הפידבק של זה.. 

עדיף לבטוח במה שה' נתן לך, לא להזדקק לאישורים הללו - ולהמקד יותר במה שבונה ביניכם. ביחס הנעים. 

אם ירגיש פחות מבוקר, ואת שימת הלב למשהו שנון שאמרת, תפני מתוך חיוך, יש יותר סיכוי שיקרה כאן משהו טוב.

מוכרח לומר, שבלי קשר לשאלה אם יש בו איזה חסר אובייקטיבי - הנכונות שלו לשמוע דברים כאלה, לדעת "לדקלם אותם בע"פ", ולהמשיך לחיות איתך, מעוררות התפעלות מאישיותו ומידותיו.

אכן זה שהוא ממשיך לשמוע ולדקלם... זה רק בגלל שהוא אינו מבין את המשמעויות ...

אם הוא היה מבין הוא היה נפגע וכו'...

חוסר הבנה זה לא צדיקות יש דברים שאם אתה מבין את המשמעות ולא נפגע זה צדיקות אבל אם אומרים לך X ואתה מבין Y זה לא בדיוק חכמה לדלקם וזו הבעיה. וזה חלק מהתסכול

ובקשר לצורך בהכרה אני לא צריכה שיגיד לי את זה כל יום בכלל לא , אלא שהוא לא מכיר בזה מחוסר הבנה - וכשמישהו חיצוני מפנה את תשומת ליבו לעניין הוא ישר מקבל את זה כעובדה ואומר לי "אמרו לי שאת ממש טובה בזה" וזהו מעכשיו אני טובה בזה והוא מתחיל להבין שאני טובה בזה איפה כל השנים שהייתי טובה בזה וראית הוכחה כל יום ולא ידעת להכיר בזה ופתאום משהוא חיצוני שאת מעריך אומר לך אז זה נולד בי, זה כואב נמאס להיות מוערכת בעיניים של בעלי ע"י ערכה של אחרים!

(וזה בדברים פשוטים שכל אחד אם טיפה חשיבה יכול להסיק ולהגדיר לעצמו)

דברים פשוטים וברורים שהוא פשוט לא מצליח לראות לבד...

נראה כאילו מדובר במישהו שהוא בערך מפגר מושלם.

אנחנו לא מכירים את האדם, ולא יכולים להגיד משהו מוחלט. אבל כדאי לדעת שזה לא לגמרי ברור.

לפעמים זו דרך של התגוננות. את מעמידה אותו במצב שאדם באופן נורמלי לא היה מוכן לסבול, יתכן שזו דרך ההתגוננות שלו. מדחיק כאילו אינו מבין כלום ממה שהוא "מדקלם". יתכן שבעצם את זו שאינך מבינה מה את עושה לו בכך, ובעקיפין גם לך. לא אומר מוחלט - אבל תביאי בחשבון.

ומה שאת אומרת בהמשך, רק מחדד מה שכתבתי בהודעה הקודמת, לכאורה. הצורך הזה, שיכיר שאת "טובה בזה" - כשמדובר באדם שלפי עדותך הוא בכללי עדין, כלומר מעריך אותך ואוהב אותך - הוא צורך ש"צריך עיון".

להערכתי, לא מעט נשים מסתפקות בכך שרואות שבעליהן מעריכים ואוהבים אותן, ולא מחפשות הכרה מפורשת בכשרונות ייחודיים בדווקא..  ועוד יותר, גם לא מעט גברים, אינם רואים צורך "להגדיר" לעצמם בדיוק במה האשה שלהם טובה. אם יישאלו - יגרדו בראש, ויתחילו לתמלל את מה שינסו להגדיר באותו רגע במחשבה.. אפילו שהם מכירים כבר המון זמן, ובאמת "יודעים". אין להם את הצורך הזה. יתכן שיאמרו מידי פעם, כשנתקלים במשהו, "כמה את טובה", "וואו..חכמה".. יותר יביעו פידבק על דברים מקומיים: הערכה על השקעה בלהכין ארוחה טובה.. ובעיקר - עידוד והקשבה ותמיכה בשעת הצורך. האזנה והשתתפות.

ואולי כשהוא אומר לך: אמרו לי שאת טובה בזה.. הוא סתם רוצה לשבח אותך? לעשות לך טוב? ואת, במקום לקבל את זה כך - ישר חושבת, "מה, לא ראית את זה לבד כל השנים"?....

כמעט כל אדם, שרוצה לשמח את אשתו, אם מישהו יגיד לו, למשל: "אשתך מבינה ישר הכל מתוך פרט אחד".. יבוא הביתה ויגיד לה בחיוך: ההוא אמר שאת... ואם האשה תחשוב: אה, רק בגלל שהוא אמר אתה אומר את זה?.. אז יש לה בעיה. 

לא אומר שאצלכם זה כך, אולי הוא באמת עם "סתימות חריגה", אלא שאני מסופק בזה. וגם מסופק אם התייחסות אחרת לא היתה מביאה להרגשה טובה יותר. 

בכללי, הדרך לכתחילה במצב כזה, היתה שתאמרי לו מפורש: חשוב לי שתגיד לי דברים טובים שאתה רואה בי מידי פעם. זה עושה לי הרגשה טובה, ביטחון. אז אם לא איפכת לך מידי פעם להתבונן בדברים טובים שבי ולומר - ממש אשמח....

אבל זה לא במצב הנוכחי. כי כעת - גם אם היה מסוגל לכך - הוא "שפוט". מנסה לרַצות אותך, העיקר לומר מה שחושב שתרצי לשמוע.

אם העניינים יירגעו - תוכלי לנסות. מי יודע? אולי יתברר דווקא שבלי לחץ. הוא בהחלט מסוגל לקבל את ה"הזמנה" הזו, להתבונן מידי פעם, לשבח. אבל זה יכול להיות, אפילו כנסיון, רק אם יבוא מתוך בקשה שלך ולא מתוך שאת בוחנת אותו..

פעם להגיד לו תתבונן ותגיד וכו'.. היו מילים שהיו הולכות לפח כי הוא לא הבין מה זה באמת אומר

אני יודעת שזה נשמע חצי מפגר

הבעיה שכל חוסר התקשורת הזו וההבנה מגיע מחסמים ומחוסר התפתחות, ובחלקים באישיות ובחיים ששם כן הייתה לו יותר דינמיקה עם אנשים מחוץ למסגרת המשפחתית אז הוא נפתח וכבר הבין איך הולכים הדברים

העניין שזה היה יותר בלימוד פחות בלחיות את החיים ותורת הנפש

היום אני כבר אומרת לו משפטים כאלה ... והוא כבר יודע לקחת בהם חלק...

(וכמו שכתבתי למעלה - זה לא שהוא פתאום אמר לי שאני טובה אלא שהוא ממש התחיל לבקש את התייחסות שלי בעיניים האלו , והתחיל להתחשב בתובנות שלי בעניינים האלו זה היה יותר כמו 'פוקח עיוורם' מאשר 'פותח אילמים')

את חוזרת על "הוא לא הבין" וכו'.

ואני העליתי ספק, את באמת מבינה מה הוא "הבין" ומה לא.

את מדברת כאילו את נמצאת בעומק נפשו, "חסמים וחוסר התפתחות".. אינני יודע. אני מאד מסופק אם את יודעת, למרות שדיברת עם אנשים שיש להם תעודות..

את מדבר עליו כמו איזה "אובייקט לטפולך", כמו על מישהו חצי מפגר - ואני מסופק מאד, אם את לא טועה בכך. אם את לא עושה בכך עוול, לו - וממילא גם לעצמך.

זה שהוא מתחיל לבקש התייחסות שלך ולהתחשב בתובנות שלך - זה כמובן יפה. זה שאת בעצם מנסה "לאלף" אותו, ושימדוד את עצמו לפי כמה הוא מעריך אותך - זו בעיה רצינית.

מה שנראה בינתיים, זה שהוא הולך ומכבד אותך יותר - ואת לא מכבדת אותו בכלום, מצד האמת, מבפנים.

תיזהרי שלא יימאס לו יום אחד.... הוא אדם, לא "פרוייקט". בשביל לקדם בדברים שחשובים עבורך - את צריכה קודם כל לכבד ולהעריך במה שטוב בו, ולא לראות כאילו יש פה תמונה חד סטרית של אשה שאמורה לעצב-מחדש את בעלה.

כנ"ל, כל כתיבה פה היא חלקית, כי אנחנו לא מכירים את הנפשות הפועלות ממש. אבל כדאי אולי לחשוב על הדברים.

גם אני מרגישה שלבעלי יש קשיי הבנה שאולי קשור גם לאינטיליגנציה נמוכה.

