יום דיי מבאס בבית הספר, למען האמת. 4 מתוך 6 שיעורים לא הייתי בכיתה. (אחכ השתחררנו. התכנון היה להבריז עוד שני שיעורים.) באחד מהשניים שכן הייתי בכיתה המורה ממש נטפלה אליי (***** טוענת שהיא נטפלת אליי בכל שיעור אבל הפעם היא רק הקצינה, נו טוב..). אבל היי, בכל ארבעת השיעורים הייתי איתה. ואפילו דיברנו על העתיד. אני חושבת (ומקווה) שזה באמת יקרה. והלוואי בקרוב. (אני לא אהיה מה שהיא חושבת, אני אלמד ואהיה חננה רצח. אבל היא מן הסתם כן תהיה מה שדיברנו..) ואני שוב אדבר על זה אבא. ולא אתן לנו לגלוש לדיונים אמוניים.
**
בחזור מהלימודים נאלצתי ללכת ברגל בין שתי תחנות רכבת. כי רכבת אחת החליטה להביא לקווים מציאותיים את "לרדת מהפסים". והיה ממש חם. ואז רצתי אל האוטובוס, וזה כבר היה השלב בו לגמרי נמסתי מהחום.
**
הגעתי הביתה. אחותי הקטנה ובת דודה שלי היו שם. שיעמם לי. שמתי לק מסוים. כולם חזרו. אחי בן 18 ממש חמוד. לחצים, מתחים, התלחשויות, עוגה של אמא (איך לא?!), הרגעות מצידי, מריחות זמן-מריחות זמן-מריחות זמן. תספורת.
**
נסגר. צרחות, בלגנים, ההוא בן 9 כזה חמווד. השמלה שלי בדיוק בצבע של הלק שלה, אז היא תמרח לי (מה הקשר?!) היא מורחת מזעזע. תיקונים וכו' והרי לי הלק החתיכי בתבל. באמת.
**
הייתי יפה.
**
מגיעים. שנה ממני בטירוף אבל חמודה. יהיה לי קשה.
השירים שם, אוי השירים שם. "ואולי לי כדאי להתבולל?!" (פצצת אווטינג, אבל שיהיה..)
**
נוסעת לסבא וסבתא והמצב"ר צונח. מרק. דיבורים. התחמקויות.
בחדר מבודד, ריק ולבד בלילה. באלי לבכות.
אין לי כח לימים הקרובים.
