אז נכון, אני המבוגר האחראי. ואני עובדת בעבודה רצינית. בעבודה של אנשים גדולים. אני אמורה להיות הדמות הסמכותית והבוגרת עבור הרבה אנשים. וכו וכו. .
אבל זה אומר לוותר על ה"אני הילדותי" שבי? למה פתאום אני מרגישה לא בנוח לעשות את הדברים שהייתי מרשה לעצמי לעשות בלי הגבלה בסך הכל לפני שבועיים?
אני באמת צריכה להזניח את השטויות עם החברות לטובת העבודה?
יש לי תחושה שאני פשוט אאבד כל זכר מהאני האמיתי שלי באיזשהוא שלב.
אז נכון, להתבגר זה חשוב. אבל אני אדם בוגר! מידי פעם לעשות שטויות ולעשות דברים שכיפלי גם אם הם לא הכי בוגרים לא מוריד את רמת הבגרות שלי!
יש בי מן פחד כזה שיגלו שאני עוד קצת ילדותית. כי עד עכשיו אולי הוצג להם שאני אדם שפוי ובוגר.
אני תוהה עד כמה אני מציאותית.
אבל זה אומר לוותר על ה"אני הילדותי" שבי? למה פתאום אני מרגישה לא בנוח לעשות את הדברים שהייתי מרשה לעצמי לעשות בלי הגבלה בסך הכל לפני שבועיים?
אני באמת צריכה להזניח את השטויות עם החברות לטובת העבודה?
יש לי תחושה שאני פשוט אאבד כל זכר מהאני האמיתי שלי באיזשהוא שלב.
אז נכון, להתבגר זה חשוב. אבל אני אדם בוגר! מידי פעם לעשות שטויות ולעשות דברים שכיפלי גם אם הם לא הכי בוגרים לא מוריד את רמת הבגרות שלי!
יש בי מן פחד כזה שיגלו שאני עוד קצת ילדותית. כי עד עכשיו אולי הוצג להם שאני אדם שפוי ובוגר.
אני תוהה עד כמה אני מציאותית.