הרבה פעמים אני מתפלאת ולא מבינה איך הוא מסתדר בכולל ואוהב את הלימוד ומצליח להבין..

ואני העליתי את זה פעם והרבה אמרו לי כמו שכתבת "מי אמר שאת יותר באמת?" ו"אל תתגאי עליו" ועוד כל מיני.

לא שאני מזלזלת באף תגובה אבל מי שלא חווה את זה לא יכול להבין שזה ממש לא נובע מגאווה אלא מהמציאות עצמה.

אני יכולה לספר לו דברים ואני לא זוכה לאף תגובה. פשוט הקשבה ואולי המהום או מילה או שתיים.

וכשאני שמה לב לזה זה מעצבן אותי כי כמה הייתי רוצה שיהיה לי בעל שמייעץ, מנתח איתי ביחד את המצב, נותן ביטוי לרגשות שלי, מנחם אותי בדרך כלשהי אבל כלום. שתיקה ודממה. ואיכשהו התרגלתי לזה.

גם ברמת ההבנה- אני יכולה להגיד לו דברים הכי פשוטים והוא לא יבין עד שאני אתן עוד הסבר וזה מביא לי עצבים כאילו -בן אדם, כמה אתה יכול לא להבין? כמה טיפש אתה?

אני יודעת שכמו אז יהיה קשה להרבה אנשים לקרוא את זה אבל כמו שאמרתי, עד שלא חווים את זה לא מבינים את התסכול אז נא לא לשפוט.

לעניות דעתי, לא כדאי להתחיל עם כדורים. אמרת שיש לך את השמחת חיים הפנימית הזאת את רק צריכה להוציא אותה מהכוח אל הפועל. את יכולה ללכת לסדנאות קאצ'ינג, הסתכלות חיובית בדגש על זוגיות אבל שמשלבת תהליך נפשי חיובי- יש דברים שמש משפיעים על הנפש לטובה.

להתייעץ(אפילו בתשלום) עם דמות רבנית שיש לה הבנה בענייני הנפש ויודעת איך להכיל אנשים (לא לזלזל בבעיות כגון אלה) ולרומם אותם. זה ממש יכול לחולל פלאים.

בתחילת הנישואין שהייתי המומה מכל מיני עניינים כאלה (גם בתחום הרגשי לא הייתה הבנה. היו לי קשיים בכניסה למשפחתו והוא אף פעם לא ידע איך להתנהל נכון. הרגשתי שאני מתמודדת לבד ואכן זו הייתה התמודדות שלי ועבודה שלי-ששכללה הרבה סבל מהימצאותי שם עד שהתרגלתי וב"ה העניינים יותר טובים).

ואז נזכרתי בדברים שאמרה לי המדריכת כלות שלי ע"ה(היתה מבוגרת) שאם שני בני זוג זוכים לעמוד מתחת החופה סימן שזה זיווג משמיים, מאת ה'.

וככה הייתי נרגעת מהחששות שאולי זה לא טוב ולא מתאים ואולי לפרק.

כדאי קודם לעבוד. אני לצערי לא מרגישה שהשתפרתי מבחינת המידות שלי וההצלחות והעשייה שלי אבל...יש תמיד מה לשפר.

בתקווה לבשורות טובות, מקווה שהועלתי במשהו.

לנשים. כי להבין שהתחתנת עם גבר לא חכם זה ממש לא נעים בלשון המעטה.

לא יודעת, אני רואה מסביב גברים שכן מבינים וזה זורם ולא צריך להסביר כל מילה וזה לא אומר שהם גאונים הם פשוט קולטים מה מדברים איתם.

ואצלו לצערי זה לא כך.

משתדלת להתפלל על זה כשאני זוכרת, משתדלת לא לומר לו על כך דבר(אם כי לפעמים אני מאמינה שהוא מרגיש מתגובותיי). ה' יעזור לנו.

אם למישהו יש עצות מניסיון זה בטח יעזור

אני גם לא מבינה.. כי בתכלס בעלי הוא לא טיפש.. הוא עובד בעבודה שאין מצב שהוא יכול להיות

טיפש..

אם תוכלי לתת דוגמאות למשל מה הוא לא מבין ואז יהיה אפשר יותר לדעת מה את מתכוונת

לי קורה הרבה שהוא שוכח דברים או לא שם לב.. או שאומר שאני לא מסבירה.ואז צריך להזכיר לו כל הזמן.. אבל אני גם מרגישה דומה שאני רואה גברים אחרים שזה זורם ישר מבינים מה מתכוונים ולא משגעים את השכל.. אבל אולי זה רק כי נראה לנו שהדשא של השכן ירוק יותר?...

 אז אני אומרת טוב זה אולי בגלל שיש עליו עומס בעבודה גם והוא לא הבנאדם הכי רגוע בעולם..יש לו לחץ מכל מיני כיוונים..  אז אולי זה קשור.. לאלוקים פתרונים...

איך זה מתבטא אצלו?

משום מה...אבל זה דברים די פשוטים... אם אזכר במשהו...

כי בעלי לא עובד וכשעבד זה לא הייתה במשרה  חכמה בלשון המעטה

כתבת עם הרבה שגיאות כתיב, חוסר הבנה של כללי פיסוק בסיסיים ועוד.

לא התרשמתי ממה שכתבת שאת כזו "חכמה".

יכול להיות שאני טועה, אבל יכול להיות שאת טועה בהערכתך את עצמך ואת בעלך?

לכתוב על בעלך: "האדם פשוט בור". מאיפה מגיעים לכזו התנשאות על אדם?  על אדם מהרחוב לא הייתי חושב, וודאי שלא אומר, דברים בסגנון שכזה. אז על בעלך?

כאדם שלמד מקצוע מאוד יוקרתי, במוסדות היוקרתיים ביותר, כמי שמתפרנס מאוד יפה אני יכול לומר לך שהמדידה שלך את ערכו של מי שבפנייך נשמעת שטחית.

במקום כדורים הייתי מייעץ להחליף משקפיים, למשקפיים עמוקות וורודות יותר. למדוד אנשים לפי מה שהם, לא לפי מה שהם עובדים, דברי החכמה שהם משמיעים וכד'.

קשה מקריאת המכתב הכל כך מזלזל, שלא לומר מלגלג, שלא לחשוד ברמת האינטליגנציה הרגשית שלך.

בכוונה כתבתי באופן מעצבן וחד צדדי- כדי לנסות לגרום לך להבין שאולי גם את צריכה לעבור תהליך של התבוננות פנימית והערכה עצמית. בוודאי שיש הרבה דברים אמיתיים במה שכתבת, אך את צריכה להבין שלא כל האמת נמצאת אצלך. 

סליחה אם זה היה פוגע. אשמח לקרא את תגובתך.

ולצערי הייתי רוצה שזו תהיה הבעיה,

אני עוסקת במקצוע אקדמי מכובד (ועובדת במשרה ...)

את ההגדרות שכתבתי למעלה העלו אנשי מקצוע מוסמכים ולא אני ...

הדברים שכתבתי וציינתי ברובם אינם פרשנותי אלא מהסברים מבעלי מקצוע (בעלי תעודה!) על מצבנו....

אתה לא יודע מי האדם לצידי , בשבילי להגדיר את מצבו כבורות (שב"ה הולכת ונעלמת כי הוא מתקדם)

זו דווקא לימוד זכות, כי הרבה דברים שהוא עשה בחיינו יכלו להיחשב כאכזריות אם הוא היה מבין את הסיבות ההשלכות והמשמעויות אבל הוא לא הבין(ולא רק בהבדל של גברים ונשים) לכן זה מרגיע שזה מגיע מחוסר הבנה ... אפילו בדברים פשוטים

הייתי שמחה שהמשקפיים ישנו לי את ההסתכלות למרות שהעובדות בשטח שונות...

הייתי שמחה לו תשובתך הייתה עוזרת לי במציאות. כי לי היא נראית כהשתלחות ולא יותר מזה.

אני מסכימה שאני צריכה לחדד את הדברים הטובים ולהתמקד בהם....

אבל זה לא רק ההסתכלות כי בפועל גם כשאני מנסה להתמקד בטוב אני מגלה את עצמי חסרה ועצובה בנפש יותר מאשר בשכל.... כי בשכל אני מבינה....

וזה בדיוק מה שביקשתי חיזוקים והצעות ... 

כי הייתי רוצה לשמוח בחלקי לא רק מההבנה אלא בלב שלי, באמת !

וכן יש פער עצום... לפי בעלי מקצוע ששמם מועלים כאן פה ושם כמובחרים בתחומם!

אז אני מציגה עובדות ... רוצים תבטלו אותם אבל בחיי היום יום אני נפגשת איתם... ולא במראה!

זה מזה.

שניכם לא רוצים להיפרד זה מזה, כי רואים גם את הטוב שיש בשני/ה - וקשורים. ויש ילדים נפלאים.

