הנה מתקרבת תקופת החגים. סליחות, משפחה, ארוחות, בתי כנסת, מפגשים חברתיים. אנשים אהובים וטובים ויקרים, ותמיד כשמגיעים אלינו מחייכים ותוהים, "נו, מתי אתם".
אנחנו נשואים כבר כמה שנים. מאוהבים (לפחות אני). כבר אחרי תואר. ועוד תואר. אנא מכם, אם יש כאלו אצלכם במשפחה דעו לכם שהשאלה הזו צורבת ואוכלת מבפנים. אין ילדים כי לא הצלחנו. חיכינו ששנינו נסיים את התואר (עד אז התירו לנו גלולות) וניסינו. עברה שנה. ועוד שנה. ועוד שנה.
אני מבין שאתם שואלים ממקום אוהד, משפחתי. אבל הבינו אתם - מה אפשר לענות כששואלים אתכם כזה דבר?
שאני עושה בדיקות? שהיא עושה בדיקות? שעצם הגבריות שלי עומדת לשאלה. והנשיות שלה. שכל בוקר אשתי הגיבורה, היפה, האמיצה, קמה לבדיקת דם ורק אז הולכת לחנך את ילדי ישראל. שאחרי כל חודש כזה מחכים ומצפים, ונשברים מחדש. ואני, שמפחד כל כך ש"הבעיה" אצלי. שלא אחת קיוויתי שזה "אצלה", כי כשלתי בעבודת המידות ולא הבנתי שאין אצלי ואין אצלה, זה "אצלנו". שאני מועד. שהזוגיות עוברת טלטלות.
לא אחת הייתי רוצה לענות בהתרסה - "הביוץ לא תקין", "ספירת הזרע נמוכה". שפעם אחת הם, השואלים, יתכווצו במבוכה ולא אני. אנחנו. אחי הקטנים כבר בילד שני ושלישי. ואני מהנהנן במבוכה בשולחן החג. "כן כן, בקרוב".
בבקשה, שקלו מלים אם נראה לכם שזוג מסויים מתקשה בנושא הזה. וגם אם אינם והם בוחרים זאת - זכותם להתמהמה. זה פרטי. וזה אישי. הכי אישי שיש.
ובנימה זו - מכירים ו/או האם ישנה קבוצה לזוגות שמתמודדים עם קשיי פוריות? בדיסקרטיות מלאה. קיוויתי שבקבוצה הסגורה לנשואים ידברו על כך אבל זו קבוצה שדורשת היכרות מראש (ואני מבין מדוע ומכבד). ואנחנו מחפשים הכי דיסקרטי שיש.
אנחנו נשואים כבר כמה שנים. מאוהבים (לפחות אני). כבר אחרי תואר. ועוד תואר. אנא מכם, אם יש כאלו אצלכם במשפחה דעו לכם שהשאלה הזו צורבת ואוכלת מבפנים. אין ילדים כי לא הצלחנו. חיכינו ששנינו נסיים את התואר (עד אז התירו לנו גלולות) וניסינו. עברה שנה. ועוד שנה. ועוד שנה.
אני מבין שאתם שואלים ממקום אוהד, משפחתי. אבל הבינו אתם - מה אפשר לענות כששואלים אתכם כזה דבר?
שאני עושה בדיקות? שהיא עושה בדיקות? שעצם הגבריות שלי עומדת לשאלה. והנשיות שלה. שכל בוקר אשתי הגיבורה, היפה, האמיצה, קמה לבדיקת דם ורק אז הולכת לחנך את ילדי ישראל. שאחרי כל חודש כזה מחכים ומצפים, ונשברים מחדש. ואני, שמפחד כל כך ש"הבעיה" אצלי. שלא אחת קיוויתי שזה "אצלה", כי כשלתי בעבודת המידות ולא הבנתי שאין אצלי ואין אצלה, זה "אצלנו". שאני מועד. שהזוגיות עוברת טלטלות.
לא אחת הייתי רוצה לענות בהתרסה - "הביוץ לא תקין", "ספירת הזרע נמוכה". שפעם אחת הם, השואלים, יתכווצו במבוכה ולא אני. אנחנו. אחי הקטנים כבר בילד שני ושלישי. ואני מהנהנן במבוכה בשולחן החג. "כן כן, בקרוב".
בבקשה, שקלו מלים אם נראה לכם שזוג מסויים מתקשה בנושא הזה. וגם אם אינם והם בוחרים זאת - זכותם להתמהמה. זה פרטי. וזה אישי. הכי אישי שיש.
ובנימה זו - מכירים ו/או האם ישנה קבוצה לזוגות שמתמודדים עם קשיי פוריות? בדיסקרטיות מלאה. קיוויתי שבקבוצה הסגורה לנשואים ידברו על כך אבל זו קבוצה שדורשת היכרות מראש (ואני מבין מדוע ומכבד). ואנחנו מחפשים הכי דיסקרטי שיש.
