חיכינו לו הרבה זמן. כרגיל...
לפני עולה ילדה בת 10 בערך... לבד. עם מבט עצוב. קצת כבוי.
הנהג שואל אותה, להוריד נסיעה אחת לירושלים?
כן. היא עונה לו בשקט.
הנהג אומר לה: בשמחה! אבל למה המבט העצוב הזה? אני רוצה לראות אותך שמחה! עם חיוך גדול! את לא צריכה להיות עצובה!
היא שתקה.
אבל אפשר היה לראות חיוך קטן כשהיא התקדמה לתוך האוטובוס...
שנלמד גם אנחנו להיות קשובים קצת יותר לסביבה שלנו... לשים לב... לא תמיד יש מקום להתערב... אבל בדר"כ יש מקום לתת מעט יחס לסובבים אותנו.
ערב נעים