יש לו דברים נפלאים - עידנות, יראת שמיים, מידות טובות, אדם מדהים, מנסה (סובל מאשתו);

ויש דברים שלפי ניתוחך, חסרים לו (חלקם זו העתקה של מה שאת חושבת שצריך להיות לו, מתוך תחושתך כאשה את מה שיש לך).

לענ"ד, את לא אמורה לנסות לעצב לו את האופי. מה שכתבת, "צריך לפתח לו".. נראה לי כטעות חמורה. 

יש את האדם. אם את תנסי "לעצב אותו", הוא לא יהיה הוא. הוא בכלל לא כ"כ יהיה... איש, עוד יותר מאשה, אינו יכול לתפקד לפי מה ש"אומרים לו": תהיה כך, תרגיש כך, תפתח תובנה.... הוא מאבד כך את הבסיס שעליו הוא נשען, שזו תחושת האישיות שלו - שיש לו אותה, למרות לשעתך אין לו מודעות-עצמית, כי אינו מגדירה במילים (מי אומר שהוא זקוק לכך..).

וקל וחומר, שבוודאי לא יפתח כך ביטחון עצמי. אין מה שהורס את הביטחון העצמי יותר מהתייחסות כזו, ונסיונות "בניה מחדש" כאלה.

על כן, אם הוא נמצא בטיפול פסיכולוגי, צריך לאפשר לדברים להתפתח כך. אפשר פה ושם הערות מקומיות, לא בסגנון מתלונן ומבקר, אלא בסגנון מבקש (אם תשאל איך היה לי היום - זה מה זה ישמח אותי....).

להתמקד, בפני עצמך, מפעם לפעם, בנקודות הטוב שבו, זה עוזר להתאהב מחדש. לאהוב אותו על הטוב שבו.

מזון לצדדים נוספים שאת צריכה, אינטלקטואליים וכד', אפשר למצוא גם בשיעורים וכיו"ב. נכון שקשה שאי אפשר לשתף בכל דבר, יש לקוות שעם הזמן זה ישתפר.

כמה שירגיש יותר ביטחון ביחס שלך - כך יש יותר סיכוי שאפשר יהיה למצוא יותר משותף. בוודאי ביחס לילדים.

אם את רוצה לחיות איתו, את צריכה לכבד אותו, להסתכל בעין טובה, להפסיק לנתח בתמידיות מה חסר לו.

יחס מכבד, בונה אדם מכובד.

זו ענ"ד.

נקווה שתצליחו.

אני חושב שיש פה בעיה גדולה, אנשים בעיקר מדברים פה עד כמה הבעל הוא בעייתי וכו' ואי אפשר כך וכו'

אולי אתם לא רואים ממה שהפותחת כתבה אבל נראה שהיא שמה לב שבעלה מתקדם ומנסה להשתפר, אמנם זה תהליך ולפעמיים הוא תהליך ארוך אבל הוא בהמשך יגרום לזוגיות הרבה יותר טובה משאר הזוגות.

מה שאני רואה פה זה בעל שמבין שיש לו בעיה, וזה חשוב להדגיש את זה, הוא מבין שיש בעיה, והוא מוותר על האגו הגברי שלו והולך לטיפול (כל גבר יודע עד כמה טיפול מוריד את האגו כמעט ל0) והוא עושה את זה בשביל אשתו, בגלל שהוא אוהב אותה ומכבד אותה, הוא עושה דברים שהוא יודע שישמחו את אשתו (כמו לצאת עם אשתו), הוא משקיע בטירוף, כי הדבר הזה גורם להרגשה רעה ביותר המצב הזה שאתה לא מבין את אשתך ומנסה באמת להשתפר וזה לאט לאט זה גורם להרגשה רעה. לריקון הכוחות להרגשה של ריקניות.  באמת יש פה מישהו שמשקיע!!

לפותחת- מהדברים שלך נראה שהוא לא מעריך אותך וכו', תדעי שגבר שעושה הכל (וכן ללכת לטיפול זה המון לגבר פשוט המון!! וכן ללכת איתך החוצה וכו') בשבילך שעושה מה שהוא יכול למרות הקושי הנפשי שלו מהטיפול, שמשקיע ומשנה את עצמו מקצה אל הקצה- זה בעל שאוהב שמעריך! נכון הוא לא אומר את זה הרבה אבל הוא משדר את זה בכל רגע ורגע! והשתיקות שלו יכולות לבוא מהרבה מקומות, ויכול להיות שזה בגלל שהוא מרגיש רע עם עצמו שהוא גורם רע לאשתו שהוא אוהב ואם זה בגלל שהוא בעיקרון מופנם ואם זה תסכול מהטיפול ומחוסר התקדמותו ואם זה כל כך הרבה דברים, תדברי איתו תנסי להבין אותו, ממה שזה נראה במחילה ממך- זה נראה שלמרות האהבה העזה אליו את מזלזלת בו, את חושבת שאת יותר חכמה, ואולי גם את משדרת לו את זה, את מצפה שהוא יפתח אלייך אם את משדרת זלזול?? גבר חכם זה גבר שמבין שהוא צריך טיפול והוא מטפל בעצמו, שהוא יעשה הכל בשביל שיהיה לאשתו טוב.. וכן בעלך חכם, בעלך ענוותן, בעלך מוריד את עצמו בשבילך! תסתכלי על זה כך ואז תביני עד כמה הוא חכם ועד כמה הוא נותן מעצמו בשבילך!

מישהי פה כתבה שבעלה מקשיב ולא כל כך מגיב- תשמחי בזה שהוא מקשיב, זה אחד הדברים הקשים מאוד לגברים... להקשיב ולנסות להבין, חוסר תגובה לא בהכרח מסמל חוסר אמפטיה, חוסר תגובה הוא לפעמיים מראה הרבה מאוד הבנה ולכן לא מגיע תגובה כי מנסים להכנס לראש של המדבר.. ומיוחד זה כך אצל גברים. גברים יתנו בדר"כ עצות, אבל בעלך ב"ה הבין שאשה צריכה שותף למה שהיא עברה ולכן הוא מעדיף לשתוק ורק להקשיב.. כך זה לפחות רוב הגברים ששותקים..

נ.ב. לפותחת- אם עברת כל כך הרבה טראומות יש סיכוי מאוד מאוד גבוהה שמה שאת מרגישה (ריקנות וכו') זה בגלל מה שעברת בעבר, טראומה לא עוברת מעצמה, צריך לטפל בה, מציע לך לחשוב על זה ברצינות

נ.ב. 2- בדר"כ חוסר הבנה אחד כלפי השניה נובע  מתוך השוני שזה איש וזה אישה.. וזה לגיטימי שיהיה הרגשה שלא מבינים אחד את השניה

עכשיו הוא מבין שיש לו בעיה ...

כי תמיד הלכנו לטיפולים זוגיים ולא פרטניים, 

ועכשיו כשהלכנו לפסיכולוגית נורא מוסמכת היא שיקפה לו שדווקא הוא צריך טיפול הוא ניסה לדחוף אותי כל פעם לטיפול ולטעון שגם אני צריכה(לא שאני שוללת את זה .. אבל המקום שהוא נמצא והעבר שהוא עבר, שמעולם לא טופל, כלומר גם לו יש משקעים מיתמות בגיל צעיר מאוד מאוד וכו'... ) אז הוא התחיל להשלים שאצלו יש הרבה אחראיות על מצבנו... (וגם זה תסכול של שנים)

אני עברתי טראומה שלוותה את הילדות אבל , הילדות שלי ב70 אחוז הייתה ילדות שמחה ומלאה בכיף אהבה וערכה מההורים. ומיד כשיצאתי לבחרות הכלתי לטפל בעצמי..

נכון המשקעים מלווים גם אותי אבל אף פעם לא התכחשתי אליהם ואל השלכותיהם...

והוא דווקא כן!

לצערי אני חשובה לו.. אבל לא בגללי הוא הולך לטיפול , אלא בגלל שהנישואים חשובים לו 

וחשוב לו להשקיע בזה, לכן ב"ה זכיתי שירצה לטפל בעצמו...

וחשוב לי להדגיש שלא ישר זלזלתי .. אבל הכוחות והכאב עושים את שלהם...

הלוואי שלא ...

זה איך שאמרתם שגיאות הכתיב של הקוראת לעצמה 'חכמה'

התכוונתי לומר איני ,

כלומר זה פשוט כי החדירו לו לשכל שנישואים זה חשוב וצריך לעבוד קשה, אז זה מה שהוא עושה

ופחות קשור לאהבה לאשתו....

יותר מידי נתונים מזהים...

