לא יודעת מאיפה להתחיל, מרגישה מוצפת
אולי זה הנפילת מתח של אחרי החופש אולי החגים שבפתח, לא יודעת
כותבת בשביל לפרוק, טיפים/תובנות או סתם תמיכה יתקבלו בברכה
בבקשה אל תתנפלו עלי..
רוצה לעשות הכל הכי טוב שאפשר ולא מוצאת ידים ורגליים בתוך ים המטלות
לעזור לילדה עם שיעורי בית ולתקתק את הבית והילדים, לדאוג שתמיד יהיה להם בילקוט כל מה שצריך ובגד נקי כל יום ומקלחות ולהכין ארוחות שכולם אוהבים
וזה עוד לפני שדיברנו על לפנות זמן לזוגיות - להיות מטופחת, רעננה, עם כוח לחייך בנחת כשבעלי מגיע בסוף יום (גם היום שלו עמוס ומתיש, לא לשכוח, עובד ממש קשה ולומד גם ועוזר בבית ועם הילדים- בבוקר, בערב בסופ"שים)
עובדת גם מחוץ לבית - משרה מלאה
ומה עם טיפונת זמן לעצמי? ולשמור על הגזרה - להכין אוכל בריא ומזין, שלא אפול לנשנושים ואאבד את עצמי לגמרי...
ולמלא את המקפיא בדברים טובים - כי החגים מגיעים.
ולהתייחס לילדים כמו שצריך - עם סבלנות ובאהבה כי הם לא אשמים שעמוס לי בנפש, שעמוס לי בלב.
בקושי כתבתי טיפה מהים
(למי שתהה - מבחינת עזרה מהמשפחה - מעדיפה לא להרחיב - שורה תחתונה - אנחנו עומדים על הרגליים בעצמינו בלבד. פה ושם כשמרגישה שחייבת - עזרה בתשלום או ביביסיטר.)
מוצאת את עצמי יותר מדי בלי מצב רוח, מלאה ברגשות אשמה. במקום להיות מלאת אושר ולהודות על כל המתנות שהתברכנו בהם מרגישה רק רצון למצוא לי איזה פינה שקטה ולבכות
אבא - תן לי כככככחחחחחחח
ושמחה
ושלווה.....
יצא מבולגן, לא יודעת מה רציתי, פרקתי
תודה למי שהגיע עד פה..