האם אני באמת צריכה להתנהג כמו אדם בוגר?Masterpiece
אז נכון, אני המבוגר האחראי. ואני עובדת בעבודה רצינית. בעבודה של אנשים גדולים. אני אמורה להיות הדמות הסמכותית והבוגרת עבור הרבה אנשים. וכו וכו. .

אבל זה אומר לוותר על ה"אני הילדותי" שבי? למה פתאום אני מרגישה לא בנוח לעשות את הדברים שהייתי מרשה לעצמי לעשות בלי הגבלה בסך הכל לפני שבועיים?
אני באמת צריכה להזניח את השטויות עם החברות לטובת העבודה?
יש לי תחושה שאני פשוט אאבד כל זכר מהאני האמיתי שלי באיזשהוא שלב.

אז נכון, להתבגר זה חשוב. אבל אני אדם בוגר! מידי פעם לעשות שטויות ולעשות דברים שכיפלי גם אם הם לא הכי בוגרים לא מוריד את רמת הבגרות שלי!
יש בי מן פחד כזה שיגלו שאני עוד קצת ילדותית. כי עד עכשיו אולי הוצג להם שאני אדם שפוי ובוגר.

אני תוהה עד כמה אני מציאותית.
סתם כי היה באלי להקפיץ.Masterpieceאחרונה
אולי בימים הקרובים-המלקושזית שמן ודבשאחרונה
למישהו יש את הפיבלמנים של ספילברג?אוראלססס

חייב דחוף.

נסיון פעילקפיץ

נסיון פעילקיבוצניקית

(בייניש)

..קיבוצניקית
(בינייש)
הצליח?זיויקאחרונה
מדהים שהמקום הזה עדיין קיים.בן-ציון

הרבה התחיל כאן.

כתיבה ופריקה ודברים חדשים, אנשים חדשים

מסגרת שונה לתקשורת.


לילות קרים, שיחות ארוכות שעוברות בהרבה מקומות אבל בסוף משאירות טעם מר של אכזבה וכמיהה.

ציפיות, בלי מקור. פרשנות, רצונות ודמיונות.

נגמר מהר או לאט, אבל בעצם בכלל לא התחיל.

או לא נגמר באמת, עד שנגדע. ואז שוב, מבליח, מצפה-מתאכזב-שוקע, נשאר לבד.


ובסוף הכל חוזר לאותה הנקודה, אותה הכמיהה, אותו החוסר.

מה שמילא אך ייסר ובכל פעם היה בלב חצוי, רק הגביר את הרצון בכל פעם.


קוראים לזה בכל מיני שמות - בדידות, חוסר בחום ואהבה...


רכבת הרים של רגשות, חיים שלא ממשיכים בשום כיוון למשך תקופה ארוכה.

בכל פעם משהו אחר בא ומתחיל הכל מחדש.


אין סוף. בסוף זה רק אני.

(בהחלט מדהים שקיים.ענבלאחרונה
בס"ד

שלום בנצי 👋)

פורום ישל"צהאר"י פוטר

אתם אולי מכירים את המנהלים של פורום ישל"צ? אני רוצה להכנס אליו והוא נעול

מישהו?האר"י פוטראחרונה

אולי יעניין אותך