מעדיפה שלא

טוב נמאס לי לשכנע אנשים בקושי שלי...
תאמינו לי שלא חשבתי שקיימת מציאות שכזו... לפני
ואם גם אני הייתי קוראת את השרשור לפני הנישואין סביר להניח שהייתי חושבת שהאישה הזו לא בסדר לא יודעת לכבד את בעלה לא מעריכה וכו'... אבל כיום אני מבינה שיש דברים הכרחיים שהם אוכל נפש , כמו אוויר, מים - א' ב' - קריטי לנישואים תקינים.
 
כאן ישנם כישורי חיים, והנחות יסודת בסיסיות שחסרות,
אנשי מקצוע ניסו להגדיר את זה כבורות כדי לשלול תסמונות תקשורתיות גרועות...

אני לא רוצה שהוא יהיה חצי מפגר (וכואב לי כל - כך אני רוצה בעל ולא פרויקט אבל אם לא הייתי מתחילה לעמוד עליו חזק שילך לטפל כנראה שהיינו כבר לא יחד ממזמן אחד הדברים המעודדים שהוא באמת צעיר אז זה יתקדם ומתקדם השאלה עד שזה יקרה כמה זה יעלה לי) וזה בדיוק הבעיה אין לו תפיסת עולם בנויה נכון,  לא בפרשנות אלא במושגי יסוד וזה גורם לי צער וכאב רב...
ממש הצחיקו אותי כל היועצים האלו שכל הזמן יעצו לי על מישהו אחר שהוא לא בעלי (ולא מחוסר הכרות אלא מהתעלמות מהעובדות ולהציגן כתלויות מבט נטו) - ואז כשהגענו לקצה פתאום שמו קלפים אחרים על השולחן, והתייחסו לאמת שעולה מהדברים, דבר שהם ניסו לדחות כדי להראות רק את הטוב, וזהו. אבל זה לא עוזר לברוח מהמציאות...
כי גם מאחורי המקלדת וגם מחוץ לחדר הייעוץ
זה לא משנה איזה תפיסות עולם מחדירים
אם הופכים את המציאות למה שהיא לא, אז זה מגרש דמיוני לא אותו מגרש שאיתו אני נאלצת להתמודד בסופו של דבר.

כי באמת זה לא נכון ולא נעים להציג כאלה עובדות על בעל לפני אישתו...
אבל זו המציאות שאיתה אני מתמודדת ולא התבנית שאתם מנסים להכניס.

עלו כאן הרבה כיווני מחשבה, שאלות כלפי עצמי וסביבתי, חיזוקים ועצות
(קצת השתלחויות שברור לי שהגיעו כדי לעזור - למרות שהלוואי שבזה זה היה תלוי) 
מודה לכולם שהגבתם והתייחסתם...
הלוואי שהקב"ה יהיה בעזרתי כי אני אכן כאובה מאוד...

אשמח לשמוע עוד

(ל'אופטימיתת' תתפלאי לשמוע שהכדורים הם נטו כדי לחזק את מצב הרוח שלי - כדי לשמוח למרות, וזה מחרפן אותי כאילו רוצים לשים אותי על 'השתק' עד שהוא יעלה על דרך המלך, כי הסברתי להם שהתהליך שלו מתחיל פשוט לרוקן אותי מכוחות לבית ולילדים- וכן אני יכולה לשמוח למרות הנישואים אבל זה בתנאי שאני מתנתקת רגשית (מניסיון) ממנו ואז אפילו מגע קטן פשוט דוחה אותי זה או שאני פה או שלא ...)

אף אחד לא רוצה לומר שאין לך קושי אמיתי - וגם אף אחד לא יכול לומר. הרי לא מכירים.

העלו צדדים, שלעיתים יכולים להיות כשאשה כותב כמו שכתבת - במטרה, מתוך אמון בשכלך ושקול דעתך, שתבדקי אולי זה יכול להציג דברים באור שונה קצת.

כמובן גם יתכן, שאת פשוט, מאד צדיקה, ולוקחת עלייך מציאות שבאמת לא הכרת, ושהיא ממש כמו שאת חושבת עליה, ומתאמצת בכל כח להעלותה לטובה. יתכן. אבל חשוב להעלות גם אפשרות שיש חסר בהסתכלות, שלא הבחנת בו.

תשקלי ותראי.

בסופו של דבר, ברור שאת מרגישה ממש כאובה. וברור שמה שאפשר לעשות כדי להרגיש שמחה יותר, בגבולות הסביר ובלי "לנתק מגע" לחלוטין מהנישואין - יש לו הצדקה..

תצליחו. ישלח עזרכם מקדש.

יש דברים שקשה להבחין בהם ובמשמעויות שלהם לפני גיל 20 וקצת. גיל ההתבגרות מסתיים בפועל בגיל 24-25 ואלה שמתחתנים לפני פשוט מתבגרים כשהם נשואים. זה לא חריג שאנשים מגלים על עצמם דברים חדשים בזמן שהם הורים לתינוקות. 

אלא ניתחה אותו כאדם חסר הבנה בהרבה עניינים, חסרים יסודיים שלדעתה הם עוד מהעבר.

אמירות כאלה, לפעמים באות מהכרת אמת של המצב - וכבר ראינו גם שלפעמים באות  מגישה מוטעית כלפי הבעל.

יש מקום, וחשוב, להפנות את שימת הלב שזה יכול להיות כך.

היא תתבונן במצב - ותחליט מה מתאים אצלה.

לגבי דברייך - אכן חוסר מכנה משותף זה דבר גרוע מאד. דבר שממש צריך לעבוד עליו.

[ודווקא בגלל זה - צריך להיזהר בהיקש ממציאות למציאות. אדם נוטה לעיתים לקרוא את הסביבה לפי מה שאצלו]

אבל הניתוח של הבעל כמישהו כזה, ובצורה קיצונית, הוא דבר שיכול לפעמים להיות אמיתי - ופעמים רבות מגישה שגויה לחלוטין אל הזולת. לפעמים הגישה הזו אפילו "מייצרת" מצב.

לכן, חשוב להציג את הדברים - כדי שאשה ישרה תוכל לבדוק "מחדש" אם צריך, האם ניתוחה את  המצב אובייקטיבי, או שמא יש מקום לשיקול נוסף של השיפוט; או להתנהלות שתדגיש צדדים אחרים חיוביים שקיימים.

את התגובות שלך לאורך השרשור.

את מדייקת ומנתחת נכון.

ולפותחת השרשור-

למעלה, כששאלתי אותך מה מחזיק אותך שפויה בתוך המלחמות התמידיות שאת עוברת-

הצגת מצב של שיפור גדול ושל עלייה.

ממה שקראתי בהמשך השרשור נראה שגם העלייה הזאת עלתה לך בדמים, ועכשיו היא לא מספקת אותך.

עכשיו השאלה שלי היא כזאת:

נניח וכל הסיפור הזה היה קורה לאחותך. נניח והיית שומעת ממנה שבעלה לא מוכשר לחיים והיא מתוסכלת מאוד מרמת השיח שלו ואובדת עצות.

נניח והיא הייתה משתפת אותך לפרטי פרטים בסיפור, והסיפור שלה זהה בדיוק לסיפור שלך-

מה היית מציעה לה?

וכך כתבתי מקודם:

"וברור שמה שאפשר לעשות כדי להרגיש שמחה יותר, בגבולות הסביר ובלי "לנתק מגע" לחלוטין מהנישואין - יש לו הצדקה.."

הסורקים - מחזירים את הכלבים הביתה | Facebook

עד יום חמישי זה הרבה זמן

גם הבעלים יחפש את הכלב

וגם הכלב "יתגעגע" 

הכלבים שניהם בלי שבב, בסבירות גבוהה, ברחו מאיזה כפר ערבי.

עברו להסגר, לוודא שלא חולים בכלבת.

בתקווה שיהיה אפשר לאמץ אותם לאחר מכן

אבל בלי תעודות, הם לא שווים יותר מסתם כלב.

ולכלב משוטט אין תעודות בדר"כ.

האם שקלת ליטול קלמנרבין או מרגיעים טבעיים אחרים? לפעמים צריך גם את זה עד שיסתדר

מאמינה בחוסן מנטלי

אז מנסה לשאןב רעיונות🙂

אפשר לשתות קמומיל להרגעה, ולשתות מיץ תפוזים טרי כדי לקבל ויטמין c נקי, אז למה אי אפשר לקחת רגיעון טבעי בכדור?
 

זה לא במקום עצות מנטליות, זה עצה נוספת. אל תבואי שלילית לזה, לא מדובר במשהו כימי או ממכר.

חוץ מההבנה שהעולם מורכב. לפחות אנחנו נמצאים בארץ ישראל, ריבונים על עצמנו, ויכולים להגן מבלי להיות תלויים בחסד המזויף של העמים.
 

