ואני לא מצליחה פה כלום.
הידד לי.
והמבחן מחר![]()
אני כישלון מידי.
שנרד ל3?
ואני לא מצליחה פה כלום.
הידד לי.
והמבחן מחר![]()
אני כישלון מידי.
שנרד ל3?
זה מה שיקרה אם אני יעשה את המבחן או שאני לא יעשה את המבחן.
אוף זה מתסכל ממש.
וזה לא באמת הרמה שלי.
אני פשוט לא יצליח במבחן אז אין טעם לעשות אותו.
אוף. זה מעצבן. ואני אשכרה לא מצליחה כלום.
שעות של אמת.אבל באמת כלום.
אני לא מצליחה לפרק לגורמים ביטוי.
ואני באמת באמת לא זוכרת כלום.
אין לי עצבים לשבת כל היום וללמוד משו שלמדתי החופש ואני פשוט לא זוכרת אותו.
מעניין אם זה עובד
מעניין אם זה יעבוד

ישקפיץחייב דחוף.

הרבה התחיל כאן.
כתיבה ופריקה ודברים חדשים, אנשים חדשים
מסגרת שונה לתקשורת.
לילות קרים, שיחות ארוכות שעוברות בהרבה מקומות אבל בסוף משאירות טעם מר של אכזבה וכמיהה.
ציפיות, בלי מקור. פרשנות, רצונות ודמיונות.
נגמר מהר או לאט, אבל בעצם בכלל לא התחיל.
או לא נגמר באמת, עד שנגדע. ואז שוב, מבליח, מצפה-מתאכזב-שוקע, נשאר לבד.
ובסוף הכל חוזר לאותה הנקודה, אותה הכמיהה, אותו החוסר.
מה שמילא אך ייסר ובכל פעם היה בלב חצוי, רק הגביר את הרצון בכל פעם.
קוראים לזה בכל מיני שמות - בדידות, חוסר בחום ואהבה...
רכבת הרים של רגשות, חיים שלא ממשיכים בשום כיוון למשך תקופה ארוכה.
בכל פעם משהו אחר בא ומתחיל הכל מחדש.
אין סוף. בסוף זה רק אני.
שלום בנצי 👋)