אני רוצה להיות יפה, מצחיקה וחכמה כמוה. אני רוצה להיות שאפתנית, מחוזרת ואהובה כמוה. אני רוצה להיות מסוגלת לספר לאימא שלי הכול, לאכול כל כך הרבה בלי להשמין, לקבל את אותם ריגושים ואותן אכזבות.
אבל אני לא רוצה לבגוד כמוה, לא לשים לב לרגשות של אנשים כמוה, להידחף כמוה.
אני רוצה את החיים שלה, כשאני בתוכם. בלעדיה.
אני אפילו אסתפק במראה שלי, אני מספיק יפה אם אני משקיעה בעצמי. ואני מספיק חכמה אם אני משתדלת.
ואני יודעת שיש לי חוש הומור ושנינות. כשאני מדברת עם עצמי, או כשאני כותבת סיפורים שאף אחד לא יקרא, כשאני מסוגלת לכתוב או לדבר בלי מניעות, אז יוצאות לי כאלה מילים יפות. לא כאלו של אהבה מתחנחנת, כאלו של סרקזם ושנינות.
ויכולים להיות לי החיים שלה. קצת אחרים, בעיצוב משלי, אם אטרח לעבוד קשה מספיק.

אז הנה שתי הדמויות שלי:
1. ריעות, בת 18, עושה שירות בקופת חולים בתקן בית. בזמנה הפנוי עושה בייביסיטרים ולא מבזבזת שקל. בשנה שלאחר מכן לומדת הוראת אנגלית במכללה בירושלים. גרה עם ההורים עד שמתחתנת באזור גיל עשרים, יולדת בין שישה לעשרה ילדים. מאמינה באלוהים ואוהבת אותו. מקיימת מה שהוא אומר. לא ממשיכה ללכת לטיפולים.
2. ריעות, בת 18, עובדת בחנות ספרים חמש משמרות בשבוע. חוסכת את הכסף שלה, אבל קונה דברים שהיא צריכה ורוצה. בשנה שלאחר מכן שוכרת דירה בירושלים עם שותפים, ולומדת באוניברסיטה או במכללה כלשהי אדריכלות ועיצוב פנים. מתחתנת בסביבות גיל 22, ויולדת בין שניים לחמישה ילדים. מאמינה באלוהים ואוהבת אותו, אבל לא עושה מה שהוא אומר. ממשיכה ללכת לטיפולים, כל עוד יש צורך.

למישהו יש קישור לדרייב לסרט למלא את החלל?

חורף בריא לכולם

הא?