ובעז"ה גם זה נראה שבכל מקרה נצא מהמלחמה (אולי סבב) הזה מחוזקים ייתר עם מעמד אחר, בריתות אחרות, ותודעה אחרת.

רק ראיה לטווח הארוך יכולה להועיל כאן.

זה יותר כמו מלחמה אחת מתמשכת עם הפסקות

זה כנראה ימשיך

אולי עוד הרבה זמן

זה לא מחליש אותי

מה שהיה לפני רצף המלחמות הללו

היתה אשליה

שמחיר הניפוץ שלה יכל להיות גבוה בהרבה

כל מה שיקרה

הרבה יותר טוב ממה שהיה פה קודם

הטיפים שלי

להתעלם מהחדשות

לצמצם התייחסות למלחמה למינימום

להתעסק בדברים שיש עליהם שליטה

כאלה שנותנים תחושות טובות

לחיים יש להציע הרבה יותר מאזעקות טילים וחדשות

זה מעבר ללהתעלם מחדשות, זה זה שאי אפשר לתכנן שום דבר, לבסס קרירה, הילדים קופצים וצריך להעסיק אותם והכל מיטלטל

לילדים אולי למצוא פתרון ביניים שיכול להחזיק תקופה

קריירה כדאי שלא תהיה תלויה רק בזמני שגרה

ולעשות איזושהי חלוקה זוגית בקשר לילדים

אפשר לתכנן דברים

במגבלות מסוימות

רוב הדברים אפשריים

אם באמת רוצים אותם

לומדת תנ''ך.

התחלתי בלימוד הנ''ל היומי, וזה פשוט מרחיב את הדרך להסתכל על המציאות. זה נותן ראייה רחבה של מה שקורה כאן והמון המון תקווה. כשקשה לי אני עושה בינג' ומרגישה אח''כ שאני חוזרת לנשום.

זה נותן לי אמונה וחוסן מנטלי בכמויות.

ממליצה מאוד.

אלה פרקי תנ''ך מבוארים על ידי הרב פרנקו מישיבת הגולן.

אפשר למצוא בכל אפליקציה שאת שומעת בה פודקאסטים או מוזיקה.

דוגמא לפרק ששמעתי במוצ''ש האחרון (רק כדי להתבשם. ממליצה בעקרון לשמוע על הסדר)-

'תהילים מזמור פג

ואם שמעת, חשוב לזכור שאלו שיעורים בני חמש-שש שנים, שהוקלטו לפני ה-7.10.

הרלוונטיות שלהם רק מראה כמה אנחנו תחת השגחה אלוקית.

גם אני שומעת, מאוד אוהבת.

אני נמצאת בקבוצה ששולחים בה מידי יום 2 פרקי נ"ך ע"מ לסיים לשבועות

לק"י

אם זה מעודד אותה, היא יכולה לחשוב על זה...

אבל לדעת שזה לא סופי.

אוכלים אוכל טעים

פוגשים חברים

לומדים

מדברים איתם בטלפון 

בהצלחה! נשמע לא פשוט בכלל...

מבקשות מג'מני דברים מופרכים לדפי צביעה, ואז מדפיסות וצובעות

לפנות בעדינות ולבקש את החדר הריק?

בכל מקרה נשמע מבאס ממש. מה בעלך עושה בשביל לשפר את התנאים האלו?

ומורכב

אי אפשר להסביר להם?

למה לא היה אפשר להיות בחדר הפנוי למעלה?

לפני שהגעתם שזה יהיה המצב?

וגם אם זה הבית של האחות, אי אפשר שאח שלה ואשתו או האחיינית יהיו שם?

באמת מוזר להזמין כשלפחות לזוג אין מיטה לכל אחד משני בני הזוג

הקשר עם האחות לא חזק גם בלי קשר לחגים?

אין מצב לנסות להתקרב בשגרה כדי שאם תתארחו שוב (אם בכלל תרצי עם כזאת מציאות) תוכלו להשתמש בחדר הפנוי למעלה?

לך אין בכלל קשר עם גיסתך?

והכי חשוב, בעלך מבין אותך בכל הסיפור הזה?

מאוד חשוב שהוא איתך

אם הקשר עם גיסתך טוב, אין אפשרות לפני אירוח שם לבקש ממנה שאתם או הילדים יהיו בחדר השני?

על הדברים האישיים שלה כמו שאמרת לא צריך להיכנס

חבל שתגיעו לשם ותצאו בכזאת הרגשה לא טובה 

מאוד מורכב

וכנראה מצב רגיש ביותר

אגב, להזמין את ההורים אליכם רלוונטי? 

אז אישית, בלי קשר לכלל ההתנהלות, הייתי חושב שמי שמסוגלת להיות אמא, אמורה להחזיק באופן קבוע דירה לעצמה ולא להיות תקועה אצל ההורים, אבל כנראה שגם זה חלק מהמורכבות.

למעשה מציע להתמקד במה נכון לכם, גם אם זה להשאר בבית (אולי להזמין אותם אליכם?), אבל בשום אופן לא להכנס למורכבות בין גיסתך להורים.

מבחינתי, אירוח צריך לכלול תנאים מינימליים כגון מיטה.

אם אין מיטה, אין אירוח שכולל לינה. נקודה.

''אמא, אנחנו נשמח מאוד להתארח אצלכם, אבל בגלל שאין לכם מיטות עבורנו, נגיע ביום שבו אפשר גם לחזור הביתה לישון אחרי האירוח''. ככה פשוט.

בלי דרמות, בלי להפוך את זה ליותר ממה שזה.

אין מיטות, לא מגיעים.

שחלק מהקושי הוא גם שציפו מכם 'להתכלב' בלי שאמרו לכם.

ויש אנשים שבאמת זורם להם לישון מיליון אנשים בחדר קטן (שכנים שלי ישנים קבוע 7 נפשות בממ''ד עם תנאים כמו שתיארת). אבל יש אנשים שאצלם ילד בלי מיטה משלו- לא ישן דקה.

והילדים שלי הם מהסוג האחרון- אז אני מבינה אותך מאוד.

ואשתף שפעם חמי וחמותי הוציאו אותנו לנופש, אבל כדי לחסוך הם החליטו בשבילנו שהילדים ישנו שניים במיטה. שזה סבבה בעיני אנשים מסוימים, אבל אצלנו לא. ממש ממש לא. וגילינו את זה רק כשהגענו לנקודת האירוח.

אני הייתי חצופה מספיק כדי לשלוח שני ילדים לישון בחדר של סבא וסבתא.

ומאז זה לא חזר על עצמו.

ספציפית לגבי 'ליל סדר עם סבא', יש לזה משמעות וחשיבות של המשך העברת מסורת הדורות, אבל יש גם אפשרות אחרת.

רבים שנאלצו בקורונה או במלחמה או בנסיבות אחרות לעשות בעצמם - גילו גילוי חדש. ליל סדר שלכם, בקצב שמתאים לכם כשבעלך ואת ממוקדים בילדים שלכם - זה משהו מיוחד ומרומם מאוד. אפשר גם להזמין חברים לעשות יחד. אם יש לכם כח הכי חשוב (וגם הכי מחנך את ילדכם) להזמין את הזקוקים לכך בשכנותכם - אדם גלמוד, משפחה של עולים שאין להם קרובים בארץ וכד'. אבל קודם כל המיקוד בכם.

זה לא אומר שמעכשיו כך זה יהיה לנצח, יתכן שבעוד כמה שנים יסתדרו דברים ותוכלו לעשות בפורמט זה או אחר סדר עם סבא וסבתא, אבל כרגע זה כנראה יוצא מאוד עמוס - אז כדאי לחשוב על האפשרות.

עשינו את זה לא מעט שנים,

כי גם בשנים שהיינו צריכים להיות בצד שלי לפעמים לא יכלנו בגלל מורכבויות משפחתיות.

אבא שלי עזב לחו"ל לפני 5 שנים וכן יש כאב כזה ותחושת חוסר, זה בעיקר פוגש אותי סביב ליל הסדר

ועדיין מציע למצוא איך להפוך את הלימון ללימונדה.

אנחנו עשינו לבד סדר, זוג עם תינוק, בגלל אילוץ מאוד מורכב וזאת היתה חוויה מכוננת.

אח"כ חלק מהשנים כן נסענו, אבל כשהתאים שמחנו לעשות לבד.

ומצד שני, ממש מרגיש לי שאני מכיר את הסיפור הזה... די דומה לבית שאני מכיר. או בקיצור, יש מצב שאנחנו קרובי משפחה

בכל מקרה, התיאורים נשמעים לא טוב, אבל גם צריך להבין שאלו ההורים של בעלך, ואיזשהו מחיר תצטרכי לשלם על הכבוד שלך לבעלך ולרצון שלו לשמר קשר עם הוריו.

לשמחתי, אני שומע כאן הרבה תחושת הזנחה, אבל לא משהו בלתי הגיוני או לא אפשרי לחלוטין.

מציע שתקיימי שיחה עם בעלך ותחשבו על מה כן ומה לא, ואיך בכל זאת הולכים זה לקראת זה. כי בסופו של דבר דם זה לא מיץ עגבניות ואנחנו צריכים לתת מקום להיבטים סוציולוגים של בני זוגינו.

מציע לך להגיע עם אמפתיה וכבוד לצרכים שלו. קחי בחשבון שהמחיר יכול להיות הוצאה של בטן מלאה שלו על הורייך (אחרי הכל, הגמל לא רואה את דבשתו). וגם להכיר ולקבל את המושג "כניעה".

זה מה יש...

למרות שלא נראה לי.

ביננו אנחנו פתוחים ומדברים על הכל.

על האתגרים בשמפחתי ובמשפחתו.

וגם הוא מבואס מהמצב.

קשה לו שאמא שלו לא יוצאת...

לא מבין מה האחות נתקעה שם שנה פלוס...

וגם מתגעגע, בקיצור, מורכב

הסיפור-מסגרת שתיארת, מתאים אחד לאחד לבית שאני מכיר (ולמגינת הלב, הבית שגדלתי בו. רק שמסיבות שונות אני כמעט לא מתארח בו..). וכן, הכתיבה שלך מתאימה לגיסה שהתארחה בחג. כולנו יודעים שמאוד קשה לה.

מה שכן, זה כנראה לא אתם, גם כי אין הרבה סיכוי שהיא תכתוב כאן, וגם כי כשכנסת לפרטים זה שונה מאוד מהבית שאני מכיר (האספרגר הוא לא אח אלא קרוב ברמה אחרת, והאחות התקועה היא לא דתלשית וזה סיפור של הרבה יותר משנה שנתיים. ועוד כמה פרטים).

מצד שני, דווקא אני מדמיין את אותה גיסה מתייעצת אתי. ובכנות אני בעיקר שואל את עצמי למה מתוך כמה וכמה ילדים שקשה להם, רק היא "עושה כל כך הרבה בעיות"? למה דווקא היא לא מתפשרת? ובפרט באמת שהם באים מעט מאוד (לא רק לאירוח, גם לארוחה קצרה וכדו' הם בקושי באים, וגם כשבאים - זה בלעדיה).

וזה מדגיש לי אולי את מה שצריך לשים לב ולהיות מודעים לו. בשביל לשמר קשר עם משפחה, זה עניין רציני ודורש איזה מחיר משמעותי. אם זה חשוב לכם (כמובן בהנחה שזה באמת חשוב), אז נאלצים לשלם את המחיר. אפשר להפחית את הכמות, אפשר למצוא מקסימום פתרונות לבעיות ספציפיות (נניח אם יש בעיה עם הממד, אז אולי יש לבעלך חבר ילדות או שכן שהוא בקשר טוב איתו, ושינסה לסדר לינה אצלו). אבל אם הקשר הזה חשוב, צריך להבין שיש לו מחיר.

זה לא קל, אבל יכול להיות שגם בילך מתקשה אצל הורייך ושותק, ולא כדאי לעורר דובים. ובכלל יש סיכוי שזה גם קשור לרגישויות ייחודיות שלך.
 

בהצלחה יקרה ♡

שהכיוון של השיח ביניכם פה הולך למקום רע.

אתה די בטוח שאתם משפחה ויש לך בטן מלאה עליה (או על הגיסה האמיתית), מה שמבטיח מתכון נוראי לפורום.

הכי טוב שתדלג על הסיפור הזה, או שתנסה להתאמץ להבין את הצד שלה. זו הזדמנות פז שלך לשמוע ולהיכנס לנעליים של מישהי שאתה חושב ש"רק היא עושה בעיות". אולי תגלה כמה דברים גם על עצמך במהלך הקריאה.
 

ואכמ"ל.

ואני אומר את זה דווקא בגלל שאני מבין את הסיטואציה, וגם אני כנשוי טרי, הייתי ממש שמח להיות קצת פחות דבוק למשפחה של אשתי, אבל בס"ד הבנתי מהר שאין טעם להיפרד ועדיף למסגר ולהתמודד.

ממש מבינה את התסכול על הסיטואציה. זה באמת יכול להרגיש שלא מתחשבים בכם.

זה שלא היה מקום נורמלי לישון, וחוסר הגיינה זה נורא מגעיל ומבאס אין ספק וברור שצריך להסיק מסקנות כלשהן להבא.

יחד עם זה, מציעה גם לחשוב על מה שההורים עוברים עם האחות וכמה זה התגברות והתמודדות יום יומית ואולי עוגמת נפש עבורם, ויש בן עם אספרגר שאולי צריך יחס מיוחד, והם בטוח רצו שתבואו ואתם גם חשובים להם מאוד.

יש מצב שהם נמצאים בסיטואציה מאוד קשה של לנסות לרצות את כולם ובעצם לא יכולים לתת פתרון טוב לכולם בו זמנית. וכמו כל הורים מבוגרים הם פשוט רצו את הילדים שלהם איתם בחג. רצו נחת וזה רצון כל כך מובן.

אני לא אומרת שאת לא צודקת, ההרגשה שלך מובנית ומצודקת.

את לא צריכה לסבול ואולי לא תוכלו להתארח שם בתקופה הקרובה,

אבל אולי כדאי לנסות לראות גם את הצד של ההורים ולהבין את הקשיים שלהם בהתמודדות עם כולם.

אולי זה יתן פרופורציות וחמלה למצב שלהם, גם אם זה לא עושה את המצב שלך יותר קל.

אולי תמצאו דרך לשפר בעתיד את השינה שם ואולי לא. אולי תמצאו דרך אחרת לקשר.

זה לא חייב להיות פתרון מידי אבל כל צעד קטן לחמלה יכול לעזור.

שולחת חיבוק

זה בדיוק הסיפור.

וזה נורמלי.

זהההרבה צרכים שונים בו זמנית וזוג הורים שרוצה לתת לכולם.

אבל בגלל שזיהתי שזה יותר מידי צרכים, גילאים, סטטוסים וכו שמתנגשים, העדפתי ללכת אחרי החג ולא להשאר גם לשבת כי הרגשתי שזה כבר יהיה יותר מידי.

קצת מבאס שלאחות אין עצמאות ולא נראה שיש אופק להתנחלות שלהם שם.

להורים זה ממש קשה אבל לא ברור לי למה הם נתקעים שם.

בעבר גיסתי היתה עובדת ומאז הלידה שזה שנתיים היא רוצה לגדל את הילדה בבית אז עובדת רק שעה ביום וההכנסה בהתאם והבן זוג לא יודעת היה שם קצת און אנד אוף אז לא ברור..

הפתרון הקל שלהם זה להיוצ אצל ההורים, הסבתא עוזרת המון עם הילדה, חוסכים הוצאות, אבל בעיניי זה קטסטרופה.

גם כמובן דוחק אותנו הצידה לסבא ולסבתא לא נשאר גרם של כח וסבלנות לילדים שלנו. אבל מעבר לזה הסבתא אישה חולה וכולם בבית עליה זה עומס. 

כמה מורכבות

כמה זה דורש לנווט בין חלקי המשפחה בעיקר שזה חשוב לכם וזה מביא גם מחירים לא פשוטים כמו שכתבת.

@שבורת,לב כתבה מאוד יפה כאן

את כנראה לא תוכלי לפתור את המצב עם הגיסה,

זה שלהם.

אל תקחי עליך דברים שמיותרים לך.

אבל את מקסימה שלמרות הכל היית שם בחג ומקסימה החשיבות של חג עם ההורים בעיניך.

זה לא מובן מאליו.

צריך לקוות שעם הזמן אולי יהיו שינויים.

יש עוד שנה עד ליל הסדר הבא ובינתיים יכול להיות שדברים יזוזו וישתנו לטובה.

צריך זמן וסבלנות.

❤️

ליל סדר עם הסבא והסבתא. מעריכה אותך ממש.   זו כן חוויה שזוכרים הילדים.    מבינה שהיה לך קשה ומעריכה גם את הסבתא שמתמודדת בכל כך הרבה חזיתות : הבת הלא נשואה עם הרגישות הדתלשית - קורה במשפחות דתיות ובאמת הולכים על ביצים כדי לא לנתק ולהתנתק, הבן עם האספרגר וגם הרצון לארח אתכם - משפחה שלמה כשאין להם תנאים מתאימים. חושבת שאולי כדאי מראש לחשוב איך לעזור לסבתא, אולי להביא מיטה מתקפלת, אולי משהו בניקיונות לפני, להביא מצעים שלכם (אני מביאה קבוע כדי לא להוסיף כביסות למארחים) וכד'. חושבת שכיוון חשיבה כזה, שהסבתא מתאמצת ולא ככ מצליח לה כי קשה לעמוד בצרכים של כולם ורצון לעזור לה וליצור חוויה משופרת לכולכם כחזית מאוחדת, יכול לעזור גם לתחושות שלך.

פרחים מידי יום שישי,

לקום בלילה לילדים הקטנים

לקום איתה בלילה גם כשהיא מניקה כדי לעזור

אחריות לניקיון הבית

אחריות לקניות השבועיות

מתנה שווה ליום הולדת

ליזום מידי פעם יציאה לבית קפה/מסעדה

ליזום לצאת איתה לקניות לעצמה בקניון

לאפשר לישון עד מאוחר בשבת בבוקר

חופשות שוות בארץ או בחו"ל 

בעיניי זה מיותר לחלוטין שהבעל גם יקום בלילה,לפחות שהבעל ישן כמו שצריך

מי שבא לה להעיף עגבניות...רחמים...הכל נקי פה לפסח...

לי היו תקופות בתחילת ההנקה

שהציל אותי כשהוא היה קם לעזור לי

אבל כן היינו עושים סוג של תורנות או לפחות קימה אחת שלי כדי שיהיה לה 4-5 שעות רצופות של שינה.

אחרת זה מורכב להמשיך לתפקד שכל שעתיים צריך לקום להאכיל + יש בית ועוד ילדים שצריכים את צרכי הבית 

יש תינוקות שלא נרדמים מיד אחרי הנקה.

ואפילו רק להביא את התינוק לאישה להנקה בשכיבה יכול להקל מאוד מאוד.

הוא כתב שהוא קם במקומה...

זה לא רלוונטי

לקום יחד איתה כן

רק בשביל להביא/להחזיר תינוק,

זה תינוקי ומיותר בעיניי,במיוחד אם הבעל עובד למחרת.

ככה לא באמת צריך להתעורר אלא ממשיכים להניק חצי מתוך שינה.

ויש גם אמהות מניקות שעובדות.

ויש הבדל מהותי בעיניי, בין מה גבר יכול לעשות לאשתו, לבין אשה שיכולה לעשות לבעלה.
מבחינת התפיסה- זה חופף בעיניי והכלל הוא- לאן מכוון החץ? מה בראש סדר העדיפויות?
כל הפעולות הקטנות- והנחוצות מאוד, צריכות לנבוע היכן ומתי שבן הזוג יצליח לחוש תחושת אכפתיות, וזה שאני בראש סדר העדיפויות.
ברור שאנחנו חיים עם רגליים על הקרקע, ויש בלתמי"ם ויש  עניינים אבל מה מניע אותי?
מקווה שזה ברור..
לעניין הטכני-
לפי דעתי אשה צריכה להרגיש יציבות, לקיחת אחריות ויוזמה.
מה הבעל יכול לעשות?
ליזום דייט- ביתי או בחוץ, אחת לשבוע או לשבועיים, לדאוג שיש מי שישמור על הילדים (לא לבקש מאשתו אבל שהוא יהיה זה שמוביל את העניין)
משקה שהיא אוהבת בלי שהיא תצטרך לבקש
משהו טעים שהיא אוהבת
מסאז'- בזמנים שמותר, או אפילו לרכוש לה מסאז' מקצועי
הודעות במהלך היום, גם הבעת חיבה רגשות ומחשבות וגם שיתוף -נתקלתי בסרטון\ פוסט הזה וחשבתי עלייך (משהו שמביע אהבה, הערכה או תשוקה)
כמובן שפינוק של מתנה שווה מדיי פעם, מבלי שהיא תצטרך להתחנן ולהזכיר מליון פעם, לשים לב היא היא רומזת או אומרת שרוצה משהו, ולהפתיע איתו
לסדר לה את המיטה
אם מתאפשר לשניכם בלו"ז- לשחרר אותה לעשות כרצונה לזמן פינוק של מה שהיא רוצה, כמה שעות מבלי שהיא תצטרך לדאוג איך הבית מתפקד ומסתדר...
כשיש אפשרות לתת לה לישון עד מאוחר בשקט\ שנ"צ
ושוב חוזרת לעיקרון- שהיא תרגיש במעשים ולא רק בדיבורים שאתה חושב עליה ושהיא נמצאת בראש סדר העדיפויות.

נשמע שפותח הפוסט הוא גבר לכן עניתי על הצד הנותן הגברי..
 

מה שהשני אוהב

אני אוהבת קפה

כיף לי שהוא מפנק אותי בכוס קפה עם שוקולד

הוא אוהב אוכל טוב

כיף לו שאני מפנקת בארוחה שווה

פתקים זה תמיד טוב

פרחים אני פחות בקטע

דווקא בעלי שמח לקבל עציצים יש לו גינה מכובדת

לצאת ביחד לטייל

הוא מאוד אוהב לצאת לאיזה מעיין

אני אוהבת לבתי קפה

שמשתנה מאדם לאדם.

כן יש בזה משהו טיפונת לא־רומנטי לשאול "מה עושה לךָ/ךְ את זה"

אבל באמת אנשים כל־כך שונים וכל־אחד אוהב ומתלהב ממשהו אחר.

סבורני שהחכמה הגדולה היא לאו דווקא לעשות את המעשה הרומנטי הגנרי אלא דווקא לדעת מה הצד שני האוהב? מה האופי שלו? מה הנקודה שנוגעת בו/בה בדווקא?

כל אחד שמח במשהו אחר, אבל כדי לדעת מה משמח את השני דרושה הקשבה הדדית ופתיחות להגיד מה באמת משמח.

יש כאלה שישמח אותם מתנה ויש כאלה שזה יעצבן אותם (כי בזבוז כסף/ כי אני לא צריך את זה/ כי מיותר בעיני...) יש כאלה שימחו לקבל כוס קפה (למיטה?) ויש כאלה ששונאים קפה או  אוהבים רק את זה שהם מכינים וכו'...

לכן א'. לא להקיש שאם חבר קנה לאישתו תכשיט חדש והיא היתה בעננים זה אומר שגם אישתך תשמח בכזה דבר.

ב'. מה שמשמח אותך לקבל או לתת, לא בהכרח משמח גם את השני/ה.

אנשים שונים אוהבים וצריכים דברים שונים. ע"ע 5 שפות האהבה.

ג. הייתי מחלקת בין מטלות בבית וטיפול בילדים שבהן מתחלקים כל אחד לפי מה שמתאים לבין חיזור ונתינה מעבר לרגיל כדי להוסיף אהבה. לדעתי הבלבול בין הדברים גורם להרבה מתחים של: אבל עשיתי כל כך הרבה (שטפתי/ קמתי/ סידרתי/כיבסתי...) איך זה שהיא עדיין לא שמחה איתי/ כועסת עלי/ מרוחקת ממני?... אולי כי אין בעיניה (או בעיניו) קשר בין דברים שצריך לעשות לבין אהבה. (שזה גם קצת נכנס לעניין שפות האהבה, אבל לא בהכרח.)

בהצלחה רבה. כיף שמחפשים מה משמח את השני. אבל לא צריך לחפש רחוק. לדעתי, אפשר פשוט לשאול ולדבר על זה כמה וכמה פעמים בחיים. זה דברים שמשתנים כל הזמן.

כולל מצוות סיפור יציאת מצרים.

אמנם כמינימום שבמינימום, למי שלא מצליח הכל (או חייל וכד' שיש לו דקות ספורות), יוצאים ידי חובת סיפור יציאת מצרים בהזכרת יציאת מצרים שבקידוש (וכמובן - לשתות כוס ראשונה) ולהגיד מ"רבן גמליאל היה אומר וכו' לפיכך וכו'" עם הברכה שחותמת את המגיד וכוס שניה.

(מקור: משנ"ב סימן תע"ג ס"ק ס"ד).

נוהגים להשתדל מאוד לשמוע גם את עשרת המכות (משנ"ב שם) ולכאורה כדאי מאוד גם את הפסקה של "עבדים היינו" שבהתחלה, שבה מופיע סיפור השיעבוד והיציאה בקיצור. (ע"פ דבריו בסימן תע"ב ס"ק נ')

מעבר לזה - כמובן כל המרבה, הרי זה משובח, אבל אם את מפסידה קטעים מכל הדרשה הארוכה של "ארמי עובד אבי וכו'" - לא צריך להילחץ להשלים.

עשרת המכות מאוד חשוב

כל השאר פחות מהותי

מגיד לוקח כ10 דקות בקריאה מהירה ורצופה

הלל כ3-4 דקות

לא רואה לחץ להשלים כלום.

תכווני בקידוש. תגידי "פסח מצה ומרור" את עשרת המכות.

ותכוונתי "ולהגדת לבנך". תספרי להם שאת מתזזת אחרים כי זה פסח.

או שלשם שינוי אל תתזזי.

ואז הם ישאלו מה קרה שאת ככה נינוחה?

אז תספרי להם שעבדים היינו ועכשיו את בת חורין 🤣

פסח שמח 

מתוך שולחן ערוך "הרב", תעג סעיף מג:

ועיקר נוסח ההגדה שתקנו חכמים חובה על הכל הוא מתחילת עבדים היינו עד הרי זה משובח ואחר כך מתחלה עובדי עבודה זרה היו אבותינו כו' עד סוף דרוש פרשת ארמי אובד אבי ואח"כ פסח שהיו אוכלין כו' מצה זו כו' מרור זה כו' בכל דור ודור כו' ואותנו הוציא משם כו' לפיכך כו' עד ברוך אתה ה' גאל ישראל ושאר כל נוסח ההגדה הוא מנהג שנהגו כל ישראל מדורות הראשונים:

נ.ב. מה שהוא כותב "סוף דרוש פרשת ארמי אובד אבי" - הכוונה היא עד עשרת המכות (ולא חייבים להוסיף את דברי רבי יוסי הגלילי וחבריו)

צריך לומר, או לפחות להקשיב, מ"רבן גמליאל אומר, כל שלא אמר..." עד הברכה שלאחר ההגדה.

אם תרצי אבדוק במדויק

בעיקרון נשים חיבות בכל מצוות הלילה כמו גברים - נשואים טריים

וציינתי את המקורות.

העובדה שכמה ניקים שונים, ענו על דעת עצמם בלי מקורות ו(כנראה) בלי לדעת בכלל, כיצד הראשונים והפוסקים השונים הבינו את המשפט היחיד שהם ציטטו, מדגישה שוב עד כמה הפורום אינו במה מתאימה לפסיקת הלכה.

ולתועלת הציבור, להלן דברי המשנה ברורה, סימן תעג סעיף קטן סד:

גם נשים חייבות במצות הלילה ובאמירת הגדה ... ולכן החיוב גם על המשרתת שתשב אצל השולחן ותשמע כל ההגדה ואם צריכות לצאת לחוץ לבשל עכ"פ מחויבת לשמוע הקידוש וכשיגיע לר"ג אומר כל שלא אמר וכו' תכנוס ותשמע עד לאחר שתיית כוס ב' שהרי מי שלא אמר ג' דברים הללו לא יצא ונוהגין שגם קוראין אותן שתשמע סדר עשרה מכות שהביא הקב"ה על מצרים כדי להגיד להם כמה נסים עשה הקב"ה בשביל ישראל

בזמן וביום הכי לחוץ בשנה אולי זה לא הזמן לתהליכי עומק,

לכן ממליצה רגע לעבור את היום ומחר כמה שאפשר, ובהמשך לראות במבט-על איך לגשת לנושא.

גם לבחון יותר לעומק את הצורך שלך שם,

גם את ההתנהלות עצמה של כל אחד מבני הבית בנושא הסדר והניקיון,

גם להקשיב פנימה ולפתוח לעומק את הצד של בעלך שכתבת שהוא כן מנסה לסדר

וכי הזמנים בהם הוא לא מסדר עבורו הם כי "גם ככה את לא מרוצה" כדבריו.

כלומר להקשיב רגע לחוויה הפנימית גם שלו.

שהוא כן מנסה וניסה לסדר.

שאולי לא יודע או לא מסוגל או קשה לו לסדר כמוך, אולי זו לא החוזקה הכי חזקה שלו, אולי הוא "סתם" שונה ממך והראש שלו פועל אחרת וכן הלאה...

וגם שהוא לא מסדר לא כי לא אכפת לו, לא כי הוא נגדך, אלא כי באמת באמת הוא מרגיש שמה זה שווה אם גם ככה תהיי לא מרוצה, אז הוא במעין "אין כניסה" כמו תמרור כזה.

אם אסדר - אשתי לא תהיה מרוצה.

אם לא אסדר - אשתי לא תהיה מרוצה.

אז מה אוכל לעשות?

אולי אני מרגיש שכל מה שלא אעשה זה אף פעם לא יהיה בסדר או מספיק?

שאין לי שם כניסה, אין לי שם מוצא?

אולי אני צריך להרגיש שם בעומק שכן יש הכרה למאמץ שאני כן עושה,

שכן יש קבלה לשוני ולאדם שאני,

שכן אשתי שמחה ומאושרת,

שכן אני יכול לתת יד ולתחזק את הבית כמו שצריך ויש לכך ניראות והערכה?

וכמובן לשמוע גם לעומק אותך.

ואז להגיע למציאת דרכי כיוון שיכולים להתאים לשניכם.

אחרי ראיית עומק שלך

ראיית עומק שלו

ראיית עומק של ההתנהלות כולה בנושא

השלב של ההתקדמות והפתרונות יכול להגיע יותר בבהירות, אבל רק על גבי ההבנה לעומק והניראות של כל הנ"ל.

שולחת עוד חיבוק וחיזוק

ב"הצלחה גדולה בכל יקרה!

ומצרפת לך כאן שתי הודעות שכתבתי בדיוק מקודם בפורום הו"ל שיכולות להתאים גם לכאן ❤️

קוצר רוח ועבודה קשה

וקצת על הזוגיות שלנו בתקופה הזו 

(משום מה קצת מתקשה ולא עובד לי להעתיק את הכתובת של הקישור עצמו, אז ניסיתי מה שיכולתי בינתיים ואם לא עובדים לך הקישורים אפשר פשוט להיכנס לכרטיס שלי ולראות את שתי ההודעות האלה שם בצורה מסודרת...)

אם כן אני מציעה לרכז כל תחום באותו אזור, לתת מקום לכל דבר ואם צריך לכתוב על כל מגירה וקופסא מה יש בה. כשיש מקום לכל דבר, וכל תחום באותו האיזור הרבה יותר קל לשמור על סדר גם למאותגרי סדר קשים. ואם הםממש מאותגרים שלטים ממש יכולים לעזור כי הם רואים בדיוק איפה כל דבר

צריך כמובן תקופת הטמעה,אבל זה עדין מקל מאד

אם לא קשה לך אפשר גם לזרוק ולפנות מהבית דברים לא נצרכים,ואז זה מוריד מהבלגן כי יש פחות מה לבלגן

וזו תקופה שצריך לנשוך שפתיים ולהחזיק מעמד.

לאחרי פסח אני מציעה חלוקת תפקידים שבה את האחראית הבלעדית על הסדר ו"בתמורה" הוא אחראי על משהו אחר (רצוי משהו שאת שונאת לעשות).

בתור המבולגנת מביננו אני יכולה להעיד שאני בכלל לא *רואה* שום בלגאן בזמן שהוא משתגע ולכן זה פתרון ממש טוב שבו הצד המסודר משלים עם הבלגאן של השני אבל "מרוויח" ממקום אחר.

אם יורשה לי, שאת בעצם כועסת על אנשים שמנסים לעזור (וטועים) ומוציאה את החשק שלהם מזה. גם על הבעל ועכשיו גם על הילדה שלך.

גם התגובה שלו "גם ככה את לא מרוצה" נשמע כמו "אני עושה את המקסימום שלי ואת לא מרוצה". זה לבד מוציא את החשק.

המחשבה שלי: רשימה סגורה, לתת לו משימות שלא מטרגרות אותו איתך, ובטח שלא להעיר לו. זה לא מועיל לכם.

נשמע שאת מאוד מוצפת, יש עלייך הרבה עומס ופסח עושה להכל בוסט.

את רוצה שותפות ואת צודקת, כשאין זה מאוד מתסכל.

אני חושבת שזה יותר עמוק מהבלגן הטכני וכדאי לברר מה קורה לך בפנים ובזוגיות.

בקשר לילדה-

ברגע שאת שמה עליה תווית שהיא כמו אבא שלה המוח שלך כבר מתחיל לחפש הוכחות לזה ואז כל דבר קטן שהיא עושה נצבע דרך זה.

היא קצת אבא שלה וקצת כמוך ובעיקר היא אדם בפני עצמה.

היא תלמד ממך מיומנויות בצורה יותר טובה כשזה יבוא בלי לחץ.

אז אולי הכי שווה כרגע להתרכז בלהחליף את המחשבה שהיא דומה לאבא שלה במחשבה אחרת כמו שהיא עדיין לומדת.

זה יעשה המון הבדל.

שולחת חיבוק❤️🧘🏽‍♀️🙏